הגענו למשחק הביתי השני ביורוליג עבור מכבי תל אביב וברור שמשחק בית צריך לנצח. הניצחון בשבוע שעבר על באיירן מינכן הושג בתצוגה מדהימה של סקוטי ווילבקין, וזה היה צריך להדליק הרבה נורות אדומות, אבל לפי התוצאה של הערב זה לא קרה מול הכוכב האדום בלגרד בהפסד 75:63. תצוגה רעה של מכבי, התקפית, הגנתית ובכל תחומי המשחק מהדקה הראשונה הנחילה הפסד מכריע לצהובים.
ההפסד חשף את מכבי ת”א למצבה האמיתי הלא טוב, ויותר מזה, הנחיל לה הפסד במה שהיה צריך להיות מבצרה, עם האוהדים. היה לה שבוע מנוחה וזמן לשיפור והתארגנות מהמשחק של השבוע שעבר, וגם עם שיתופו של מתיאס לסורט לא היו תירוצים. הכוכב האדום לא תהיה אלופת היורוליג, אבל הראתה היום קבוצה מאורגנת, ממושמעת, מאומנת, אחת שיודעת מה היא עושה ומה היא רוצה להשיג. הטקטיקה של המאמן הסרבי, דיאן ראדוניץ’, הייתה ממוקדת בניצול של כל נקודות התורפה של מכבי. הגנה עילאית על ווילבקין, תקיפה בעמדת הלאו-פוסט של כל שחקן שסקוטי שומר עליו ומעבר לזה, העובדה ששחקן גבוה וחכם כמו ניקולה קליניץ’ שיחק הרבה בחוץ ומשך איתו את גבוהי מכבי החוצה, נתנה לסרבים לסיים הרבה התקפות עם מסירה לשחקנים שחתכו לבק-דור לסיומות פנטסטיים, בלי שגבוהי מכבי יכולים לשנות את הקליעות האלה.
סקוטי ווילבקין מאוכזב (איציק בלניצקי)מכבי ת”א מחפשת כבר הרבה זמן רכז. יפתח זיו התחיל בחמישייה הערב ולאחר שגיאה ראשונה נזרק לספסל ועברנו לווילבקין כרכז. לאחר מכן ראינו גם את קינן אוונס שלא הסתגל עדיין ליורוליג וללחץ שיש סביב וגם את ג’ון דיברתלמואו, אבל הרכז הטוב במגרש היה בצד השני אצל הסרבים. כן, מכבי מכירה אותו, קוראים לו נייט וולטרס. השחקן שהיה במכבי והיה מצוין ביחד עם ווילבקין אבל נפצע בזמנו באמצע העונה ומאז הוא עזר לקאזאן לחזור ליורוליג והגיע לכוכב האדום בלגרד. הערב הוא חזר להיכל ונתן הצגה עם 17 נקודות, 3 מ-4 משלוש, 2 אסיסטים ו-4 חטיפות, אבל יותר מכך הכתיב קצב ונתן לכולם הרגשה טובה, ביטחון ושליטה בקצב. בקיצור – היה בעל הבית יחד עם קליניץ’ וההפסד הותיר למכבי ת”א הרבה חומר למחשבה.
נחזור למכבי. ווילבקין הוא שחקן חשוב, מצוין, אבל ככל שהמשחקים ירוצו יותר ויותר וקבוצות יגיעו עם ניסיון גדול הגנתית לסגור אותו, מכבי צריכה יותר תרומה מהשחקנים האחרים. כרגע אוונס, זיו ודיברתלומאו לא נותנים את מה שצריך מרכז יורוליג וצריך אולי לשפר את ההיררכיה. דריק וויליאמס נראה רחוק ממה שמצפים ממנו. אז נכון, הקורונה פגעה בו, אבל בינתיים זה לא זה. ג’יימס נאנלי שוב לא סיפק את מה שמצפים ממנו, הגנתית והתקפית. ג’יילן ריינולדס, שאחרי גביע ווינר קשרו לו כתרים, נראה אבוד בהגנה וזה לא מפתיע. מי שמצוי בענייני סקאוטינג ביורוליג יודע שבהתקפה הוא מתקשה לשחרר כדור כאשר ההגנה מפעילה עליו לחץ או שמירה כפולה ומסירה זו לא הנקודה החזקה שלו.
שחקני מכבי תל אביב חסרי אונים (איציק בלניצקי)דווקא לסורט היה הגבוה הדומיננטי במשחק הראשון שלו. בשלב מסוים של המשחק הייתה התעוררות של אנג’לו קלויארו עם שלשה, סל מחטיפה וצמצום קצת מההפרש אבל זה לא מביא ניצחון. מכבי לוקה בסיסית בהגנה. יותר מדי שחקנים לא הצליחו לעצור שחקנים שחודרים עליהם באחד על אחד והרגליים לא תפקדו. העזרה והחזרה הייתה איטית, לא היו, למרות צירפו של לסורט, חסימות בלוק-שוט מתחת לסל כאשר ההגנה הייתה מחרידה וקצב המשחק נקבע על ידי הסרבים. לא היו סלים קלים, התקפות מתפרצות ובהתקפה המסודרת מכבי נראית חסרת ארגון, חסרת תשובות וללא תנועה. רק ווילבקין, שמקבל תשומת לב כפולה ומשולשת, קלע מפעם לפעם אבל משחק התקפה של מכבי לא היה קיים.
יותר מדי שחקנים נזרקו למגרש במצב של פיגור עם חיפוש מי ידליק את הקבוצה ובצד השני משחק נפלא של קליניץ’ ו-וולטרס. כן, חזרנו אליו. השניים היו לא רק יעילים אלא גם חכמים עם החלטות כדורסל נהדרות. הקהל מילא את המגרש ועודד אבל הוא לא יכול לקלוע סלים ולמרות שהוא יוצר אוירה נהדרת, זה לא סייע להגנה ולמרות שמכבי צמצמה את התוצאה שמשקרת, כי הפסד של 20 הפרש מול קבוצה אגרסיבית ואינטנסיבית כמו שהכוכב האדום הייתה היום היה מתקבל, והיא זכתה בניצחון בצדק. למכבי יש הרבה חומר למחשבה ויש לה לטפל בהרבה בעיות ועם שני משחקים, בחוץ בשבוע הבא במילאנו ובווילרבאן, הדרך הולכת להיות הרבה יותר קשה, אבל יש זמן לתקן ולשפר.