אירוע מדומה

הרשו לי לחדש לכם: המשחק בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב לא התקיים. יכול להיות שראיתם את המשחק המותח נכנס להארכה, את יובל נעימי קולע את 19 נקודות ואת שמעון מזרחי משתולל כהרגלו על השופטים, אבל אף אחד מהאירועים הללו הוא לא יותר מאירוע מדומה או פסבדו-אירוע.

המשחק במלחה הפגיש את האלופה הנצחית ואת זו שכל כך רוצה להיות אלופה. למרות שחובבי הכדורסל ודאי נהנו מהקצב ומשטף האירועים, המשחק לא באמת משנה לקראת המשך העונה ואפילו לקראת העתיד הרחוק.

זו לא רק השיטה של הפיינל-פור, שמעקרת את כל ההנאה משיטה של סדרות, אלא בעיקר חוסר השוויוניות המרגיזה של מכבי תל אביב מול שאר הליגה והעובדה שגם ניצחון של ירושלים לא היה משנה את התמונה הגדולה.

בורשטיין ולנגפורד. מכבי ניצחה, אז מה? (יוסי ציפקיס)

יש שתי אפשרויות שבאות בחשבון לתיקון המצב: להחזיר את שיטת הסדרות או להוציא את מכבי תל אביב מהליגה. לצערי, שתי האפשרויות האלו הן הרע במיעוטו בממלכה הרקובה שנקראת הכדורסל הישראלי.

בעיני מנהלת הליגה, הפיינל-פור הוא רגע השיא של העונה אליו מגיעות ארבע הקבוצות הטובות בליגה. המציאות המרה מראה תמונה אחרת. שלוש קבוצות מגיעות למעמד "הנכבד" בהיכל נוקיה כדי לנסות לגנוב את האליפות למכבי תל אביב. אני מודה שהיו רגעים מרגשים באליפויות של הפועל חולון ושל גלבוע/גליל, למרות שנוצרו בחטא. ובכל זאת עושה רושם שהכל נוצר באופן מלאכותי.

גם העונה יבטיחו לכם שאירוע השיא יהיה מרגש ובו הכל אפשרי, אבל אם להיות כנים הוא לא יהיה מעניין יותר מהפיינל-פור של הליגה האדריאטית שייערך באותו מקום בדיוק וזו המציאות העצובה של הספורט עם הכדור הכתום.

הכתוב הינו טור דעה