מכבי תל אביב שיחקה פחות טוב ממה שההפרש הסופי מראה, אבל אין לה יריבות של ממש בליגה הזו. לא העונה ולא כשדייויד בלאט הפדנט, היסודי והבלתי מתפשר מאמן את הקבוצה הזו. איש שלא החמיץ תואר כמאמן ראשי בארבע העונות בהן שימש כמאמן ראשי. איש שלא נתן צ'אנס ממשי ליריבות כאן לעשות מולו משהו. וכנראה שלא ייתן גם בעונות הקרובות. אליפות מספר 50 למכבי ת"א, אין דרך להתווכח עם נתון כזה או להמעיט מערכו.
אשדוד, כמו חולון או ראשל"צ שהגיעו לפיינל פור, סובלת מסגל קצר מאוד. לכל הקבוצות הללו יש שניים ורבע ישראלים מוכחים בדרך כלל, ועוד שחקן בהתפתחות. מבחינת קבוצות כאלו לשחק פעמיים במשך 48 שעות, כשהיריבה השנייה היא מכבי ת"א באולמה הביתי, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אף יריבה לא הציגה העונה את העוצמה והחיבור שהיו, למשל, להפועל חולון ב-2008. סיפור שקורה כנראה פעם בהרבה מאוד שנים.
 |
| שחקני מכבי חוגגים אליפות 50 (משה חרמון) |
|
| |
מכבי, בפני עצמה, מסיימת עונה עם לשון בחוץ, אבל אצלה זה לא בגלל שני משחקים ביומיים אלא בעקבות 85 משחקים בעונה ומי זוכר כמה טיסות, בתי מלון והחתמות בדרכון בדרך.
היריבות כאן נופלות לאורך השנים בעיקר בגלל הבדלי תקציב היסטריים בינן לבין מכבי ת"א, אבל גם בגלל טעויות מנטליות חוזרות ונשנות. שנים על גבי שנים נשאר דריק שארפ חופשי בפינות או בזווית של 45 מעלות לסל, וצלף שלשות קריטיות במאני טיים כדי להכניס תארים לארון. שנים על גבי שנים עשה את זה גם דייויד בלו, כולל הפעם. כולם יודעים שזה מה שיקרה, וזה ממשיך לקרות. אפשר להתמודד טוב יותר עם קלעים פנומנליים מהסוג הזה, אבל לאורך השנים כמעט שלא ראינו יריבה ישראלית מתמודדת בהצלחה עם העניין הזה.
במשחק שבו שחקני הפנים של מכבי ת"א סיפקו מעט נקודות בזמן אמת, אשדוד הייתה צריכה יעילות ואחוזי דיוק טובים מהאסים שלה כדי להיצמד, אבל דאנקן (2 מ-12 לשתיים), בוסטיין (0 מ-6 לשלוש), קארטר (1 מ-7 לשלוש) וטפירו (0 מ-5 לשלוש) לא היו שם כדי לקחת את מה שמכבי הניחה לפניה. לעומת זאת, היו לה ריבאונד התקפה מצוין ומסיים מצוין בדמות אלכס טיוס, כדי למשוך שלושה רבעים לפני שנגמר הבנזין.
אבל מכבי, כמו מכבי, לא באמת יכולה להתקשקש לחלוטין במשחק על כל הקופה. ואם שחקני הפנים שלה מגמגמים התקפית (מי זוכר ששחורציאניטיס היה סנטר ראשון בקבוצה הזו במשך עונה וחצי?) היא תשחק על קלפים אחרים שלה: האחד, היצירתיות של יוגב אוחיון שמחייה ומניעה את הקבוצה, והפכה את העונה שלו לדרמטית במונחי רוקי ישראלי בקבוצה הזו. השני, הבומבות מחוץ לקשת (15 שלשות ב-62 אחוז). אפילו אלון שטיין קלע את הסל הראשון שלו ל-2 העונה בירידה למחצית, וזכה לחיבוק מבלאט כאילו היה השחקן הכי חשוב בסגל. כשהולך אז הולך.
 |
| אוחיון מול טפירו. היצירתיות של הגארד עשתה את שלה (שי לוי) |
|
| |
אם לא יקרו כאן דברים יוצאי דופן, במכבי ת"א יכולים להרים כוסית בסוף השבוע לחיי 50 האליפויות הבאות.