המשחק הערב באצטדיון האמפדן פארק בגלאזגו הביא את נבחרת ישראל לצומת קריטי מבחינת מפת הסיכויים במאבק ישיר מול סקוטלנד על המקום השני הנחשק בבית המוקדמות מקום שאמור להביא אותנו למשחקי ההצלבה אולי בדרך למונדיאל.
המפגש הערב הגיע לאחר תבוסה צורמת 5:0 בדנמרק וחיסרון של מספר שחקנים במרכז ההגנה אך למרות זאת פתיחת המשחק הייתה חלומית מבחינתנו כאשר ערן זהבי העלה אותנו ליתרון מוקדם בשער נפלא בכדור נייח, שער חשוב ומשמעותי שנתן לנו המון ביטחון ושקט לאורך כל המחצית הראשונה, והכניס את הסקוטים האפורים להלם.
תוכנית המשחק של וילי רוטשטיינר פעלה בצורה כמעט מושלמת במחצית הראשונה, עמידה טקטית נכונה מבחינה הגנתית, צמצום פערים בין כל מערכי הקבוצה ויציאה קדימה בצורה נבונה ואיכותית עם שילוב של פיזיות ואגרסיביות, ולמרות שער שוויון סקוטי שניצל נאיביות של שחקנינו, הוכחנו אופי ואמונה עצמית וחזרנו להוביל שוב פעם מכדור נייח לאחר דחיקה מקרוב של דאבור.
השער של דאבור העלה אותנו שוב פעם ליתרון מוצדק עם מחצית ראשונה כמעט מושלמת שהסתיימה באקורד שמח לאחר טעות של נאתכו, שגרם לפנדל לזכות הסקוטים, אך אופיר מרציאנו הציל אותנו והדף בצורה חכמה את הבעיטה של דייקס והוריד אותנו למחצית גאים ואופטימיים לקראת המחצית השנייה.
לצערנו האופטימיות מהמחצית הראשונה התחלפה בדאגה עם פתיחת המחצית השנייה. הנבחרת לא יצאה מאורגנת ומסודרת למחצית ה-2 וראינו סממנים של עייפות כאשר הסקוטים יצאו רעננים והשתלטו על מרכז המגרש עם יתרון מספרי ושינויי מערך במרכז המגרש, שלא זכה לתגובה מהירה של רוטנשטיינר, מה שעלה לנו בשער שוויון סקוטי מרגלו של דייקס בשלב מאוד מוקדם של המחצית השנייה, מה שהחזיר את הסקוטים למשחק בגדול לאחר נאיביות לא ברורה שלנו במחצית השנייה לעומת מחצית ראשונה אדירה.
החילופים של גלזר בקישור ושון וייסמן בחלק הקדמי היו צריכים להיות 10 דקות מוקדם יותר על מנת לתת לנבחרת שלנו רגליים קלות ועוצמות פיזיות במרכז המגרש, פעולות שהיו אמורות לגרום לאיזון והורדת לחץ וקצת זמן לקחת אוויר לשחקני החוליה האחורית שלנו, שעבדו קשה מאוד למן פתיחת המשחק, עם תוספת למשחק טוב מאוד של מרציאנו שלמעט הדיפת הפנדל סיפק עוד מספר הדיפות מרשימות שנתנו ביטחון לכל שחקני הנבחרת.
אבל שוב פעם עייפות, חוסר ריכוז ובעיקר נאיביות עלו לנו היום ביוקר רב עם ספיגת שער שלישי של מקטומיניי ממכה נייחת עמוק בתוך תוספת הזמן. ברור שיש אכזבה גדולה מאוד מההפסד מפני שאני די בטוח שגם הערב, למרות התוצאה הסופית, נבחרת ישראל היא נבחרת טובה יותר מהסקוטים האפורים ולכן אני חש תחושת גאווה מצד אחד לאור מחצית ראשונה מצוינת, אל מול מחצית שנייה חלשה, ובעיקר זה שלא הצלחנו לנצל את ההגרלה הנוחה בבית המוקדמות כאשר קיבלנו שתי נבחרות דוגמת אוסטריה וסקוטלנד, שפחות או יותר שוות ברמתן לנבחרת ישראל.
בכל זאת, אנחנו לצערי לא נצליח להגיע למקום השני שיביא אותנו להצלבה אלא נישאר עם הבלחות וזיכרונות קצרים מדקות טובות בניצחון על אוסטריה בבית. זה לא מספיק, סגל השחקנים הרחב שיש כרגע לכדורגל הישראלי להציע הוא הרבה יותר איכותי מהתוצאות שהשגנו עד עתה באופן מעשי.
מבחינתי זה לא הזמן לעשות סיכומים, יש עוד משחקים עד לסיום הקמפיין וצריך לקחת 9 נקודות משלושת המשחקים שנותרו ולאחר מכן לחשב אולי מסלול מחדש לא תחת לחץ ולא תוך כדי קמפיין שחייב להסתיים בצורה מכובדת וראויה, כפי שרצינו שהערב שהתחיל היום בצורה חלומית אך הסתיים בצורה מאכזבת ואפילו מותר לומר אכזרית.
אנחנו כבר רוצים להיות במקום שנגיד משפטים הרבה יותר חיוביים בסיום משחקים קריטיים. כנראה שנצטרך להמתין עוד קצת בסבלנות ואמונה עצמית לקראת השגת מטרות והגשמת החלומות. יש עדיין בכדורגל הישראלי ערבים בלתי נשכחים או צמתים קריטיים בהם יש אפשרות לעשות קפיצת מדרגה משמעותית לעבר הגשמת חלומות ועמידה במטרות.