לעודד קטש היו כמה וכמה שיאים בקריירה שלו, הבכורה בנבחרת ישראל בתור שחקן, הזכייה ביורוליג במדי פנאתינייקוס שהשאירה רבים מהאוהדים מכבי תל אביב עם דמעות, השנים בהפועל ירושלים בתור מאמן, הקמפיין האחרון (והמוצלח) על הקווים בנבחרת הלאומית והשיא האחרון, ההגעה למועדון הסגור של מאמני היורוליג אחרי החזרה לאחת המועדונים עם ההיסטוריה המפוארת באירופה, פנאתינייקוס.
השבוע, במסגרת התכנית team talk, שתשודר היום (שבת, 13:30) בערוץ ONE, בשיתוף התאחדות הספורט לבתי ספר, הגיע המאמן לשיחה עם תלמידי תיכון שמעון בן צבי בגבעתיים, בו למד וגם התחיל את דרכו בכדורסל, וסיפר על האהבה שלו למקצוע, על רגעי השיא כשחקן וכמאמן, הפספוסים הגדולים בקריירה, נבחרת ישראל, וכמובן, גם התפקיד החדש והנוצץ ביוון.
שתי תחנות משמעותיות בקריירה של קטש היו בפנאתינייקוס. הראשונה, שהיא אחד מרגעי השיא שלו כשחקן כדורסל, אך יחד עם זאת גם רגע קצת קשה – הניצחון בגמר היורוליג על מכבי תל אביב.
קטש התייחס לפיינל פור ההוא בשנת 2000 ואמר: "את ליל הסדר עשינו בסלוניקי, יום לפני הגמר וזו הייתה תחושה, הייתי בסערת רגשות מאוד גדולה, כל הפיינל פור שזה היה חלום גדול שלי, לזכות בגביע אירופה ולהגיע לפיינל פור בעצם פעם ראשונה בחיי, ואז גם מכבי נמצאים שם שרק שנה קודם עזבתי אותם. הייתי בחור צעיר, זה לא נראה להרבה אנשים, אבל אני יותר רגיש ממה שהפנים שלי מראות, אז היה לי מאוד מאוד קשה".
"אני זוכר את הדקה הראשונה שעליתי למגרש, הייתי קצת בשוק במובן מסוים, לקח לי איזה 2-3 דקות להיכנס למשחק. גם היום כשאני רואה את הראיון שאחרי המשחק אז אני קצת לא מזהה את אותו ילד ששיחק שם, כי באמת זו הייתה סערת רגשות, אבל אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי, לא בתור שחקן אפילו, בתור בן אדם, זה היה אחרי המשחק כשנפגשתי עם האוהדים של מכבי ת”א בשדה התעופה בסלוניקי. השחקנים היוונים די חששו, פחדו שאולי האוהדים של מכבי יתקפו אותי או יעשו לי משהו והם נדהמו לראות שהם הרימו אותי על הכתפיים וחגגו איתי כאילו הם הרגע זכו איתי ביחד בגביע, ואני חושב שהרגע הזה, אני אזכור אותו לכל חיי, אני חושב שזה אחד הרגעים המרגשים, המכבדים ושמעוררי גאווה הגדולים ביותר שהיו לי".
רגעי המשבר בקריירה שלו והפספוס שלא הגיע לNBA: "אין סיבה אחת לשחק כדורסל ולעשות דברים שאתה אוהב. יש אחד שעושה את זה מאהבה למשחק, יש אחד שרוצה להיות חלק מקבוצה, יש אחד שרוצה להיות מפורסם ויש אחד שרוצה להיות ב-NBA או אחד שרוצה לעשות המון המון כסף. אצלי זה היה מאהבה מאוד מאוד גדולה. לא דיברתי הרבה בתור ילד וזו הייתה דרך לבטא את עצמי, ככה שלא גדלתי ולא הלכתי כל יום באימון עם איזה חלום להיות ב-NBA ולהשיג משהו. אני חושב שחוסר היכולת שלי להמשיך וליצור, בעיניי כדורסל זו אומנות לכל דבר, דרך להביע את עצמך, דרך לרגש המון המון אנשים, זה הפספוס הכי גדול. לאן זה היה מגיע וכמה זה היה רחוק זה פחות משמעותי, יש פרסום, יש כסף, יש הישגים. אבל בשבילי, המשחק עצמו, הייתי נותן הכל בשביל לחזור ולחוות את הכדורסל ואת הדבר שאני כל כך אוהב".
על הכדורסל הישראלי והנבחרת: "כשמדברים על שיאים, אז נבחרת ישראל זו הגאווה והכבוד הכי גדול, אז זכיתי על ההזדמנות לאמן את נבחרת ישראל. אחרי תקופה קצת פחות טובה, עשינו באמת חילופי דורות, התהליך לא היה פשוט, אבל היום יש נבחרת מאוד צעירה, אחת הנבחרות הצעירות באירופה, מאוד מוכשרת, השחקנים שמאוד מחויבים, נהנים להיות אחד עם השני”.
המשך דרכו כמאמן הנבחרת לאחר המעבר לפנאתינייקוס: “כל מה שקרה בין היורוליג לפיב"א ושיטת החלונות, במקום שאני נמצא בו היום, לאמן שלושה שבועות בשנה אני מרגיש שזה לא משהו שאני מסוגלת לעשות, זה לא נכון עבורי, אני גם מכיר את עצמי, אני לא אוכל לעשות את זה, אני צריך לעשות כדורסל כל השנה ולכן הלוואי והדברים ייפתרו בין היורוליג לפיב"א שיהיה אפשר לעשות את זה ושיהיה אפשר גם וגם, לקחתי את זה בחשבון שיכול להיות שלא אמשיך בנבחרת”.
על דני אבדיה ב-NBA: “מקצועית הוא לא בסיטואציה הכי טובה שהוא יכול היה לבקש, אבל אני חושב שדווקא שם, דווקא כשהולך פחות טוב, שם זו המסננת הגדולה בין המצויינים לבין הטובים. יצא לי לאמן את דני אולי עשרה ימים, עשרה ימים מקסימים כי הוא ילד מקסים, מוכשר בצורה יוצאת דופן, ואני חושב שדווקא השנה הזו, עם הקשיים שלה, תחזק אותו ותהפוך אותו להרבה יותר טוב בהמשך. מבחינה מקצועית, הוא יכול להגיע לרמות הגבוהות ביותר ולהיות שחקן מאוד דומיננטי ב-NBA".
כאשר נשאל המאמן שהכי השפיע עליו, קטש אומנם ציין את פיני גרשון ודייויד בלאט, אך הפתיע ואמר: “אני דווקא רוצה להתייחס למאמן שאימן אותי בגיל 16, קוראים לו אלי קנטי, שהוא הראשון שככה נתן לי את האמונה והבנה ביטחון שבעצם הדבר הזה יכול להתפתח לכדי קריירה ועד אז אני לא חשבתי על זה בכלל. אני חושב שבדרך שבה הוא אימן אותי, החופש שהוא נתן, הוא לימד אותי דברים שהיו בתוכי, כשרציתי לפרוץ גבולות ולפרוץ מוסכמות, אני חושב שהוא הראשון שנתן לי את היכולת לבטא את זה, אז ככה הוא שינה לי לא רק את ההבנה כלפי הכדורסל והמשך הקריירה, אלא גם על איך לעשות את זה. הוא שיחרר לי את הגבולות ונתן לי להבין שאפשר לפרוץ גבולות".
על העזיבה של הפועל ירושלים באמצע העונה: "זה לא משהו שחשבתי שיקרה לי. לא דמיינתי שאי פעם אני אעזוב קבוצה באמצע העונה. בשנייה הראשונה באינסטינקטיביות הרגשתי שאני לא יכול לעשות את זה ולעזוב קבוצה, אבל ככה אחרי שהשעות עברו והדבר חילחל, הבנתי שזו הזדמנות שאולי לא תחזור, ועם כאב גדול כמובן והסכמה גם של הפועל ירושלים ושל הבעלים, החלטתי ללכת על הצעד הזה".
"יש סיטואציות בחיים שצריך ללכת אחרי הלב, הרבה שנים אני מכוון ואני רוצה להגיע אל הרמות הגבוהות ביותר. מועדון המאמנים של היורוליג הוא מועדון די סגור, זאת אומרת, אולי כל שנה-שנתיים מצליח להשתחל לשם מאמן חדש, לכן ההזדמנויות לא קורות הרבה. בניגוד למשל לשחקני כדורסל, ששחקנים טובים יכולים לקבל את ההזדמנות עוד שנה עוד שנתיים, לכן בתור מאמן זה היה מיוחד. היה לי ברור שזה יכול לקרות רק בסיטואציה מאוד מיוחדת, עם חיבור כמו שיש לי עם פנאתינייקוס ועם האנשים שמכירים אותי פה, זו סיטואציה טובה עבורי ולכן בלב כבד, באמת בלב כבד, החלטתי לקחת את ההצעה, אבל ברגע שקיבלתי את ההחלטה מסתכלים קדימה, מרימים את הראש והולכים על זה בכל הכוח. אני מאוד גאה להגיד שאני רוצה להיות בדיוק במקום שאני נמצא בו. אני ממש נהנה, זה מקום שכיף לי לעשות כדורסל, מקומות מאתגרים מאוד, לכן ממש טוב לי איפה שאני נמצא".
על המחמאה מצידו של מריו הזוניה, שאמר השבוע שהוא המאמן הכי טוב שהיה לו: “זו מחמאה גדולה, אבל אולי הוא יחזור בו אחרי שיכיר אותי קצת יותר”.
על הפועל ירושלים: “אני לא מפספס משחק, וגם בטעות יש לנו איזה משחק או אימון אני דואג לראות את זה, אני אוהד שלהם והסיטואציה שם. שוב, מה שקרה באמצע העונה גם עם העזיבה שלי זה לא משהו שקורה בדרך כלל. בדרך כלל כשמאמן עוזב אז יש שבר גדול, זה לא היה המקרה, מה שהופך את העבודה של המאמן שהגיע במקומי ללא פשוטה בכלל, לא מבחינת כדורסל ולא מבחינת הדינמיקה ולהיות רגיש ככה. לכן אני סומך מאוד על מי שמנהל את הפועל ירושלים, אני חושב שהם יצליחו ככה לייצב את העסק הזה, ואני חושב שהאליפות פתוחה, יש כמה קבוצות מאוד טובות, יהיה פלייאוף מאוד מעניין ואין לי ספק שירושלים יהיו חזק בתמונה שם”.