בקבוצה חדשה ואחרי עונת שיא, דני אבדיה יפתח בקרוב את עונת 2024/25 בפורטלנד טרייל בלייזרס, אליה עבר בטרייד שתפס את הפורוורד הישראלי המוכשר בהפתעה גמורה. אבדיה ישב לראיון מיוחד עם ONE לאחר אימון במתקן האימונים של עודד ברנדוויין, ‘CLUTCH’. לאחר אימון אינטנסיבי נוסף וכשהוא מסדיר את נשימתו, אבדיה סיפר בפתיחות על אותו הטרייד, הקשיים ההצלחות, העצה שהיה נותן לדני הרוקי, ההצעה המפתיעה לחזור למכבי תל אביב וגם מה עדיף בעיניו – תואר ה-MVP או האליפות ב-NBA.
אבדיה נערך לעונה שצפויה להיות קשה הרבה יותר בטח כאשר מסתכלים על כך שקבוצות החוף המערבי מוכשרות יותר והתחרות עזה יותר ובינתיים הוא חושף את התחביבים החדשים שאימץ, מה השפיע עליו מנטלית, מה הוא חושב על כך שלברון וברוני ג'יימס ישחקו יחדיו וחושף גם מי הוא השחקן שהכי קשה לשחק נגדו ומהו כוח העל שלו.
איך נראה הקיץ שלך עד כה?
"קיץ לא פשוט, מאתגר וכיף יש לי קצת הזדמנות לבוא הביתה לנשום ולראות את המשפחה שלא ראיתי הרבה זמן, לשחק כדורסל ולהתאמן בכל יום והייתה כמובן גם את הטלטלה הגדולה שהייתה ביוני - המעבר שלי לפורטלנד, וזה מסתכם בזה".
אחד על אחד עם דני אבדיהזה עדיין יושב לך בראש עד כמה החוויה הזו הייתה מטלטלת?
"היא מאוד מטלטלת, אני מרגיש שוושינגטון הייתה הבית שלי במשך ארבע שנים בניתי שם חברויות ובניתי שם יחסים עם המאמנים, הרגשתי שאני חלק מהקבוצה הזו והתחברתי אליה גם קצת רגשית, ואז מגיע הרגע הזה שאתה כבר לא נמצא שם ואתה צריך להבין שזהו ואין ברירה, אמנם זו לא הייתה הקבוצה הכי זוהרת בעולם והיא הייתה בתחתית ה-NBA, הגענו לפלייאוף פעם אחת, אני הייתי פצוע, אבל עברתי כברת דרך יפה מאוד עם המועדון הזה. הם נתנו לי הממון והתקדמתי המון. יצא לי להיות בהזדמנויות טובות עבורי ועבור הקריירה שלי ואני מאמין שעכשיו אני יוצא לעולם חדש שבו אני מגלה יכולות חדשות גם מנטליות וגם פיזיות ואני מאמין שאני אצליח".
דני אבדיה (רדאד ג'בארה)מאיזה בחינה?
"יכולות מנטליות להכיר את האנשים במועדון בין אם זה 'ראש הנחש' שזה במתחיל בג'יאם ובמאמן והשחקנים, פשוט להסתגל לקבוצה חדשה במיוחד כשאתה לא ה-'בייבי' שלהם, לא בחרו איתי בדראפט ואין להם איזה סוג של רגשות אשם וצריך עכשיו קצת סוג של 'ג'ונגל' ולנסות להתמצא".
ברור שהפרידה מוושינגטון הפתיעה אותך, אבל אתה עדיין בקשר איתם? עם מי אתה מדבר מהפרונט אופיס או מהקבוצה?
"אני עדיין בקשר עם הרבה מאנשי וושינגטון בין אם זה אנשים שליוו אותי מההתחלה ובין שזה משחקנים ששיחקו איתי שם. אני תמיד אזכור אותם ותמיד אהיה איתם בקשר והם יהיו חלק מליבי כי הם עזרו לי להתפתח כשחקן ואני מרגיש שהם מאוד רוצים שאני אצליח, ואין לי סיבה לא להיות איתם בקשר. הפרונט אופיס יחסית חדש, אבל יש כל כך הרבה שמות שאני יכול לחשוב עליהם שהיו קרובים לליבי שהייתי מגיע לאולם אימונים ואומרים שלום וחיבוקים כל יום, ראיתי אותם יותר מאשר את ההורים שלי".
יצא לך לבקר בפורטלנד, תשווה לנו בין הערים.
"פורטלנד עם טבע הרבה יותר יפה. זה מקום מאוד מיוחד ויש שם כמה אזורים שהם מאוד יפים לגור בהם וכנראה שלשם אני אכוון, יש שם איזה אגם וקהילה שמאוד אוהבת את הבלייזרס והיא הרבה יותר מחוברת לספורט שלהם ולקבוצה שלהם כעיר, שמעתי שהאוכל נדיר הרבה מסעדות טובות ותרבות. היא פחות תוססת מוושינגטון שהיא עיר הבירה ואנשים שוכחים, היא עיר מאוד דיפלומטית אבל יש משהו בוושינגטון שקצת 'קר' בעיר בגלל שהרבה אנשים באים מבחוץ בשביל כל השגרירויות והעבודות, אנשים באים מבחוץ לוושינגטון בשביל לעבוד וזה לא מרגיש ביתי. פורטלנד זו יותר עיר שאנשים גרים וחיים בה ולכן היא יותר אותנטית".
הייתה לך עונת פריצה ששיפרת בה בערך כל מדד סטטיסטי אפשרי, מה השינוי שעשית בהכנה לעונה הקרובה בהשוואה לדרך שבה עבדת בעונות הקודמות ומה מצפה לנו מדני?
"אני מקווה שאשבור עוד כל שורה סטטיסטית שהייתה לי, שזו אמנם משימה מאוד קשה כי הן עלו. אני יכול להגיד לך שלא שיניתי משהו דרסטי בעבודה שלי, אני יותר ממוקד בדברים שאני כן רוצה לעבוד עליהם ודברים שהקבוצה רוצה שאני אעבוד עליהם. לשמר את הקליעה, לעבוד על הגוף, טווחי תנועה שהם מאוד חשובים לי, יציאה מהמקום, אתלטיות אלו דברים שאני עובד עליהם ואני מנסה לגוון וליהנות, גם לא להרוג את עצמי ולקחת מרווח. ברוב הפעמים כשהגעתי לטרום עונה הגעתי פצוע בגלל שלא עבדתי כל כך חכם ועכשיו אני מרגיש שאני הרבה יותר חכם והצוות שמסביבי יותר חכם ויודע מה אני עושה טוב".
דני אבדיה (רדאד ג'בארה)הגעת לליגה בגיל מאוד צעיר. היו לך רגעים מאוד שמחים ורעים שאולי היו קצת פחות שמחים ואפילו קשים. מה היו הרגעים הקשים יותר וכיצד התגברת עליהם?
"יוני האחרון היה קשה אחד מהרגעים הקשים שהיו. הכניסה שלי לליגה הייתה מאוד קשה ואיך התגברתי עליה? פשוט המשכתי לשחק, אני גם לא חושב שהייתה לי ברירה כל כך, אני מנסה לחשוב על דברים מיוחדים שעשיתי בשביל להתגבר, אבל אני יכול להגיד שהגעתי לאולם והמשכתי לעבוד והיו פעמים ששיחקתי, היו פעמים שלא שיחקתי, היו פעמים ששיחקתי פחות טוב והיו פעמים ששיחקתי יותר טוב – וראיתי שגם הבגרות התחילה להגיע למקום, וזה עזר לי מאוד לשמור על יציבות במשחק שלי, והתחלתי להבין באילו מקומות אני טוב ואיפה הדברים שאני יותר טוב בהם ופחות טוב בהם, והתחלתי לשחק עם זה קצת, בין אם זה התאוששות אחרי משחק שזה גם התווסף לבגרות שלי, אבל במיוחד על המגרש זה הביטחון ולדעת מה הדברים שאני טוב בהם".
בעונת הרוקי שלך היו לך שיחות עם ראסל ווסטברוק, היום במבט לאחור כמה העצות האלו היו מדויקות ואיזו עצה אתה היית נותן לדני הרוקי?
"הרבה מעונת הרוקי שלי אני לא זוכר. אני לא זוכר כל עצה וכל פרט קטן למה שהיה, אבל מה הייתי נותן עצה לדני הרוקי? לשחק יותר בביטחון. כשהייתי רוקי היו לי הכי פחות מה להפסיד, זאת אומרת כשהגעתי כרוקי היה לי את ההזדמנויות לטעות ולא עשיתי את זה, לא טעיתי, הייתי מנסה לעשות את הכל מושלם, הייתי מנסה לשים את המסירות במקום, הייתי מנסה לעשות את הזריקות הכי טובות ולשם כך לא הגעתי לוושינגטון, ואני חושב שבגלל זה לקח לי כל כך הרבה זמן להתקדם כשחקן, כי הבנתי שאני צריך לעשות טעויות ולהתחיל להעז. ברגע שהתחלתי להעז, התחלתי לעשות טעויות, והתחלתי לזרוק זריקות לפעמים לא הכי טובות במשחק, הבנתי שרק ככה אני מתקדם והמרווח שלי אמנם היה יותר קטן בגלל שנכנסתי כבר לשנה השלישית שלי וכבר ציפו ממני להתקדם יותר ממה שהייתי, אבל אני חושב שעשיתי את השינוי הזה בזמן ועוד פעם – אני לא אהיה מושלם, אבל אני יכול להגיד לך שאני מקווה שאני אהיה 40 אחוז לשלוש בשאר הקריירה ואני אהיה שחקן יציב כזה. אין שחקנים שהם 20 שנה יציבים, ואם זה אחד זה לברון ג'יימס ואני משער שכן יהיו לי עדיין עליות ומורדות. אני מתעצב כשחקן וזה הדבר הכי חשוב שאני יכול לעשות".
"צריך להתחיל לעשות טעויות ולהעז". דני אבדיה (רדאד ג'בארה)מה הציפיות שלך ברמה האישית וברמה הקבוצתית לעונה הזו?
"הציפיות שלי זה לקחת את המשחק שלי צעד קדימה, לנצח ולהיות שותף מאוד פעיל לניצחונות, להיות מנטור של חבר’ה בקבוצה שלי, אני כבר שנה חמישית. לתת להם טיפים מה עושים ואיך עושים, יש לי גם רוקי תחתיי עכשיו, וליהנות מהדרך, ליהנות זה הכי חשוב".
אתה מעכל את זה שכבר חמש שנים?
"וואו לא, עבר מהר, טס".
דני אבדיה ורומן סורקין (רדאד ג'בארה)מה זה בעצם להיות שחקן NBA, מה צריך כדי להיות שחקן שם איך נראה הלו"ז שלך?
"מה זה להיות שחקן NBA? זה לא רחוק מלהיות חייל בסיירת מטכ"ל או בשייטת מבחינת משמעת. אתה נמצא שם 100 אחוז, הדיוק בתרגילים והדיוק בשיטה והדיוק במסירות ובקליעה באמת השבריר שנייה הזה שיש לך להרים את הזריקה המוח שלך עובד על המאית שניה ואני חושב שזה מה שמבדיל בין הרמה הגבוהה ביותר לבין שאר הליגות, משמעת של אוכל, משמעת של שינה טיסות אינסופיות. זה מרגיש לפעמים כאילו אתה קם בבוקר והשנה לא נגמרת, אתה בעוד מקום ועוד מקום ואתה נהיה כבר רובוט ומאוד חשוב למצוא איזה משהו אנושי בין לבין, בין אם זה תחביב ובין אם זה לצאת קצת בגלל שאתה נמצא בסביבה שהיא נורא 'סטרסית' וכבר נהיה נורא הרגל ורובוטית, אז אני מרגיש שהסביבה של ה-NBA מאוד קשה. אמנם יש לה הרבה יתרונות כי אתה מטייל בעולם ופוגש אנשים חדשים, יש לך באמת הזדמנות לעשות ספורט ולהרוויח מזה, אבל יש לזה את החסרונות של זה".
הזכרת טיסות אינסופיות, אז מי כמוך יודע מה עברה מכבי תל אביב העונה.
"(צוחק) אני מבין אותם כן, למרות שהם טסו טיסות מסחריות ואני טסתי פרטי שזה קצת שונה".
קצת?
"קצת הרבה".
כשאתה רואה את כל מה שהיה במכבי אחרי השנה, שהייתה כמעט בלתי נתפסת למהפכה בסגל שדי נכפתה עליה, מה אתה חושב על זה?
"שמחתי לראות את הדרך שהם עשו. אני תמיד אוהד אותם ואני תמיד אצפה, ממש חשבתי שהם ינצחו את הסדרה הזו, הייתי כאחרון האוהדים בבית בטירוף שהם ינצחו, אבל יש עוד שנה אפשר לעשות את זה עוד הפעם".
כמה זה בער בך אולי להיות שם? הרי אתה רואה את היורוליג.
"לא, אני ידעתי, אני גם ראיתי את שמעון (מזרחי, מ.ב) איפשהו אני חושב אולי בקפה או משהו ואמרתי לו 'שמעון כמה אתה משלם בשביל שאני אבוא למשחק אחד' והוא אמר 'הרבה כסף'".
דני אבדיה ושמעון מזרחי (ספי מגריזו, מכבי ת"א)כדי לשחק?
"כן".
ומה הסיכוי שבאמת רואים אותך במכבי מתישהו בעתיד מן הסתם?
"וואו אני מקווה, אני ממש מקווה שייצא לי לשחק בשנים האחרונות שלי בארץ, אבל בוא נראה".
מה הישג השיא ב-NBA שאתה רוצה להשיג? וברור שכל ספורטאי מקצוען יגיד אליפות.
"ואני לא מאשים אותו. זה תלוי איזה תפקיד אתה נותן לי בקבוצת אליפות, אתה נותן לי שחקן 11-12? אם אתה נותן לי MVP בלי אליפות או אליפות כשחקן 11-12 יכול להיות שאני אגיד לך MVP. זה מטורף לחשוב כאילו שה-MVP זה השחקן הכי טוב בעולם לשנה הזו, זה גם מרשים, זה לא פחות מרשים מאליפות, אבל אני גדלתי באירופה ואני שחקן קבוצתי ואליפות זה חלק מהעניין".
דיברת על הרובוטיות ושצריך משהו שיזכיר לך את הצד האנושי של הביזנס. אז אילו תחביבים אימצת?
"מוזיקה בין אם זה לנסות לנגן על כלי נגינה, אני משחק לפעמים גולף, אני מאוד אוהב אופנה ומתעסק המון באופנה יש לי המון אתרים או שיתופי פעולה או שאני כל הזמן מתכנן מה אני הולך ללבוש ואני מנסה לחבר 'פיטים' (פרטי לבוש). לומר את האמת זה גם מאוד קשה למצוא תחביב בכל האינטנסיביות הזו, גם אם אתה רוצה, ציירתי כמה וכמה פעמים. קניתי צבעים משמן וציירתי והאמת שיצא לי ככה ציור די יפה, למדתי ביוטיוב ועשיתי דווקא עבודה טובה".
דני אבדיה (רדאד ג'בארה)בוא נדבר רגע על החבר’ה הצעירים בנבחרת. הנבחרת שלך זכתה שנתיים ברצף, לאחר מכן הייתה את הנבחרת של דני וולף שזכתה בכסף וראינו הפעם את הנוער מעפילים לאליפות העולם. כשאתה מסתכל קדימה על כל הדור הזה, לאן הכדורסל הישראלי יכול להגיע?
"הוא דור יותר טוב ממה שהדור שלי היה. תראה, הדור מעליי דור מצוין, הדור שלי לוקה בחסר, הוא לא הדור הכי מוכשר, הוא דור שלדעתי הוא יותר לוחם. אני מרגיש שהרעב הזה בעיניים בדור שלי הוא בלתי נתפס ובזכות זה גם לקחנו פעמיים אליפות אירופה. לא היינו הכי מוכשרים ואם אתה רואה גם את הסגל שלנו אז אתה אומר שלא היו לנו שחקני NBA מפוצצים או שחקני טופ יורוליג, הייתה לנו קבוצה שכל אחד ידע את מקומו ונלחמנו ובגלל זה ניצחנו. בשאר הנבחרות אני מרגיש שיש כישרון יותר טבעי, טהור, וזה כיף לראות כי היו חסרים לנו שחקנים כאלו והכדורסל מתפתח. אז בזמנו כשאני הייתי ילד כולם הגיעו לווינגייט ולא היו אקדמיות, לא היה עוד מקום לצאת אליו, לא היה עוד מקום להתפתח בו ועכשיו יש את האקדמיה של מכבי ואת האקדמיה של גלבוע ויש כל מיני אקדמיות וקבוצות שרוצות לפתח, ואני חושב שהבינו את המהות של מה שצריך לעשות ובגלל זה אנחנו רואים יותר שחקנים מרימים לרמה יותר גבוהה".
מה היית מגדיר בתור הרגע שהיה לך הכי טוב בוושינגטון והרגע הכי פחות טוב?
"הרגע הכי טוב שהיה לי בוושינגטון היה ההעפלה לפלייאוף, למרות שלא הייתי חלק ממנה. עדיין הגענו לפלייאוף ואנשים סוג של שכחו את זה וזה מבאס כי עשינו פלייאוף ולא הייתי נוכח בזה. זה מבאס והרגשתי חלק מזה, כי שיחקתי את רוב העונה, חוץ מזה, לומר את הרגע הכי טוב בוושינגטון? אני יכול לומר דברים אישיים, אבל מבחינה קבוצתי לא היה יותר מדי".
אז ברמה האישית?
"אני חושב ש-43 הנקודות, זה לא בנאלי, זה רגע מרגש, אבל זה נקודות".
עכשיו אתה מגיע לחוף המערבי שהוא יותר תחרותי עם יותר כישרון ושמות מפוצצים. איך אתה עם זה וכמה אתה מצפה לזה?
"כמה אני מצפה לזה? לא חושב על זה. אני הולך לשחק מול כל הקבוצות בכל מקרה, אבל אני לא באמת חושב על יותר קשה או יותר קל".
שחקן שהיה לך הכי קשה לשחק נגדו לא רק ברמה הפיזית אלא מתיש גם ברמה המנטלית?
"יוקיץ', וואו, לא פשוט לשמור עליו ספציפית, אבל גם כששמרתי עליו, אתה יודע יש לו טאץ', אני לא יכול לעצור אותו, אני יכול לנסות, אבל אני לא כל כך בגודל שלו ובגובה שלו וכל הזמן חותכים מולו, השחקנים האחרים חותכים אז זה מאוד מאוד קשה כל הזמן להפנות את המבט שלך ופתאום אתה מפנה לשנייה הוא ימסור מאחורי הראש, קשה. בדנבר גם יותר קשה לשחק בגלל הגובה, אתה לא נושם, תסתכלו על האנשים בדנבר, לא הם אלא הקבוצות היריבות שמגיעות לשם מהחוף המזרחי, תראה איך הם מתעייפים הרבה יותר מהר בניגוד למשחקים אחרים".
אבדיה מול ניקולה יוקיץ' (רויטרס)האנטישמיות בארצות הברית זה משהו שחווית? שאתה חווה אולי יותר מאז ה-7.10, או שהתנתקת לחלוטין מהמצב?
"לא התנתקתי, אבל אני אהיה כן, לא הרגשתי את זה באותן הרמות שאתם הרגשתם את זה, יש לי חברים חיילים קרביים שסיכנו את חייהם בשביל המדינה וליבי איתם כל הזמן. אני התעניינתי ועדין מתעניין בשלומם ובשלומן של משפחות החטופים תמיד. אני מנסה לעזור כמה שאני יכול ולשלב את העבודה והקריירה הטלוויזיה אצלנו בבית הייתה פתוחה כל היום והרשתות החברתיות ולכן זה היה בלתי אפשרי לא להיות מעורב, כל מה שניסיתי זה לעזור כמיטב יכולתי ולגרום למדינת ישראל לנחת דרך המגרש והעשייה בחוץ".
מה לא יודעים על דני אבדיה?
"אני לא כל כך גלוי לתקשורת ואני לא כל כך משתף אנשים בחיים האישיים שלי ואנשים שרוצים לדעת עליי יותר וקשה להם לדעת כי אני לא משתף כמעט כלום, אבל אני נורא אוהב לעשות חיים וליהנות ולטייל וצחוקים, אני בחור הכי רגיל בעולם, התחביבים שלי הם כמו של הרבה במדינת ישראל, אני יושב במקומות שהרבה אחרים יושבים בהם ואין משהו מפוצץ. מעולם לא הרמתי את האף ומעולם לא חשבתי שאני יותר מבן אדם אחר וככה אני מתנהל בחיים שלי, אני מרגיש שגדלתי פה ולפני שנייה שיחקתי עם החברים שלי פה בספורטק ופתאום הכל התהפך, אמנם הרבה אנשים מסתכלים על הקריירה ורוצים קריירה כמו שלי, אבל לכל אחד יש את הדרך היפה שלו".
יש לך אוספים מרשימים למיניהם?
"של בשמים, אני אוסף המון בשמים, (מסתכל לעבר סוכנו מתן סימן טוב, מ.ב) מתן מי כמוך יודע. יש לי בסביבות ה-70, 70 ומשהו בשמים, לא יודע אם זה נחשב הרבה, אבל אתה יכול לתת לי כיף או חצי חיבוק והאף שלי עובד כמו איזה כלב גישוש ואני ישר מזהה את הריח ואנשים נטרפים ממני".
אז יש לך כוח על בנוסף לכל.
"כוח על, נחיריים גדולים (צוחק)".
כשאתה רואה את לברון ג'יימס והבן שלו הולכים לשחק בעונה הקרובה, כמה זה מטורף?
"זה מטורף, אבל זה לא מרגיש לי אותנטי (צוחק), אני מצטער. הדבר הזה לא מרגיש לי אותנטי, לא יודע אם יש מישהו שזה מרגיש לו אותנטי, לדעתי לא".
דני אבדיה מול לברון ג'יימס (רויטרס)מתן סוכנו מציין – לשחק עם זופי אביו.
"סליחה, הדבר הזה מאוד אותנטי (צוחק), אבל הוא ילד מוכשר וצריך לראות איך הוא ישתלב בליגה אני גם לא חושב שזה קל מבחינתו לשחק עם אבא שלו זה לא דבר קל אני ואבא שלי לא מסתדרים דקה על המגרש, אז אני מקווה בשבילו שזה יעבוד וזה מרגש מאוד, זה סוג של סגירת מעגל וזה מטורף אבל בשביל הקריירה של הבן שלו אני מקווה שזה לא יפריע לו ויעמוד לו בדרך".
להיות בצל של אבא שלו?
"לא רק בצל של אבא שלו אלא גם הלחץ הזה והציפיות זה לא פשוט להיות בן של, במיוחד של שחקן שהוא אחד הגדולים בהיסטוריה".
איזה מסר יש לך לאוהדים בפורטלנד?
"אנחנו נעבור חוויות מדהימות ביחד לדעתי".
מחשבות אחרונות על הליגה לאור ההתחזקות של הפועל תל אביב והפועל ירושלים והצטרפותם של עופר ינאי ומתן אדלסון?
"Wait and see".
דני אבדיה (רדאד ג'בארה)