מפגש נגד פנאתינייקוס הוא משחק עם מסורת, היסטוריה, התרגשות וכל מה שכרוך בכך. נכון, אמנם מכבי תל אביב הפסידה בתום הארכה, אבל עם כל הכבוד לגרירת המשחק להארכה ועל האפשרות לנצח עוד לפני חמש הדקות הנוספות (בעזרתו של צ'אבי פסקואל), על מכבי להתמודד עם הבעיות שלה.
רמי הדר החליט להאט את המשחק כי כך נהוג לשחק במשחק חוץ שכזה. הדר עצמו הסביר כי צריך לעקוץ בהתקפות מתפרצות, אבל עד הרבע הרביעי הצהובים לא הצליחו לצאת להתקפות מהירות. במכבי הבינו שיש להם בעיה בעמדת הרכז והיום החליטו לצוות את די. ג’יי סילי כרכז. התפקיד האמיתי של סילי הוא לא רכז ובסוף המשחק, כאשר הניצחון היה על הרצפה, האמריקאי עשה מספר שגיאות שהרחיקו את הניצחון מידיה של מכבי. מול הקו האתלטי של היוונים; כריס סינגלטון ג’יימס גיסט, דמטריס ניקולס, ויאניס בורוסיס, שרחוק מהיכולת שלו בשנה שעברה בוויטוריה, עמדו קולטון אייברסון ומאיק צירבס, שנראו איטיים וחסרי אתלטיות.
צריך לזכור שסינגלטון היה על המדף בקיץ והוא לא משתכר יותר מצירבס, שמאכזב שוב ושוב. מכבי שוב פיגרה בריבאונד ודווין סמית’ היה המצטיין. במכבי ניסו לבנות קבוצה שתהיה טובה יותר מאשתקד, אבל שחקנים כמו סוני ווימס ו-ויקטור ראד, שנראה רע, לא נתנו לצהובים את הדרוש להם. לפאו יש רק רכז אחד, ניק קלאת’ס, ומכבי לא הצליחה ללחוץ עליו ולשתק אותו. רק ההחלטה הלא ברורה של פסקואל, שהושיב אותו על הספסל ברבע הרביעי, עזרה למכבי לחזור למשחק. נכון שאלפתריוס בוחורידיס, מחליפו הצעיר וחסר הניסיון של קאלת’ס הפתיע בשתי שלשות, אבל ניהול המשחק שלו היה חסר ביטחון.
מצד שני, הצהובים שלחו את סילי ויוגב אוחיון מול קאלת’ס ומספר סלים שלו הגיעו מהגנה רעה ללא כיסוי. במשחקים הראשונים של העונה סיפרו לנו כי מכבי תקלע בסביבות ה-90 נקודות וכרגע הבעיה היא ההתקפה. הבטיחו לנו קבוצת פאסט-ברייק עם שחקנים שיכולים לרוץ, אבל עם קצב קליעה של 28 נקודות במחצית הראשונה אי אפשר להגיע למספרים הדרושים כדי לנצח. אל למכבי להסתנוור מחזרתה למשחק, כי כדי לנצח את המשחקים שדרושים כדי להתמודד על שמונה הראשונות, המכבים צריכים להשתפר בהמון אספקטים של המשחק. עדיין אינני יודע מתי ואיך כי כשאני רואה את שאר המשחקים ביורוליג, אני מבין שהם עדיין לא מתואמים בהגנה.
למכבי חסר רכז בעל בית, דבר הגורר את הקבוצה להרבה דקות רעות. נדמה שאין יד מכוונת. פנאתינייקוס עשתה הכל כדי לטפל באנדרו גאודלוק וזה גם מה שמכבי תפגוש במשחקים הבאים. במצב הזה, הצהובים יצטרכו להתמקד הרבה בגארד ולהשתמש בשחקנים האחרים שנותרים פנויים.
המאזן של המכבים עומד על שני ניצחונות מול ארבעה הפסדים ונכון שיש עוד 24 משחקים, אבל הטבלה בורחת. גם במשחק מול פנרבחצ’ה צריך לעשות הכל כדי לנצח. הקבוצה מטורקיה היא חזקה ומאומנת, אבל צריך להפסיק להעצים את כולם. מועדון עם כבוד ועם שאיפות כמו מכבי ת”א צריך ללכת בכל הכוח על ניצחון, גם אם מאמן מולך ז’ליקו אוברדוביץ’. אסור להתבטל בפניו, כי מיד לאחר המשחק הצהובים ימריאו למשחק קשה בקאזאן, שניצחה את משחקה הביתי מול הכוכב האדום ולה מאזן דומה לשל מכבי. בקיצור, שום דבר לא מובטח.
באמצע נובמבר קשה להצביע שוב ושוב על כישלון בריבאונד, על בעיות בהגנה ועל משחק ההתקפה. משחק המעבר, הריווחים בהתקפה, אחוזי הקליעה ומשחק הפיק אנד רול רחוקים מלהיות משביעי רצון. על זה אינני מקנא בהדר וכאבי הראש שהוא חווה, אם כי הוא שומר על שקט ופוקר-פייס.