רגע אחרי שתפסה את המקום החמישי בטבלה, שהבטיח למכבי תל אביב סדרה מול ריאל מדריד, הייתה תחושת אופטימיות באוויר. האנשים ביד אליהו היו מחויכים, העניקו ראיונות לכל כלי התקשורת ושידרו שאפשר לעבור את ריאל ולעלות לפיינל פור. בכל זאת, הספרדים היו בתקופה נוראית בכל המסגרות, כולל ארבעה הפסדים רצופים ביורוליג, שהורידו אותם מהמקום השני לרביעי.
במהלך העונה היה קשה להתעלם מהדומיננטיות הפוטנציאלית של ריאל במשחקים מול הצהובים. גם בבית וגם בחוץ, החבורה של פבלו לאסו הראתה את הפוטנציאל הבלתי נגמר שיש לה אבל לא הצליחה לקחת אותו לשלב הבא. אם במדריד זה נגמר בסל ניצחון של הכוכב גרשון יבוסלה, בתל אביב היה זה תומא הרטל ממעמקי הספסל שזינק ברבע הרביעי והעלה את הבלאנקוס ליתרון גדול, ממנו האלופה הישראלית בסופו של דבר חזרה בדרך לניצחון גדול.
מכבי ת”א ניצחה באירופה כל קבוצה בביתה מאז 2018 למעט קבוצה אחת – ריאל מדריד. מאז מעבר הקבוצות ליורוליג, מכבי ת”א ניצחה רק פעמיים את ריאל בספרד, וגם זה קרה במשחקים צמודים ולפני למעלה מעשור (100:103 ב-2008, 64:66 ב-2010). העונה, החבורה של אבי אבן (ויאניס ספרופולוס קודמו) הצליחה לנצח בחמישה מתוך ששת המשחקים שלה מול קבוצות ספרדיות בעונה הסדירה. למי היא הפסידה? לריאל במדריד.
אבי אבן מאוכזב (ראובן שוורץ)שני המשחקים האחרונים הראו בדיוק למה ריאל מדריד הייתה ועודנה מועמדת כמעט תמידית לזכייה במפעל – 10 שחקנים שותפו בשלושת הרבעים הראשונים ולכולם כולל כולם יש מקום בחמישייה של מכבי. אם נעשה שתי חמישיות של השחקנים הטובים ביותר בשתי הקבוצות, נקבל רק שחקן אחד בצהוב (סקוטי ווילבקין) ואולי נתווכח על מיקומו של אנטה ז’יז’יץ’ ו-וינסנט פורייה בחמישייה השנייה. במשחק מספר 2 קיבלנו תשובה חד משמעית לשאלת המאצ’-אפ הזו, כשהצרפתי נתן נוק-אאוט מהדהד לקרואטי שלא מצא את עצמו.
סיפור המשחק מבחינתי התחיל ונגמר בשחקן אחד – ג’יילן ריינולדס. הסנטר היחידי בצהוב כחול שהצליח להתמודד עם וולטר טבארס עשה שתי פעולות חיוביות: ריבאונד התקפה שנגמר בדאנק ועוד שלשה מפתיעה. שתי הפעולות הגיעו אחת אחרי השנייה וגרמו ללאסו, יחד עם בעיית העבירות של הענק מכף ורדה, להכניס את פורייה ארבע דקות לתוך הרבע הראשון, שחיסל אותו בהתקפה. באותו הרבע, הרוטציה ההגנתית של מכבי ת”א בלבלה גם את השחקנים וג’יימס נאנלי שלח את ריינולדס לפורוורד לבן על השלשה והשאיר אותו להתמודד עם הסנטר הצרפתי. איך זה נגמר? ריבאונד התקפה ונקודות קלות מתחת לצבע.
ג'ליין ריינולדס וסרחיו יויי (ראובן שוורץ)ברגע שריינולדס יצא מהצבע, ההתקפה נגמרה. ריאל הוציאה את ריינולדס וז’יז’יץ’ פעם אחר פעם מהצבע ואפשרה לנפילים שלה לשלוט מתחת לסלים, בזמן שבשלושת המשחקים הקודמים הם לא עשו זאת ומכבי הצליחה לסחוט משחק צמוד. השינוי ההגנתי שאבן ביצע היה אמור להפחית את כמות השלשות הפנויות של הספרדים, אבל בפועל הם קלעו רק 2 שלשות פחות מהמשחק הראשון (14 לעומת 16), קלעו יותר ל-2 (21 לעומת 15) והגיעו יותר לעונשין (14 זריקות ב-79% לעומת 6 זריקות ב-100%).
על ההתקפה של הצהובים בתבוסה האחרונה אפשר לעשות סדרת קומדיה. מכבי ת”א זרקה 10 פעמים לסל מתחילת הרבע השני ועד לאמצעו. שש זריקות היו של דריק וויליאמס שהשיג מהן שבע נקודות (כולל שתיים מהעונשין), שתיים מהן היו של קינן אוואנס שהחטיא פעמיים ועוד זריקה אחת של נאנלי שהחטיא שלשה. סך הכול 7 נקודות בקצת יותר מחמש דקות. באותו הזמן, ריאל קלעה 13 נקודות מידיהם של ארבעה שחקנים שונים. חוסר הריווח והשיתוף במשחק ההתקפה היה בולט מתמיד באותם רגעים והזכיר את החד-גוניות בקבוצה של ספרופולוס – גם בהגנה וגם בהתקפה.
דריק וויליאמס (ראובן שוורץ)האמון של האוהדים בשחקנים מלפני המשחק כבר התמסמס, וכך גם האמונה שמכבי תצליח להיות הראשונה אי פעם שחוזרת מפיגור 2:0 בסדרת יורוליג. אמנם ההיסטוריה הקרובה יכולה להעלות טיפה את מדד האופטימיות בצהוב (ששת המשחקים האחרונים בין הקבוצות הסתיימו בניצחונות ביתיים) וגם הקהל שיגיע לאולם ייתן אווירה מיוחדת, אבל קשה להאמין שאבי אבן יצליח להצעיד את הקבוצה הזאת לשלב הבא, שם תחכה או הקבוצה המפחידה באירופה או זאת שהותירה את הצהובים על 52 נקודות בתחילת פברואר.
הכתוב הינו טור דעה