הכוכב האדום בלגרד, היריבה הבאה בה תיתקל מכבי חיפה (רביעי, 22:00), נחשבת לבלתי צפויה וכזו שמשנה מערכים תוך כדי משחק. לפעמים היא משחקת ב-4-4-2, לפעמים ב-4-1-4-1, במקרים אחרים ב-4-2-3-1 ולפעמים ב-3-4-3. גם האוהדים המשולהבים של הכוכב האדום, שדואגים לאווירה חמה במיוחד באצטדיון רייקו מיטיץ', כבר התרגלו לכך שפעם הקבוצה משחקת במערך הגנתי משעמם ולפתע מציגה כדורגל אטרקטיבי והתקפי.
הסיבה לכך היא המאמן שלה, דיאן סטנקוביץ', כוכב העבר שבנה את הסגל בצלמו ובדמותו. "דקי", כפי שהוא ידוע במולדתו, היה ווינר כשחקן וכזה הוא כמאמן. הוא היה ידוע כקשר מגוון, שהיה תורם הן במשחק ההגנה והן בתכונותיו ההתקפיות, מה שאיפשר למאמניו להציבו לפעמים כקשר הגנתי ולפעמים כהתקפי.
סטנקוביץ' היה ווינר ככדורגלן וכזה הוא כמאמן. הוא נחשב למוטיבטור ענק ולוחם עד הסוף, שהחדיר את תכונותיו בשחקנים שלו. העיקר מבחינתו זו התוצאה ולראיה - מאז שמונה לתפקידו ב-2019 זכתה הכוכב האדום בשלוש אליפויות רצופות בסרביה (2020, 2021 ו-2022) ובשני גביעים (2021 ו-2022). נכון שגם לפני כן היא זללה תארים במדינה, אבל השליטה שלה כיום בליגה מוחלטת והאוהדים נהנים לראות כיצד היא משאירה מאחור את היריבה העירונית השנואה, פרטיזן.
נפרד מהכדורגל לטובת ריקודי עם, אבל לא התייאש
סטנקוביץ' (43) זכור ככדורגלן בעל קריירה מפוארת ששיחק שש שנים בלאציו (1998-2004) ותשע שנים באינטר (2004-2013). עם הביאנקוצ'לסטי הוא זכה באליפות איטליה ב-2000, פעמיים בגביע האיטלקי (2000 ו-2004) ובגביע המחזיקות בשנה האחרונה של המפעל (1999).
עם הנראזורי הניף סטנקוביץ’ ארבע פעמים את צלחת האליפות של הסרייה א' (2007, 2008, 2009 ו-2010), ואליפות נוספת נרשמה לזכות הקבוצה ב-2006 בעקבות מעורבותה של יובנטוס בפרשת ה"קלצ'יופולי". בנוסף, הוא זכה עם אינטר ארבע פעמים בגביע האיטלקי (2005, 2006, 2010 ו-2011) ובעיקר היה חלק מהזכייה המזהירה בליגת האלופות ב-2010 בהדרכת ז'וזה מוריניו ובגביע העולם לקבוצות באותה שנה.
בנבחרת סרביה (יוגוסלביה וסרביה ומונטנגרו בשלב הראשון של הקריירה שלו) הופיע סטנקוביץ' 103 פעמים, כבש 15 שערים ושימש כקפטן בין 2007 ל-2011. בשל השינויים הפוליטיים שהתחוללו ביוגוסלביה לשעבר בשנות ה-90 הוא הפך לכדורגלן היחיד בהיסטוריה ששיחק במונדיאל בשלוש נבחרות שונות.
סטנקוביץ' הוא אחד מכוכבי העבר המזוהים ביותר עם הכוכב האדום בלגרד, בשורותיה החל את הקריירה בבוגרים (הגיע אליה בגיל 14 מטלאופטיק) וכבש 29 שערים ב-85 משחקים בין 1992 ל-1995. הוא זכה עם הקבוצה באליפות יוגוסלביה ב-1995 ופעמיים בגביע היוגוסלבי (1995, 1996 ו-1997).
כבר בתחילת דרכו (היה השחקן הצעיר ביותר שלבש את מדי הבוגרים של הכוכב האדום בגיל 16 וחצי) בלט הקשר המגוון שהיה מסוגל לשחק במספר עמדות, למרות שהוא נאבק קשות כדי לזכות בהכרה.
בילדותו לא הצליח להרשים את המאמנים שבחנו אותו, למרות שירש גנים של כדורגלן מהוריו (אביו בורה שיחק ב-OFK בלגרד ואמו דרגיצה בסלוגה זמון). הוא אף עזב את הכדורגל לטובת הופעות בלהקת ריקודי עם סרביים, לפני שקיבל את ההזדמנות בטלאופטיק. ילדים רבים מתייאשים ופורשים אחרי שמאמנים פוסלים אותם, אבל לא כך היה "דקי", שנודע במשחקו העיקש והעבודה הקשה שביצע במגרש.
הוא אולי לא היה השחקן החזק ביותר בצעירותו, אבל לבטח אחד הנחושים ביותר, בנוסף לכישוריו ההתקפיים ויכולת הכיבוש שלו, בעיקר בבעיטות מרחוק. בהמשך גם צמח לגובה סביר (1.81 מטר) ומשחק הראש שלו, הדיוק, המהירות והאופי בעל ההשפעה הפכו אותו למוערך מאוד.
בגיל 19 הפך סטנקוביץ' לקפטן הצעיר בהיסטוריה של הכוכב האדום ונחשב לאליל אוהדיה. במסגרות האירופאיות הוא החל לשחק עם הקבוצה רק בעונת 1995/96, לאחר שהוסר החרם על השתתפות הקבוצות היוגוסלביות במפעלים בעקבות המלחמה האכזרית בבוסניה. אחד הניצחונות הגדולים בתולדות המועדון היה ה-0:4 על קייזרסלאוטרן הגרמנית (עם אנדראס ברמה האגדי) בגביע המחזיקות, בו כבש צמד.
בקיץ 1998, אחרי שהגיע עם נבחרת יוגוסלביה לשמינית גמר המונדיאל בצרפת (הודחה על ידי הולנד בהארכה), עבר סטנקוביץ' ללאציו תמורת 24 מיליון אירו (סכום גבוה מאוד באותה תקופה) והחל את הקריירה בליגה האיטלקית שנמשכה כאמור 15 שנה. ההופעה המרשימה שלו בקישור המפואר של לאציו, לצידם של חואן ורון, פאבל נדבד, רוברטו מאנצ'יני ודייגו סימאונה הקנתה לו את הכינוי "איל דרגונה" (הדרקון).
כשפרש נכנס להיכל התהילה של אינטר, שאוהדיה זוכרים לו את השערים המרהיבים בבעיטות יעף ובעיטות מרחוק, בייחוד אלו אותם כבש במשחקי הדרבי מול מילאן. את הניצחון 0:2 על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות בסנטיאגו ברנבאו ב-2010, בו שולב כמחליף בדקה ה-68, הוא תאר כ"רגע המאושר ביותר בחיי" בספר שכתב. עם נבחרת יוגוסלביה הופיע גם ביורו 2000, עם סרביה ומונטנגרו במונדיאל 2006 ועם סרביה במונדיאל בדרום אפריקה 2010. הוא פרש מהמדים הלאומיים בתום משחקי מוקדמות יורו 2012.
"עשה מה שאף מאמן לא הצליח לעשות לפניו"
את קריירת האימון שלו החל סטנקוביץ’ בעונת 2014/15 באודינזה כעוזרו של אנדראה סטרמצ'וני, שאימן אותו לפני כן באינטר. בדצמבר 2019 מונה סטנקוביץ’ למאמן הכוכב האדום בלגרד ומאז נחשב, כאמור, להצלחה גדולה גם כמאמן.
הזכייה הראשונה באליפות הייתה מזהירה, בזכות 14 נקודות הפרש שהשיגה הכוכב האדום על פרטיזן בלגרד. את העונה שלאחר מכן סיימה בלי הפסד וניצחה ב-35 מתוך 38 המחזורים. היא גם הגיעה לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית והודחה על ידי מילאן רק בשערי חוץ אחרי 3:3 בתום שני המשחקים.
סטנקוביץ’, נשוי לאנה (אחותו של מילנקו אסימוביץ' ששיחק איתו בהכוכב האדום) ואב לסטפן (בן 22), פיליפ (20) ואלכסנדר (17), מתגורר גם במילאנו. שלושת בניו שיחקו בקבוצות הנוער של אינטר ובתקופה בה שיחק ניסה לפנות לעסקים כשהפיץ את המותג האיטלקי sweet years (לפני שחדל ב-2010). המשפחה גם מבלה ימים רבים בשנה בלובליאנה שבסלובניה, מקום הולדתה של אשתו ומקום המגורים של אחיה מילנקו.
כשחקן היה סטנקוביץ' ידוע כבעל אמונות טפלות. חבריו זוכרים אותו נועל תחילה את נעל ימין לפני משחקים ומקפיד לעלות למגרש ברגל ימין. כעת הוא נחשב לא רק לאגדה כשחקן של הכוכב האדום, אלא גם כמאמן. לקראת העונה הנוכחית הוא הכין היטב את הקבוצה שהפכה ליקרה ביותר בכדורגל הסרבי. בעזרת ההנהלה שעושה הכל כדי לספק את מבוקשו נרכשו החלוץ הגנאי אוסמן בוקארי וקינגס קנגווה, שהיו בראש סדר העדיפויות שלו. כמו כן חזרו הבלם נמניה מילונוביץ' ואקס מכבי תל אביב, אלכסנדר פשיץ', יחד עם שחקן הכנף המהיר, סטפן מיטרוביץ'.
"דיאן הצליח לעשות את מה שאף אחד לפניו לא הצליח", נכתב בעיתון 'ספורטל'. "יש לו כבר 100 ניצחונות בתפקיד כשרוב המאמנים לא מגיעים בכלל למשחק ה-100 בקבוצה שלהם, אבל הוא הוכיח שאצלו הכל שונה. כשאתה גדל כאלוף באווירה של אליפויות, במועדון שחושב רק על ניצחונות והפסד לא בא בחשבון מבחינתו - אתה יכול להיות רק הטוב ביותר. דקי חזר לכור מחצבתו מחיי פנסיה נוחים באיטליה, אחרי שנים היסטוריות בהן היה כוכב בליגת האלופות, ואז החל בדרך בעלת החזון שהביאה רגעים גדולים וזוהרים. יש לו הרבה במה להתגאות, אבל עכשיו הגיע הזמן להצליח בליגת האלופות. הגיע הזמן שהוא יוביל את הכוכב האדום כמאמן לאליטה של הכדורגל האירופי".
ואכן, בזכותו מספר הצופים במשחקים של הכוכב האדום גדל. התשוקה שהשחקנים מראים במגרש מלהיבה את האוהדים ולא פלא שהכוכב האדום מוליכה את הטבלה גם העונה עם 100 אחוזי הצלחה. ההנהלה לא התעלמה מההצלחה שלו והאריכה במאי האחרון את חוזהו עד 2025. משחקי דרבי הם בכלל חגיגה. בעונה שעברה נחטפו כל הכרטיסים למשחק נגד פרטיזן בלגרד חודשיים מראש והשחקנים והאוהדים לא הפסיקו להתעסק בו.
בניגוד למכבי חיפה, שזייפה בהפסד 2:0 לאפולון לימסול בגומלין, הכוכב האדום עשתה את שלה במשחק השני בסיבוב השלישי במוקדמות כשניצחה 0:2 את פיוניק הארמנית אחרי 0:5 בבלגרד. "לא לקחנו סיכונים ועשינו את מה שצריך", הגיב סטנקוביץ', "אנחנו יודעים איך להתייחס למשחקים כאלה. לא יהיה קל לעלות לליגת האלופות, אבל אני מעודד כשאני רואה איך אנחנו נראים".
סטנקוביץ' שידרג את הכוכב האדום וכאשר הקבוצה מציגה כדורגל התקפי, בולט בשורותיה אוסמן בוקארי, החלוץ הגנאי המהיר שכבש שלושה שערים מול פיוניק. המאמן התלהב מהיכולת של בוקארי ומשוכנע שהוא יעשה את העבודה נגד מכבי חיפה: "אני לא זוכר שראיתי שחקן מהיר כמוהו. אולי קלאודיו לופס (חלוץ העבר הארגנטינאי של ולנסיה) היה כזה, אבל אני לא חושב. מזל שאני לא צריך לשחק מולו, לא יודע מה הייתי עושה במקרה כזה".
"בזכות מוריניו גיליתי את עצמי מחדש"
את הכוכב האדום הנוכחית בנה סטנקוביץ' גם על פי המודל של אינטר ב-2010. הוא שומר על קשר עם ז'וזה מוריניו ועם חבריו לאותה קבוצה אגדית וגילה את סוד ההצלחה של הפורטוגלי. כזכור, היחסים בין השניים היו מורכבים בשלב מסוים, כאשר הסרבי הורד לספסל תוך שמאמנו אמר אז לתקשורת "זה כבר לא אותו שחקן שראינו בלאציו". אבל לאחר מכן הכל השתנה וסטנקוביץ' חזר למיטבו.
"מוריניו הציב אותי עם הגב לקיר", סיפר בראיון ל'טוטו מרקטו'. "זה היה טוב בשבילי, כי במקום לבכות הייתי דואג להיות טוב יותר על המגרש. ז'וזה תמיד יהיה חבר ואיש מיוחד בשבילי. הודות לו גיליתי את עצמי מחדש, למדתי לא לוותר והעליתי את עצמי לגבהים חדשים, גם כשחקן וגם כאדם. יכול להיות ששחקנים צעירים לא מבינים אותו, אבל לנו היו שחקנים בוגרים באינטר, שהבינו שהמטרה שלו לא הייתה לפגוע בך - אלא להפוך אותך לשחקן טוב יותר. כשאתה משחק אצל מאמן כזה אתה מאמין בעצמך".
אז האם סטנקוביץ' יהפוך, כמו מוריניו, להיות מאמן ברמה עולמית שיקבל הצעה לשחזר את הישגיו גם באינטר? בינתיים הוא הצהיר על אהבתו הגדולה לכוכב האדום. סביר להניח שלא יתנגד אם יקבל בעתיד הצעה מהליגה האיטלקית, אבל לטענתו לא אכפת לו לעבוד בקבוצת האם שלו כל הקריירה. עכשיו מצפים בסרביה לראות אם ניצחון על מכבי חיפה, הצלחה בליגת האלופות וטלפון שיקבל בעתיד מהנראזורי יגרמו לו להתלבט.