חלוקה צודקת

יש ימים שבהם מותר ואפילו רצוי לגייס את מיטב הקלישאות בעיקר משום שהן קצת נוחות. "צוחק מי שצוחק אחרון", היא הקלישאה החביבה עליי בערב הזה. לא הצליח לנו השנה עם הקיזוז, אבל כן עם סדר העניינים שקבע בניגוד לשנה שעברה, שהגביע הוא המהלך האחרון של העונה. ובמהלך הזה הפועל תל אביב החבוטה והמרוטה עם ה"במבי" והפצועים והפרשנים שכולם הימרו על דאבל ירוק, עשתה את זה ובצדק.

מכבי חיפה ועשרות אלפי אוהדיה היו בטוחים שהם באים לניצחון. כך הם התנהגו וכך הם דיברו. מה שקרה להפועל תל אביב במהלך כל העונה, חיידק השחצנות והיהירות שתקף את האדומים אחרי הדאבל המופלא של השנה שעברה, קרה לחיפה בימים הספורים שחלפו מאז חגיגות האליפות. הם הגיעו יהירים והפסידו את מה שיכולים היו לזכות בו לו רק היו מבינים שבכדורגל אתה יכול להיות שחצן אבל רק אם אתה באמת מצוין.

ערב המשחק הזה אמר יעקב שחר, שאם מכבי חיפה תזכה בדאבל היא תיזכר כאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. שחר היקר, גם אם הייתם זוכים בדאבל, זה לא היה הופך את הקבוצה הנוכחית של חיפה לאחת הגדולות, ממש לא. ועכשיו שלא זכיתם האמירה הזו נראית קצת הזויה ואולי מעידה שבאיזשהו מקום חיידק הגאווה תקף אפילו אותך.

אבי לוזון ויעקב שחר. חיידק הגאווה תקף גם את הבעלים של חיפה? (יוסי ציפקיס)

הכדורגל ששוחק על המגרש ב-90 הדקות על ידי שתי הקבוצות הטובות בארץ היה חלש להחריד. חיפה החזיקה בכדור 80 דקות ולא ידעה מה לעשות איתו, הפועל תל אביב הגיעה לפחות ארבע פעמים למצבי כיבוש של 100 אחוז אך הצליחה רק פעם אחת.

צדק גדול לא נעשה רק עם הפועל, שתואר אחד לפחות מגיע לה השנה, אלא גם עם העובדה שהכובש היה סלים טועמה. סלים היה כמו שחקן הנשמה היחידי שנשאר לנו השנה (יחד עם קנדה, באדיר וטוטו תמוז) ואלי גוטמן עוד חייב לנו בגדול את ההסבר כיצד ייבש אותו על הספסל משחקים רבים כל כך ודקות ארוכות כל כך, ומדוע במשחק החשוב ביותר של הפועל השנה מול מכבי חיפה בקרית אליעזר הוא העדיף על פניו את יוסי שיבחון.

הפועל תל אביב ניצחה השנה את חיפה בשלושה מארבעה משחקים. העובדה הזו רק מעידה שחיפה האפורה זכתה באליפות בצדק אבל גם הרבה בגלל השטויות והמחדלים שעשתה הפועל תל אביב, שבסגל השחקנים הקיים שלה צריכה היתה השנה לזכות באליפות.

בתום המשחק הודיע אלי גוטמן שזהו משחקו האחרון בקבוצה. לעומת זאת יתבשר אלישע לוי על עונה נוספת. קצת קשה לי להבין מה באמת קורה עם אלי גוטמן, ואני מתפלל שהתחזית ההזויה שפירסמתי כאן, לפיה הוא יוצא לשנת חופש על חשבונו של מיץ' גולדהאר כדי לסגור לעונה במכבי תל אביב תישאר הזויה ומחויכת. דבר אחד ברור: אלי טביב, שהצטלם מאושר עם הגביע לצידם של השחקנים הרוקדים, צריך להתחיל לעבוד מחר בבוקר כדי להשאיר את הפועל במקומה הטבעי.

גוטמן. קצת קשה לי להבין מה קורה איתו (עמית מצפה)

בטביב ורק בו, תלויה עכשיו השאלה האם הפועל תתפרק ותחזיר את כולנו לימים רעים או שתישאר במקום בו היא נמצאת עכשיו ותיאבק על התארים גם בעונה הבאה.

העונה הזו מסתיימת בחיוך גדול אבל גם בואו נודה על האמת, כעס עצום על מה שעוללו וחוללו צמד המנהלים במשך חודשים ארוכים. אם אחרי שנה כזו מסיימת הפועל במקום השני ועם גביע, זה רק מוכיח באיזה מועדון גדול מדובר ורק מצדיק שהבעלים של המועדון הזה צריכים להיות מבוגרים אחראיים, אוהבים ומקצועיים ושיידעו לקחת אותו אל המקום הראוי לו.

בסיום המשחק ביקש אלי גוטמן מאיתנו, האוהדים, לשיר יחד איתו "תודה לך הפועל". שנה שעברה במעמד דומה ניצח גוטמן על המקהלה ששרה "כל העולם כולו שונא את הפועל", אבל גוטמן כמו כולנו החליט שאולי באמת ברגע האחרון ראוי לחזור ולהיות צנועים וחיוביים. הקהל הצטרף אליו בשירה גדולה, ולקהל הזה, בעיקר בשבילו, הגביע הזה הוא פרס ראוי וצודק לשנה לא פשוטה.