בדימוי "נסיעה על רכבת הרים" אני משתמש עוד מימי וויל ביינום במכבי ת"א, וביתר שאת מרגע שהורכב הצמד פרקינס-פארגו. לדהור על רכבת הרים יכול להיות כיף בלתי רגיל בימים מסוימים וסבל מתמשך באחרים. פעם הראש בשמיים, ופעם הבטן מתהפכת. וככה נוסעת מכבי בדרכים כל עוד אלה הם שני מובילי הכדור המרכזיים שלה, שלפעמים לוקחים על עצמם יותר מדי מהלכים התקפיים (פרקינס), או לפתע כמעט שלא לוקחים בכלל (פארגו).
ברוב השנה מכבי חיה על התכונות הטובות של השניים האלה, שנתנו למכבי של העונה את דמותה: מהירה, אגרסיבית, לוחצת, מלהיבה, אתלטית, מפרקת התקפות, חוצה את המגרש בטיסה. איכשהו, הסיפור הזה קיבל טוויסט משמעותי עם הזמן, ומי שראה איך פרקינס מנסה להכריע את משחק נגד בני השרון לפני ההארכה ובמהלכה, ואת פארגו מסבך ומסתבך ברוב ההתמודדות, מבין בדיוק על מה אני מדבר.
פרקינס לשלוש כמהלך שמכריע משחקים? לא יודע מאיפה זה בא, למען האמת. למכבי יש אופציה מרכזית בפנים בדמות שחורציאניטיס. יש לה אפשרות ללכת על תרגיל לשחרור ליאור אליהו, בזכות התנועה הנהדרת שלו בלי כדור, כדי ליהנות מהטאץ' הרך בזריקה. וכמובן ישנם בלו, פניני ואידסון משלוש. רק אחר כך מגיע פרקינס.
 |
| פרקינס וכץ. רצוי שלא ייקח את השלשה המכרעת (שי לוי) |
|
| |
דייויד בלאט צריך לבדוק לעומק מה הוא עושה עם השילוב הזה לקראת ויטוריה, במיוחד אחרי שבחר להוריד את פארגו לספסל במשחקים האחרונים נגד ירושלים ובני השרון, במקום להעלות אותו כרגיל בחמישייה. ייתכן שהשינוי פגע בפארגו באופן כזה או אחר, כי בחלקים גדולים של המשחק נראה היה שהוא חושש לזרוק. גם פרקינס מאבד ביטחון בקלות בהתקפה תחת לחץ זמן ושעון, ככל שמדובר במהלכים אישיים שהוא צריך להכריע, ובנוסף לשני הניסיונות שהחטיא הוא איבד כדור נוסף בגלל צעדים. את ארבע הדקות האחרונות בהארכה בחר בלאט להעביר עם אליהו ובלו בעמדות 5-4, כשהוא מאפשר למעשה יתרון לבני השרון מתחת לסל עם שון ג'יימס שהיה מצוין. גם בזמן הזה לא ראינו את פרקינס ופארגו יחד ואחד בא על חשבון השני. ולכן, על אף הניצחון על בני השרון (אגב, בסופו של דבר בזכות מהלך הגנה נהדר של אליהו שחסם זריקה לשלוש של ארז כץ), אפשר להניח שהמשחק בהרצליה היה מאותם ערבים שבהם בלאט סובל מבטן מתהפכת בגלל "הנסיעה על רכבת ההרים", הרבה יותר משהוא נהנה ממנה.
 |
| בלאט מחוייך. סבל מרכבת ההרים (שי לוי) |
|
| |
שני דברים שאפשר לקחת הלאה, לשבוע הבא: האחד, גם בערב שבו מכבי עמדה במשימה ההגנתית העיקרית שלה והוציאה את העוקץ מלי ניילון, היא נוכחה לדעת שעמידה בקריטריון חשוב אחד, מרכזי ככל שיהיה, עלול שלא להספיק. במלים אחרות, מירזה טלטוביץ' לא לבד ומה שעשה ג'יימס יכולים לעשות גם סטאנקו באראץ' ואסטבן באטיסטה מתחת לסלים.
השני, בערב כזה שבו בני השרון מגיעה לסף ניצחון, היא קלעה 5 שלשות בלבד בפחות מ-30 אחוז. קאחה לבוראל סובלת אמנם מסגל קצר יחסית ומעונה לא משובחת במיוחד, אבל זו קבוצה שיכולה להתלהט בכל ערב נתון, גם בביתה וגם בנוקיה, ולסיים משחקים עם 15 שלשות באחוזים מצוינים.
מכבי ת"א צריכה לשחק ה-ר-ב-ה יותר טוב מזה, כדי להשיג לעצמה מקום בפיינל פור של היורוליג. ובעיקר, ליצור מחדש איזונים בקבוצה, שעושה רושם שהתערערו מעט ככל שחלף הזמן.