לכל אורך המשחק בין מכבי ת"א לבין ברק נתניה, נדמה שהיינו עדים לפרק בסדרה המפורסמת "מנהרת הזמן". ליגת הכדורסל שלנו חוזרת להיות מכבי ת"א, קצת הפועל ירושלים וכל השאר, כאשר אי אפשר להאשים את הצהובים-כחולים, אבל המשחקים שלהם הופכים משעממים עד מוות. אפילו טל ברודי נתפס בעדשת המצלמה בפיהוק ענק.
חניכיו של דייויד בלאט הגיעו למשחק נוסף ברמת אינטנסיביות ומוטיבציה פשוט בלתי נתפסת. ניכרת עבודה יוצאת דופן של בלאט, גודס, שלף ואנשי הצוות, שכן להביא שחקנים – ואני הייתי במקום הזה – לנצח ב-40 הפרש ביום חמישי וב-50 הפרש בליגה כמה ימים לאחר מכן, זה דבר נדיר.
שישה שחקנים של מכבי קלעו בדאבל-פיגרס, מה שמראה שוב עד כמה קבוצתי היא משחקת. משחק ההגנה הנהדר נמשך, כששוב היריבה נעצרת על פחות מ-70 נקודות, ובזכות אותה ההגנה, גם החלק ההתקפי מקבל ביטחון, והאחוזים משלוש שלכאורה היו עקב האכילס של הקבוצה הפכו לאחד המפתחות שלה לניצחון.
ללא ספק אפשר יהיה להאשים את נתניה אם מכבי תפסיד לקאחה לבורל ביום חמישי, מאחר והמשחק מולה פשוט בזבז לצהובים יום אימונים. אפשר להפסיד, בטח ובטח שלמכבי ת"א בכושר כזה, אבל ההתבטלות של קבוצות למול הצהובים היא בגדר בושה וחרפה. בפעם הקודמת היתה זו חולון שקבלה 40 הפרש בראש, הפעם נתניה, והדבר מעלה את השאלה האם זו מכבי שכל-כך חזקה או שמא שאר הליגה החלשה.
|
שחקני מכבי ת"א חוגגים אחרי עוד ניצחון קליל (שי לוי) |
|
|
התשובה לכך היא שאי אפשר לומר כל הזמן שהיורוליג חלשה כי מכבי מנצחת בלי ספק או הליגה המקומית. הרי בשנתיים-שלוש הקודמות הקבוצות הישראליות לא היו הרבה יותר חזקות מאשר העונה, וכן היה פייט ראוי, כך שאין ספק על כך שהגורם לפערים הוא היכולת הנהדרת של מכבי ת"א.
אחד ההבדלים העיקריים בין מכבי לשאר הקבוצות, ולמכבי נתניה בפרט, היה הקאדר הישראלי. אליהו קלע 21 ובורשטיין 17 לזכות המארחים, כאשר בנתניה כל חמשת הקלעים המובילים היו זרים. הדבר לא קרה במקרה, שכן זו היתה המטרה של הנהלת הצהובים בקיץ, אלא שבשאר הליגה ישראלים רבים נדחקים הצידה לטובת זרים חלשים.נכון לעכשיו נראה שהליגה קטנה על מכבי, ואם לא ענייני ספונסרים וזכויות שידור, אפשר היה לסגור את העונה ולעבור ישר לפיינל-פור, שכן משחקים כאלה, של 40 ו-50 הפרש, לא טובים לא למכבי ולא לקבוצות הליגה.
|
גיא פניני. הישראלים עובשים את ההבדל בליגה (שי לוי) |
|
|
אלא שהכל נלקח בערבון מוגבל. השיטה המוזרה, שיטת ה-"אין ברירה" שבאה ליצור עניין ומערבבת דברים בצורה לא ספורטיבית, יכולה לאפשר למכבי לנצח בהפרשים עצומים עד סיום העונה, אך עקיצה אחת בפיינל פור וכל החגיגות תהינה שוות כקליפת השום.
ההבדל הוא בשנים בהן מכבי איבדה אליפות או גביע, יכולנו לראות במהלך העונה שיש את האפשרות שדבר כזה יקרה. כרגע, נדמה שכל הקבוצות רחוקות מאוד מהצהובים.
ומה קורה עם שאר הקבוצות? חולון הלכה מן הפח אל הפחת, כאשר חזרה לאולם הפחים, אבל לא השכילה לנצח משחק בו הובילה ב-19 הפרש. גליל שניצחה מנסה להראות קולות של אלופה, אבל עצם העובדה שנקלעה לפיגור שכזה מראה על הבינוניות גם שלה.
|
דני פרנקו וג´יימי ארנולד. מן הפח אל הפחת (יניב גונן) |
|
|
בראשון לציון ניכרה הכנה מנטלית שערורייתית, וקשה להסביר איך שחקנים שניצחו את הגליל בשבוע שעבר, באו לשחק בכזו צורה שכונתית. הטחת אבטיחים ואבנים לעבר הסל מצד השחקנים ופריצה הזויה של דבורה בירנבוים לפרקט לשיחה עם השופטים תאמו בדיוק את האווירה והרמה של המארחים.
היחידה שעושה קולות של קבוצת כדורסל היא הפועל ירושלים, שחוזרת לכושר טוב ולאחר פתירת הבעיות עם יובל נעימי הגיעה למשחק צמרת ופירקה למכבי חיפה את הצורה ברוממה.
למרות הסולחה עם יובל נעימי, ראיתי לנכון לציין במחזור הזה את יוגב אוחיון שנתן עוד תצוגת כדורסל כמעט מושלמת עם 19 נקודות, 8 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. הוא לכאורה חוסה בצילו של נעימי, אך עושה את העבודה שלו בשקט, מתעלם מהבלאגן שסביב והופך להיות הברומטר של הירושלמים.
|
יוגב אוחיון. תצוגת כדורסל כמעט מושלמת (עמית מצפה) |
|
|
לסיכום, התוצאה המרכזית של המחזור היא מצב הרוח והמומנטום הטוב איתם תגיע מכבי ת"א ליום חמישי, על מנת לנקום את ההשפלה מהמחזור הראשון ביורוליג, מול קאלה לבוראל.