סיבוב ח' של הגביע תמיד מביא עימו חוויות. צבע, שחקנים אלמונייים, קהל וקבוצות שמקוות לתפוס יום ולהתחפש לרגע לסינדרלה. אחרי שראינו היום שלוש סינדרלות כאלו ועוד מספר קבוצות מהליגה הלאומית שיופיעו בשלב הבא, דבר אחד ברור - הכח של כדורגלני הליגות הנמוכות בעלייה.
אומרים שליגת העל בנסיגה, אומרים שזה בגלל הנדידה ההמונית של הליגיונרים לאירופה, אבל לא מסתכלים על מה שהכדורגל שלנו הרוויח מהתופעה. אני חושב שהדבר החיובי ביותר שקרה בשנים האחרונות ועם פרוץ עידן הליגיונרים הוא תפיסת מקום של שחקנים שלולא ה"ההגלייה" הזו, לא היה זוכה לדרוך על מגרשי ליגת העל.
תומר ברוקס היה מגן לא רע בנוער של הפועל חיפה, היום הוא זכה לתהילה של רגע שאולי תוכל להקנות לו מקום בליגה של הגדולים בעונה הבאה (למרות שכבר היה בה בעבר). אותו מקרה אפשר לזהות עם טימור אביטן שלא מצא את עצמו במ.ס אשדוד. התחשלות במעמדים האלו עשויה גם היא ליצור לו קריירה לה קיווה כשהתרוצץ על מגרשי הילדים והנוער.
המחויבות של שחקנים כאלו לקבוצות שנתנו להם צ'אנס היא רבה. הרצון להוכיח אמנם מקבל אקסטרה כשניתנת הבמה של הגביע, אבל המחויבות היא של קודם כל של השחקנים הללו לעצמם ולמען הקריירה שלהם.
עפולה, אסי גלבוע ומכבי יבנה היו אלו שנהנו מהבמה שנתנו לשחקנים שאת הבסיס שלהם לכדורגל קיבלו במחלקות הנוער הבכירות. בן בן שושן לא מצא עצמו בהפועל רמה"ש וקיבל את הבמה בליגת המשנה. אולי אחרי שכבש במדי עפולה הוא מה שהיה נחוץ לבני טבק כדי לא להיות מודח בידי מכבי יבנה?
 |
| שחקני אסי חוגגים עם ברוקס (יניב גונן) |
|
| |
שלא תבינו לא נכון, גם אני חושב שהרמה לא ממש מלהיבה, אך לדעתי מעולם לא הייתה הזדמנות כזו לשחקנים שלא מצאו מקום בליגה העליונה, לשוב אליה דרך הדלת הראשית.
מי שלא מאמין במוצר הישראלי ראוי שיסתכל היטב על אפרים טקה, מקרה טיפוסי של תופעת הליגיונרים, וכזה שעוד ילבש יום אחד את החולצה של אחד המועדונים הגדולים בארץ. לכדורגלן הישראלי יש לי רק דבר אחד לומר: קחו את הצ'אנס ותמריאו, ולאו דווקא לאירופה.