אחרי עונה ארוכה מכבי תל אביב הגיעה אל משחקי הפלייאוף. בניגוד לפלייאוף בשנה שעברה נגד ריאל מדריד, הפעם עם כל ההערכה המקצועית שיש לי למונאקו, הרי הניסיון והעוצמה שיש למועדון כמו ריאל מדריד אין למונאקו, שהוא מועדון צעיר, אמביציוני ובעל תקציב גדול, אבל עדיין כמו שאומרים - רוקי במושגי יורוליג. רק כמות האוהדים של מכבי ת”א והדומיננטיות שלהם במגרש כשהם מרוכזים מאחורי הסל אליו המקומיים מתקיפים בחצי השני מראה מה זה מועדון רוקי.
מצד שני הרעננות לפעמים מביאה כוחות אחרים ונסתרים. סדרה של משחקים כאלה, בפרק זמן יחסית קצר, היא אחרת. כולם רוצים לעשות השלכות והערכות על כל הסדרה, אבל אני חושב שכל משחק הוא בפני עצמו ובכל משחק יש אולי השלכות של המשחק הקודם. אבל ישנו לחץ מוסתר כאשר אתה נלחם כל השנה על יתרון הביתיות. המארחת נלחצת קצת כי היא לא רוצה להפסיד את יתרון הביתיות והאורחת חולמת על שבירת יתרון הביתיות. חלק יאמרו גניבת יתרון הביתיות.
שתי הקבוצות מכירות אחת את השנייה על בוריין גם כי היום מערכות הסקאוטינג הם ברמה גבוהה ואפשרויות ההפתעה קטנות. בסופו של דבר, המפתחות הם בידי השחקנים וניהול המשחק של המאמנים. ברור שהזרקורים מופנים למייק ג’יימס מצד אחד ולווייד בולדווין וללורנזו בראון מצד שני, אבל יש חשיבות גדולה לקבוצתיות, לביחד, לאנשים שעושים את העבודה השחורה בהגנה במאבק על הריבאונד, במאבק על הכדורים האבודים ובמשמעת הטקטית.
בכוונה הזרקורים מופנים לשלושת הכוכבים שהזכרתי והם גארדים שזוכים להרבה תשומת לב מהיריבה, אבל לא לשכוח את השחקנים הגבוהים, שנאבקים על הריבאונד, משיגים סלים ומונעים סלים במאבקים הקשים בצפיפות בצבע ומתחת לסל.
ומה ראינו במשחק הראשון? עודד קטש בצדק אמר לפני המשחק כי צריך לראות מה קורה מרבע לרבע ומתחילת המשחק היה ברור שמונאקו מושפעת מהלחץ של המעמד. המשחק התחיל בהרבה איבודי כדור של שתי הקבוצות, אבל יותר מכל מונאקו לא הצליחה לקלוע מהשלוש בחצי הראשון (0/10 לשלוש) וזה עבד לטובת מכבי. מצד שני, מכבי נקטה, או נגררה, בהתקפות מסודרות ארוכות והשיגה מספר סלים על השנייה ה-24 של ההתקפה. לקראת סוף החצי הראשון מספר פעמים משחק על קצה השעון הביאה לזריקות לא טובות שמנעו ממכבי לסיים את המחצית בהובלה יותר גדולה שהיא הייתה ראויה לה בדרך לרק 33:36.
מכבי חזרה למחצית השנייה עם ההרכב הראשון שקטש הריץ ושהביא לסדרת ההצלחות והחמישייה הזו הפגינה משחק הגנה מצוין, כפתה איבודי כדור על מונאקו, יצאה להתקפות מתפרצות, השיגה סלים קלים שלא השיגה בחצי הראשון וברחה להובלה של עשר נקודות הפרש. מכבי החזיקה את מונאקו על 37 נקודות עד הדקה ה-24, הצלחה גדולה, כשמכבי מפעילה גם את ג’וש ניבו נהדר מתחת לסל ובעצם מעל החישוק. גם דארון היליארד החל בצליפת שלשות והגיע לפלייאוף וזה היה נראה בשליטה מוחלטת של מכבי וקטש. סשה אוברדוביץ’ החל את הרבע הרביעי בלי ג’יימס, שמכבי שיתקה אותו לחלוטין, ושתי חטיפות של בראון הובילו לסלים מהירים של מכבי, שהגדילה את ההפרש והכניסה את מונאקו עוד יותר לכאוס.
הרוטציה במחצית השנייה אצל קטש הייתה מצומצמת בצדק ובחכמה והנוקאאוט של קטש לאוברדוביץ’ היה מוחלט. מכבי עשתה חלום – ניצחון חוץ במשחק הראשון. אין אידיאלי מזה ועכשיו המושכות הם בידיים של מכבי. מכבי הראתה הגנה טובה יעילה ומצד שני שלטה בקצב המשחק. ניהול המשחק של קטש היה מצוין ולאוברדוביץ’ לא היו תשובות.
מבחינת מכבי שמשחק מספר 2 יתחיל כבר הערב ולא לתת למונאקו יומיים לנסות להתאושש ולנסות לנצח גם את משחק 2. כל הכבוד למכבי ולקטש.