מכבי תל אביב הגיעה לאולם ה”פיוניר” בבלגרד בשיא המשבר, נתנה את הרושם שהיא מבינה את מצבה ובאה להילחם על חייה, אבל ספגה תבוסה מבישה וחסרת תקדים, תוך הצגת משחק ברמה נמוכה, ללא רצון וללא רוח לחימה. המשחק של הצהובים היה ללא כל תכנון, או הוצאה לפועל של תכנית המשחק.
מנגד, הכוכב האדום הגיעה במצב לא פחות קשה מהצהובים, אבל באולמה הביתי בפיוניר הידוע, יחד עם הקהל שלה, נתנה תצוגת תכלית, ולא רק בכדורסל אלא גם מעבר. תצוגה של לחימה, זינוק על כל כדור, חיפוי הדדי. הכוכב גרמה למכבי, שגם כך מלכת איבודי הכדור של היורוליג, לאבד כדורים רבים, והשיגה חטיפות שתורגמו לשליטה במשחק.
רמי הדר וליאור ליובין לא מוצאים תשובה (איציק בלניצקי)מכבי תל אביב עלתה עם שינוי אחד בחמישייה, כשיוגב אוחיון עלה במקום די ג’יי סילי, אבל כשאוחיון היה על המגרש, סוני ווימס לקח את הכדור בעמדת הרכז, שלח את יוגב לפינה, ואז איבד את הכדורים. הסרבים יצאו להתקפות מתפרצות, קיבלו ביטחון, ולאט לאט ראו שמכבי לא יורדת להגנה, לא שומרת, ובצד השני לא מצליחה לייצר מצבי קליעה כמעט באף התקפה מסודרת.
רמי הדר ספג הרבה מאוד ביקורת בשבועיים-שלושה האחרונים. גם הוא, שניסה לבנות לעצמו תדמית של קרחון קר רוח שלא יוצא מגדרו, נראה הערב כמו מישהו שהלחץ זעזע אותו. בחדר ההלבשה בשיחה שלפני המשחק, דיבר הדר על לב, על ביחד, דיבר על לחימה, אבל השחקנים מצידם לא הביאו מכך כלום.
אנדרו גאודלוק שותק לחלוטין על ידי צ’ארלס ג’נקינס ששמר עליו צמוד ומנע ממנו לייצר מצבי קליעה, כאשר למכבי אין תרגילי משחק שישחררו אותו. הצהובים לא ידעו מאיפה להתחיל לנסות ולהשפיע על המשחק. ההגנה הייתה נרפית – איבוד שחקנים בקלות, אי עצירת חדירות, וללא סגירה בריבאונד. הסרבים הגיעו לסל כמעט בכל חדירה כשלמכבי אין שחקן גבוה חוסם מתחת לסל.
ויקטור ראד נשמר על ידי מרקו סימונוביץ’ בשיטה של נתינת מרחק כדי לפתות אותו לזרוק מרחוק, וראד מצידו, כמו יתר השחקנים בצהוב-כחול שנראו מפוחדים, לא מחוברים, ואפילו המומים מהעידוד והדחיפה של הקהל הנהדר, נראה אבוד וחסר בטחון. מאיק צירבס, שדווקא עשה כמה פעולות חיוביות בהתקפה, המשיך להיות רך וחסר תגובה בריבאונד ובעזרה מול הכניסות של הסרבים לצבע, כשגם קולטון אייברסון לא הצליח להשפיע על המשחק.
הסרבים לא האמינו לקלות שבה הגיעו להפרש שהבטיח להם את הניצחון כבר באמצע הרבע השלישי, כשחמש הדקות האחרונות במשחק היו פשוט התעללות נקייה במכבי החבוטה שספגה תבוסה ללא תנאי. עם כל הכבוד לכוכב האדום, זו לא הייתה אחת מאריות היורוליג.
רמי הדר נראה כמי שהיה בהלם מהר הגעש בבלגרד. כמאמן שמגיע בפעם הראשונה לאולם הפיוניר, ולמרות רצונו וניסיונותיו, הוא נראה חסר בטחון והרבה להתייעץ על כל פעולה וחילוף עם עוזרו ליאור ליובין, והיה נראה כמו מישהו שמפחד לקבל החלטות לבד. למרות זאת, אין ספק שהביקורת החריפה במשחק צריכה להיות על השחקנים, שרובם הגדול בעלי מוניטין ידוע. לשחק במכבי ת”א זה לא רק לבוא לאימונים ולמשחקים, אלא צריך להוסיף לחימה, רצון, הקרבה, תשוקה.
מי שלובש את חולצת המועדון צריך להבין את מי הוא מייצג ומה ההיסטוריה של המועדון הזה. אני הייתי מאמן צעיר במועדון וישבתי בקצה הספסל במשחק הגמר המיתולוגי בפיוניר ב-1977, כשמכבי זכתה לראשונה בגביע אירופה. כל שחקן צריך לדעת את המוניטין של המועדון בו הוא שותף, ומי שלא יודע לכבד את המועדון ואת צבעיו, שיואיל בטובו ויבקש ללכת הביתה.