היהלום הרוסי: מסעו המרגש של איגור קולשוב

העלייה הרוסית של שנות ה-90 ייצרה לא מעט כישרונות גדולים לספורט הישראלי. מספר לא מועט של עולים חדשים מארצות ברית המועצות הפכו לנושאי הדגל של ענפי ספורט בישראל ובהם אלכס אברבוך, אנה סמאשנובה, מיכאל קלגנוב ועוד רבים וטובים.

עם זאת, דווקא בענף מרכזי וחשוב כמו הכדורסל נראה שהעולים מברית המועצות לא הצליחו להשאיר רושם מיוחד וזאת למרות הפופולריות וההצלחה של הענף ברוסיה ובשאר מדינות חבר העמים. 

האיש שעשוי לעשות את השינוי הוא איגור קולשוב, נער מוכשר בן 17 (1.97), שנולד בסטלינגראד (כיום וולגוגראד) והגיע לארץ בגיל מאוד צעיר.

את דרכו ככדורסלן החל קולשוב במחלקת הנוער של מכבי ראשל"צ וכבר לפני שנתיים הוא עבר לאקדמיה של האיגוד בווינגייט עקב הצטיינותו. כיום הוא מככב בתיכון סגמונט שבפלורידה, הנחשב לאחד המובילים בארה"ב, ומתכנן לשחק בעתיד הקרוב באחת המכללות הגדולות ביותר. יחד עם סגמונט, הגיע הגארד הצעיר לגמר התיכונים, שם הפסידה קבוצתו 58:50 לטמפה ביי.

בראיון מיוחד ל-ONE, מספר קולשוב את סיפור חייו הלא שגרתי ועל כל הסיבות לכך שהחליט יום אחד לעזוב את הכל ולעבור לבדו למדינה זרה כדי להגשים את החלום. 

"עליתי לארץ בגיל שש וחצי לקיבוץ נווה אור בצפון. ברור שהיו לי קשיים בהסתגלות בגלל שלא ידעתי לדבר את השפה ולא הכרתי פה אף אחד, ולהתחיל בית ספר בכלל בלי דוברי רוסית זה היה נורא קשה בהתחלה. התחלתי לשחק כדורסל בערך באמצע כיתה ד' בחוג בבית ספר ובכיתה ה' התחלתי לשחק קט-סל במכבי ראשון לציון".

כמה חשובה הייתה עבורך החוויה באקדמיה של איגוד הכדורסל בווינגייט?
"את השנים מהאקדמיה אני לא אשכח משום שהן הראו לי איך שחקן מקצוען צריך לעבוד ובכמויות העצומות שצריך לעבוד. היינו קמים בחמש וחצי לפנות בוקר כדי לעבוד בחדר כושר פעם בשבוע, ועוד פעמיים בשש בבוקר לאימוני קליעות. כל היום היה סביב כדורסל ואישית זה הדבר שהכי אהבתי".

קולשוב צועק בדרך לסל

"היתרון של הילדים באקדמיה זה שהכל נמצא ליד, הכל במסגרת מאורגנת כך שהם יכולים לעבוד ארבע-חמש שעות ביום רק על כדורסל ומי שרוצה לעשות מעבר תמיד יכול ללכת לאולם או למגרש. הבית ספר תמיד בקשר עם וינגייט ומערכת השעות מותאמת לאימוני הבוקר משום שיש כיתת וינגייט בבית ספר. הספורטאים שם נהנים מהמון יתרונות שאגודה רגילה לא יכולה לספק את כל זה גם אם היא רוצה".

מתי ולמה החלטת לעזוב את האקדמיה לטובת התיכונים בארה"ב?
"שנה שעברה החלטתי לעבור לארה"ב מהסיבה הפשוטה שתמיד רציתי ללכת לשחק בקולג' כדי לעבוד קשה, להשתפר כשחקן ולקבל תואר בלימודים כדי שהאפשרויות תמיד יהיו פתוחות בפניי גם אם הכדורסל לא הולך".

מה ההבדלים בין האקדמיה בווינגייט לתיכון שלך בפלורידה?
"ההבדלים בין Sagemont לאקדמיה בווינגייט הם עצומים, ובכלל בין ארצות הברית לישראל. כאן בארה"ב העונה מחולקת לשלושה חלקים: טרום-עונה, עונה סדירה ואחרי העונה. בחלק של הטרום עונה אתה עובד כמו חמור, כל פעם אחרי בית ספר. רוצים להכניס אותך לכושר לפני פתיחת העונה ויש אימוני אתלטיקה וכח אינטנסיביים בתכנית שונה מהארץ ואחרי זה אימון כדורסל של שעתיים- שעתיים וחצי. ככה זה בחודשיים - שלושה הראשונים, וזה הזמן שאתה מעלה את המשקל, מסת שריר ומשתפר".

"בימי ראשון, שזה כמו השבת בישראל, הייתי מקבל אימון אישי של שעתיים- שעתיים וחצי כל פעם וזה היה מאפשר לי לעבוד יותר קשה. במהלך העונה אין יותר מדי זמן לעבוד ואחרי בית ספר אתה בא לאימון של שעתיים וחצי ובזה מסתכם היום אלא אם כן אתה נשאר לזרוק באולם או לעבוד אחרי, מה שלא תמיד היה מתאפשר לי משום שהבית שלי נמצא כרבע שעה נסיעה מהבית ספר ותמיד אחד המאמנים לוקח אותי הביתה אז אני צריך לעמוד בלוח זמנים שלו. יש שניים-שלושה משחקים בשבוע, שזה נותן קצב טוב לעונה".

"השלב שאני נמצא בו עכשיו זה אחרי העונה. זה הזמן שאפשר לעבוד עוד יותר קשה, שוב נותנים לנו את אימוני הכח והאתלטיקה ( Ultimiate Sports Institute או בעברית "מוסד ספורט אולטימטיבי") ויותר אימונים אישיים לעבודה על החסרונות שלך".

באיזה רמה המשחקים שבהם התיכון שלך נמצא?
"רוב המשחקים ששיחקנו השנה (31-35 משחקים) היו ברמה גבוהה למעט ארבעה-חמישה משום שלפעמים אתה משחק נגד בתי ספר חדשים שחייבים להעמיד קבוצה. המאמנים פה הם אנשים נהדרים שעזרו לי בהכל. שניים מהמאמנים שלי הם מורים בבית הספר אז זה גם הקל עלי את תחילת השנה הקשה שהייתה לי. המאמן הראשי מביא מאמנים ממכללות שונות לאימונים שלנו ומספר להם עלינו וכך הם יוצרים איתנו קשר". 

קולשוב מוביל כדור

איזה מכללות נמצאות איתך בקשר והיכן אתה רוצה לשחק?
"אני נמצא בקשר עם הרבה מכללות, כמה מהן הן: Alabama, Ohio state, Richmond, Vanderbilt, Arizona state, Providence ויש עוד וכנראה יהיו עוד כי כשחקן אתה מקבל המון חשיפה. כשאני מדבר על לקבל החלטות נכונות זה בדיוק המצב, אני רוצה ללכת למכללה שבה אני אוכל לקבל דקות כבר בשנה הראשונה שלי, מאמן שיהיה לי חיבור טוב איתו ורמת לימודים טובה".

"בסופו של דבר אני מקווה שאקבל את ההחלטה הכי נכונה בשבילי וסביר להניח שבתחילת שנת הלימודים הבאה בסביבות אוקטובר-נובמבר אני כבר אתחייב לאחד הקולג'ים. החלום האמיתי שלי תמיד היה להגיע ל-NBA. אני שואף הכי גבוה שאני יכול כי ככה אני אוכל להוציא מעצמי הכי הרבה".

אתה מרגיש שהשתפרת בזכות המעבר לארה"ב?
"אני מרגיש שהתקדמתי פה המון, קיבלתי המון בטחון לקראת העתיד שלי, אני עובד קשה ומשחק בעמדת השוטינג גארד, דבר שרק יעזור לי כשאגיע לקולג' והרמות הגבוהות. כל מה שאני מקווה זה לקבל את ההחלטות הנכונות בהמשך שיביאו אותי לאן שאני שואף ולהמשיך לעבוד קשה. שוב לגבי המסגרת הכי טובה אני לא באמת יכול להחליט משום שבכל מקום קיבלתי משהו אחר שעזר לי להתקדם ואני מודה למאמנים שהיו איתי ועבדו איתי בכל מקום".

זאת הפעם השנייה בחייך שעברת ממדינה למדינה. איך הייתה ההסתגלות לארה"ב ולמקום חדש מבחינה חברתית?
"בחיים החברתיים לא יכולתי לתאר בחיים שיקרה לי מה שקרה לי פה. אני גר באותו בית עם משפחה אומנת, עם אפריקאי מסנגל בין 17 (2.07 מ'). קוראים לו וויו קאנדה. אנחנו כמו אחים, עושים הכל ביחד, נתקלים באותן בעיות ותמיד טוב שיש איתך מישהו כי שנינו רחוקים מהמשפחה, אנחנו מקלים אחד על השני ועוזרים זה לזה. החברים לקבוצה הם החברים הקרובים משום שאת רוב היום אנחנו מבלים ביחד וגם את סופי השבוע, אם זה להיפגש באולם ולשחק, או אם זה סתם לצאת. איך שאני אבריא עכשיו ממחלת הנשיקה שהייתה לי אני אחזור לעבוד קשה ולהתכונן לקיץ עם הנבחרת".

גם לחסום הוא יודע

לפני שנתיים היה קולשוב השחקן המוביל של נבחרת הקדטים וגם באקדמיה של איגוד הכדורסל בווינגייט התבלט מיד כשבקיץ הקרוב הוא צפוי להיות בסגל של נבחרת הנוער, שתנסה לשוב לדרג הבכיר של היבשת דרך זכייה באחד משני המקומות הראשונים באליפות אירופה דרג ב'. קולשוב היו אמור ליטול חלק גם בטורניר שווייצר הנערך בימים אלה בגרמניה אך נאלץ להחמיץ את הטורניר היוקרתי לאחר שחלה במלחת הנשיקה. 

"הנבחרת זה דבר שחשוב לי מאוד, אני כבר קיץ רביעי יהיה עם הנבחרת וכל שנה יש לנו שאיפות להגיע למקום גבוה, גם כשזה לא הולך. שנה שעברה אני חושב שהייתה לנו קבוצה טובה מאוד ומחוברת ובגלל פשלה אחת לא עלינו לחצי הגמר. השנה אני חושב שיש לנו סיכוי לחזור לדרג א', אם נהיה ונשחק ביחד כמו הנבחרת של שנה שעברה. אם כך יהיה אז אני אופטימי".

קולשוב קולע מבחוץ

בתור ילד בן 17 שחי כבר לא מעט זמן הרחק מהמשפחה והבית, זה לא חסר לך?
"לפעמים יש געגועים לישראל, לחברים, לאוכל אבל הדבר שאני הכי מתגעגע אליו בישראל זה המשפחה - אמא שלי ואבא שלי. אני אוהב אותם מאוד והם תמיד עמדו לצידי בכל החלטה שקיבלתי וכשרציתי ללכת לארה"ב גם לזה הם השיבו בחיוב. איזה עוד הורים ישלחו את הבן היחיד שלהם למשפחה זרה בארץ זרה רחוק מהבית? כל מה שאני יכול להגיד זה שאני מודה להורים שלי שנותנים לי לרדוף אחרי החלומות שלי ומה שאני רוצה בחיים".

היכן היית אומר שהתקדמת בצורה המשמעותית ביותר כשחקן?
"קשה לי להגיד כי בכל מקום שהייתי בו אני מרגיש שהתקדמתי מבחינות שונות: בראשון לציון קיבלתי את הבסיס לכדורסל מה שהיה חשוב. הגעתי לאקדמיה, פיתחתי את הגוף והעלתי את רמת האתלטיות. השנה הגעתי לארה"ב ואני צובר כאן המון ביטחון, משתפר מבחינת כדורסל ומשחק בעמדות הגארדים כך שכל אחת מהמסגרות מקדמת אותי אל המטרה".

מי הכדורסלן שהוא המודל שלך לחיקוי והאם אתה עוקב אחרי מה שקורה כיום בכדורסל הישראלי?
"המודל לחיקוי שלי הוא קווין דוראנט, הוא עובד קשה בכל יום, לא מתעסק יותר מדי בתקשורת ונמצא במקום שקט כמו אוקלהומה, איפה שהוא יכול להתרכז בכדורסל ואיך להתקדם כשחקן. אין לי שחקן ישראלי ספציפי שאני אוהב, אבל אני אוהב את מה שיוגב אוחיון עושה השנה, איך שהוא לקח את ההזדמנות שהייתה לו. אין לי קבוצה שאני אוהב בישראל אבל אני חושב שהרמה בליגת העל די גבוהה ואני תמיד עוקב אחרי מכבי ביורוליג".