החלום נגמר. מכבי תל אביב קיוותה הערב (רביעי) לנצח את מונאקו על אדמת צרפת ולהעפיל לפיינל פור של היורוליג לראשונה מאז 2014, אך המארחת גברה 86:97 ועם 2:3 בסדרה העפילה לראשונה בתולדותיה לארבע הגדולות של המפעל האירופי.
מאמן הצהובים, עודד קטש, סיכם: “קשה. אכזבה גדולה. היינו שם ונלחמנו, ידענו שלא יהיה פשוט והשריקות לא יפלו לכיוון שלנו. זה בעיקר כואב כי היינו שם, הובלנו בארבע נק’ ברבע הרביעי ועשינו כמה טעויות רצופות, נתנו להם 8 עונשין רצוף כשהם היו בלחץ. היינו שם ומשם התסכול”.
“מה היה חסר? מעט חוסר ניסיון, קצת יותר ריכוז. באנו למשחק קשה נגד קבוצה אינטנסיבית. הם היו מאוד אגרסיביים מה שגרם פה למשחק עם הרבה יכולות וקצב. עשינו התאמות בחצי השני, אבל בסוף זה דברים קטנים. מעבר לזה שאני גאה בשחקנים, אני מרגיש שרצינו יותר מדי, גם בהגנה של אחד לאחד. ניסינו יותר מדי. קצת חוסר ניסיון ואי אפשר להאשים שחקנים ביותר מדי מוטיבציה”.
קטש: ״גאה בשחקנים,נבנה פה משהו טוב״“ההופעה של לורנזו? הוא עשה משחק עם הכי הרבה מאמץ. מאמץ אדיר. מן הסתם הם סימנו אותו. לא על זה כואב לי. היינו שם, זהו. גם השריקות לא הלכו לכיווננו. הקבוצה הטובה יותר עלתה? לא יכול להסכים, חייב לכבד. אני לא בטוח. בסוף בסוף הגיע להם. מה קרה ברבע הרביעי? אני כל הזמן חושב מה אני יכול לעשות אחרת. קיצרתי קצת את הרוטציה וחיפשתי לתת לשחקנים מנוחה, יכול להיות שזה היה בעוכרינו, אבל זה בדיעבד”.
“לא הצלחנו להישאר סולידיים, לא כולם עם הרבה ניסיון, הרבה שחקנים שנה ראשונה, צריך ללמוד מזה. אני חושב שבמשחק שלוש פספסנו את הסדרה, כי שיחקנו טוב. זה מה שהביא אותנו למשחק ארבע יותר טובים. אני חושב שהסדרה ברחה במשחק 3. מה אני לוקח מהעונה? את הלב והרצון של השחקנים, הפנים שלהם עכשיו שהם מאוכזבים. רצינו את זה מאוד, בשביל האוהדים. אני חושב שאפילו הגיע לנו. לוקח הרבה ניסיון והרבה גאווה בעיקר. אופטימי? חד משמעית. נבנה פה משהו טוב עם אופי וחיבור לקהל, לא צריך יותר מזה”, סיכם.
דארן היליארד הוסיף: “אני עייף. מרגיש גאה, הלוואי שהיינו מנצחים. עכשיו נצטרך להתאושש מזה ולחזור להמשך הליגה. עבדנו כל כך קשה כדי להדיע לפה, קרו כמה דברים שלא בשליטתנו, לקבוצה חדשה קשה להתאושש מדברים כאלה. נקווה שזה שיעור טוב בשבילנו ושנדע להמשיך מזה בצורה טובה. אני גאה במה שעשינו. העונה לא תהיה כישלון גם אם לא ניקח אליפות”.
דארן היליארד כואב בסיום (איציק בלניצקי)