עונת היורוליג תגיע הערב לנקודת רתיחה כאשר כמות המשחקים אשר נותרה בקופה עומדת על שלושה, כלומר שלושה ניצחונות שיכולים לעשות את ההבדל בין יתרון ביתיות לבין הדחה אפשרית, או במילים אחרות זה הזמן לשחק את משחק התסריטים – אבל לא באמת, כי הם פשוט רבים מדי.
מבחינתה של מכבי תל אביב כמות הניצחונות המקסימלית אליה היא יכולה להגיע עומדת על 21 והמשמעות היא שהמקום הכי גבוה אליו היא יכולה לטפס בטבלה הוא המקום הרביעי. כמו כן, ישנם גם תרחישים שכוללים הדחה וכן ישנו תרחיש בודד של הדחה במקרה של 19 ניצחונות.
מספר הקסם צפוי להיות 19. כלומר, לשם הבטחת הפלייאוף והיות ובמרבית התרחישים הצהובים של עודד קטש בתוך הפלייאוף, הגיע הזמן להתעמק בשאלה מי היריבה שעדיפה למכבי בסדרה של הטוב מחמישה משחקים. הרי דבר אחד בטוח – מחמש (כנראה יריבות אפשריות) תצא אחת.
עם זאת, עוד לפני חשוב להבהיר כי ז'לגיריס קובנה נותרה הקבוצה היחידה מחוץ לשמינייה הראשונה שיכולה לעבור בטבלה את מכבי הן מבחינת כמות הניצחונות והן מבחינת שוברי שוויון ראש בראש. יחד עם זאת, ניצחון של מכבי על מילאנו (לה עדיין יש סיכוי להגיע לפלייאוף, אם כי נמוך מאוד) בשילוב הפסד של באסקוניה, ז'לגיריס או פרטיזן מחר ומשחקי הדירוג יתפסו את מקומם בראש השיח.
לאור תוצאות ליל אמש ישנן חמש יריבות אפשריות למכבי: אולימפיאקוס, ריאל מדריד, ברצלונה, מונאקו ופנרבחצ'ה שההסתברות למפגש מולה נראית נמוכה יותר, אך עדין נתייחס גם אליה. אז איזה מצ'אפ טוב יותר או גרוע במיוחד למכבי, היכן החולשות של כל יריבה בתצורה כזו או אחרת כמו גם החוזקות, ומה יוכל להיות האס של קטש שיכול לתת יתרון במצ'אפ או להרים את הסיכויים של הצהובים? ריכזנו הכל עבורכם (רמז: אלכס פוית’רס).
התרחיש הפחות סביר: פנרבחצ'ה
הסתברותית זהו תרחיש שלפחות כעת נראה כפחות סביר. הקבוצה הטורקית החלה לאבד גובה בשבועות האחרונים, מה שעל הנייר הופך אותה לפגיעה. יש לה ‘סייז’ וכוח אש בלתי נגמר כשהיא בסגל מלא ובריא לחלוטין, וזאת כאשר נמניה בייליצה עדין לא נכנס לעניינים וזהו כבר שחקן שאמור להיות שובר שוויון פוטנציאלי.
הפרויקט של פנר חדש כמעט לחלוטין וכאן אולי טמונה החולשה העיקרית שלו, כמובן שישנם שחקנים שהם מעט חסרי ניסיון במעמדי פיינל פור כמו גם כאלו שעדין לא שיחקו בפלייאוף היורוליג, אך רמת האיכות האבסולוטית שיש לטורקים הופכת אותם ליריבה בעייתית כזו שניצחה את קבוצתו של קטש ללא כל תנאי במפגש הראשון, ושבמפגש השני הצליחה להיצמד למכבי תל אביב. ההיכל של פנר נחשב לביתי מאוד. על אף העומק העצום של דימיטריס איטודיס עדיין מדובר בפרויקט חדש וקבוצה שמתקרבת להיות קבוצה שלמה, אך עדין מרגיש שמשהו שם חסר יחסית.
4. היריבה הגרועה ביותר: ריאל מדריד
מדריד בעידן של צ'וס מתאו אמנם מחזיקה בחולשה אחת, והיא כמובן שלא נחשבת לקבוצה הכי שלמה בתחרות, ואל דאגה גם לקבוצה השלמה יותר נגיע. אם כך, מדוע הבלאנקוס שהדיחו בשנה שעברה את הצהובים בסוויפ הם אופציה כל כך גרועה? תחילה, על הנייר המצ'אפ השנה אפילו טוב פחות מזה של השנה שעברה. הבלאנקוס מחזיקים ביתרון ברמת העומק וה’סייז’ בעמדות הכנף, בעמדות הפורוורד, בעמדות הסנטר, וביכולת לייצר הרבה מאוד נקודות מעבר לקשת.
אה כן, אנתוני רנדולף עדיין לא חזר אפילו מהפציעה של השנה שעברה וסרחיו יויי החמיץ כבר מספר משחקים העונה. אל תוך כל אלו נוסיף גם את המשתנה שלמדריד יש בעיה בעמדת הרכז ופתאום עלולה להתקבל לה תחושת שווא כי ישנו סדק בחומה וכי מדריד נחשבת ליריבה שאפשר לעבור אותה. אז לא היתרון היחסי של הצהובים בעמדות הרכז מתבטל לחלוטין עם הרכבים שיכללו את פביאן קוזר, אדם האנגה, דזאנן מוסא ועוד.
3. ברצלונה
קבוצת פיינל פור בשנים האחרונות, עומק, ניסיון פיינל פור ואלופי יורוליג בסגל. על הנייר יש לברצלונה יותר כלים לייצר קשיים מפנר לדוגמא, שגם לה יש אלופי יורוליג בסגל. אם כך, מדוע ברצלונה יריבה קשה יותר? כי על הנייר יש לקבוצתו של שאראס יותר כלים הגנתיים. היא עמוקה יותר באזורים ועמדות שיכולים להכאיב למכבי תל אביב, אותה היא כבר ניצחה פעמיים על אף שנקלעה לפיגור מולה. "החולשה" של ברצלונה נובעת מכך שהיא עדין משחקת מתחת לציפיות, היא נראית עצורה מדי ובשורה התחתונה נראית כפגיעה באופן יחסי יותר אפילו מאולימפיאקוס, ועדיין אולימפיאקוס מדורגת גבוה יותר – כי פשוט יש דירוג לרשימה הזו.
שתי הקבוצות מביאות עמן לא מעט נקודות חוזקה והן היו צריכות להיות מדורגות באותו המקום. לאולימפיאקוס יש אפילו יתרון של היכל השלום והאחווה שבפלייאוף הופך להר געש, אך עדיין השילוב של וסלי עם הניסיון, האורך בעמדת הרכז עם סאטורנסקי, עמדות הפורוורד עם ניקולה מירוטיץ' וניקולה קאליניץ' וכמובן אופציות הקליעה המרובות עם קייל קוריץ', קורי היגינס והיכולת של ניקולה לאפרוביטולה ואלכס אברינס לשים נקודות על הלוח הן פשוט עצומות. במידה וברצלונה פתאום תתחבר לה – הרי ששוב יחל לו השיח של זכייה ביורוליג וזו הסיבה שהקטלונים, שנראים כאחת הקבוצות היותר פגיעות מראשות הטבלה, מדורגים במקום בו הם מדורגים מבחינת "תעדוף".
2. אולימפיאקוס
הקבוצה הכי שלמה שיש ליורוליג השנה להציע. מי שעשתה פיינל פור בשנה שעברה ושמרה על מרבית הסגל על הנייר אמורה להיות צמודה לריאל מדריד. ההיכל הביתי בפיראוס הוא ללא ספק אחד הקשים ולאולימפיאקוס של יורגוס ברצוקאס פשוט יש את הכל, טוב כמעט את הכל.
קטש וחניכיו ידעו לצאת פעמיים מפיגור, פעם אחת זה הסתיים בניצחון ובפעם השנייה בהפסד במשחק אליו הגיעה מכבי תל אביב ללא לורנזו בראון, ועדיין התחושה כי לצהובים יש מה למכור באופן יחסי מול אולימפיאקוס נותרה כי משהו מבחינת המצ'אפ הפך את הקבוצה היוונית למעט פגיעה. ואכן, באירופה בטוחים שבמידה והאדומים-לבנים אכן ייקלעו לערב קליעה לא טוב, הם יכולים להיות בבעיה מסוימת. בנוסף, עמדה חמש של מכבי הצליחה ליצור מספר בעיות לקבוצה מפיראוס. כמובן שאולימפיאקוס של הפלייאוף לא אמורה להיות זו של העונה הסדירה – מה שמעלה תהיות נוספות.
1. מונאקו
היא לא הכי שלמה ולא הכי יפה, והיא בטח הקבוצה הכי אתלטית וייתכן שגם פיזית מכל אלו שצוינו עד כה, אך ישנן שלוש סיבות עיקריות שהובילו לכך שהקבוצה מהנסיכות לקחה את הבכורה ברשימה הזו. הסיבה הראשונה בלטה אמש והיא עונה לשם מייק ג'יימס. אין כל צל של ספק שהשבועות האחרונים הראו שיש מעט צרות בגן עדן, ואמש על הפרקט זה נראה פתאום לא מחובר מול ז'לגיריס במשחק שבו לליטאים היה הרבה יותר על מה לשחק מאשר לקבוצתו של סאשה אוברדוביץ'.
הסיבה השנייה זהה למדריד והיא עמדת הרכז. אם בשנה שעברה למונאקו היו שני רכזים שגיבו את מייק ג'יימס מהספסל, ליאו וסטרמן ופריס לי, הרי שהשנה יש לו את אוקובו שמוסר כמות לא רעה של אסיסטים וכסקורר הוא איכותי יותר. עם זאת, השורה התחתונה היא שעמדת הרכז נחלשה מהשנה שעברה. החולשה השלישית נובעת מסוגיית הריווח בעמדת הפורוורד, כאשר בשנה שעברה היה לקבוצה מהנסיכות את וויל תומאס ודוויין בייקון עם יכולות משובחות מעמדות הפורוורד. השנה האוריינטציה היא הגנתית הרבה יותר, אך זה בא כאמור על חשבון משהו אחר.