שלח לי מלאך

בגיל 14 ראיתי מלאך. לא היו לו כנפיים, וגם לא הילה זוהרת מעל לראשו. זה קרה אי שם באורלנדו, נסעתי עם הוריי ואחיותיי לדיסני-וורלד אך ברגע שהגענו לפלורידה, אבי גילה כי הארנק שלו עם כל הכסף וכרטיסי הכניסה לפארק לא איתו. בירור קצר גילה כי הוא השמיט אותו אי שם בשדה התעופה בניו-יורק משם לקחנו את טיסת הקונקשן.

הוריי ניסו להיראות בשליטה, הם לא רצו להפגין חוסר אונים אל מול שלושת ילדיהם אך גם הם התקשו להסתיר את היאוש אל מול הסיטואציה המביכה כשהם ללא כסף או כרטיס אשראי במרחק של 14 שעות טיסה מהמולדת. ואז הופיע המלאך.

לא פנינו אליו כי מלאכים הרי נשלחים מהשמיים, לא ביקשנו ממנו דבר והוא נתן לנו הכל. הוא לבש דמות אישה בשנות ה-40 לחייה, עם עיניים טובות כזו שממבט ראשון אפשר לעמוד על אופיה הטוב, היא זיהתה את המצוקה המשפחתית וניגשה אלינו. היא היתה נדיבה לאין קץ, בלי שהכירה אותנו היא הזמינה אותנו למסעדה, שילמה לנו על חדר באכסנייה, דאגה לכל בעיותינו עד אשר הגיע הארנק האבוד ובלי לדרוש או לצפות לכל תמורה.

למשך כמה חודשים, ג'ורדן פארמר היה המלאך של מכבי תל אביב. הוא נפל על דייויד בלאט כמו מתנה משמיים. אף אחד לא פנה אליו, היה זה הרצון הטוב שלו ושביתה ב-NBA אשר הביאו אותו להציע את עצמו למכבי תל אביב בשכר נמוך משמעותית מזה שהוא מרוויח מעבר לים.

פארמר. המלאך של מכבי (GettyImages)

"לעולם לא תהיה מנהיג גדול אם תעשה הכל בעצמך, או אם תיקח לעצמך את כל הקרדיט"

לא פחות בולטת מהיכולת המצוינת שהפגין על הפרקט, היו הצניעות והענווה שהפגין כלפי חוץ. בניגוד לשחקני NBA אחרים שנחתו בעבר באירופה, פארמר לרגע לאחד לא ראה בעצמו כטוב יותר מהאחרים. הוא לא חשב שהרקורד שלו כמי ששיחק לצד קובי בראיינט ופאו גאסול הופך אותו אוטומטית לסופרסטאר, הוא לא בא לפה להתנשא, לעשות פוזות למצלמות או לפזר אבק כוכבים, הוא בא לפה כדי לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב לשחק כדורסל. והוא עשה זאת בגדול, עם רגליים באדמה, חיוך רחב וחוכמת משחק, פארמר לא לקח את המנהיגות בכח, הוא קיבל אותה בזכות בכלל מבלי שביקש זאת.

צנוע וענו. ג´ורדן פארמר (יוסי ציפקיס)

הכתוב הינו טור דעה