ללא ציפיות יתר

שוב עברנו משחק הכנה ושוב אין בשורה, עזבו את התוצאה כמובן. גוטמן החליט על מערך לפיו הוא צפוי לפתוח במשחקי החוץ הקרובים ואלו שיקבעו את גורל הנבחרת במוקדמות הגביע העולמי, קרי מערך של שלושה קשרים אחוריים.

נכון, אין ספק שהעדיפות של הרוסים והפורטוגלים על פני נבחרת ישראל היא ברורה, אך המערך גם מנטרל את מעט היצירתיות שעוד יכולה הייתה להיות לכחולי המדים. העדפתו של בירם כיאל על פניו של מהראן ראדי פגמה עוד בשטף המשחק וביצירת ההזדמנויות, המעטות בלאו הכי.

למרות הסיכויים על הנייר לסיים במקום השני אם הנבחרת באמת רוצה להגיע למעמד הפלייאוף היא חייבת תעוזה שהרי בשביל הפסד בכבוד או תוצאת תיקו שלא תיתן דבר אפשר בהחלט להישאר במערך מבוקר ולא כזה שיזום.

החלום של כולם הוא לראות ניצחון במוסקבה או בליסבון ובפרק הזמן הלא רב שנשאר, ראוי כי יוסקו מעט מסקנות והשינוי יהיה במערך מעט יותר התקפי. ראדי לצד נאתכו כשמאחור ייני זו בהחלט אופציה. מדובר בשני קשרים שמסוגלים ליזום ולהניע את ההתקפה שסובלת מהיעדרו של תומר חמד.

גוטמן ובניון. שובר השוויון? (יוסי ציפקיס)

איתי שכטר טרם נכנס לפורמה, וגם עדן בן בסט התאושש מפציעה. החלק הקדמי חייב מינוף מהיר. אולי דווקא הבחור ה"צעיר", זה שחגג את הופעתו ה-94 בנבחרת עשוי להיות הקלף שובר השוויון.

עם זאת, צריך להנמיך ציפיות כי ברמת הכדורגל הזו וללא קשר לתוצאת המשחק הדחוי של רוסיה בבלפסט, ישראל ברמתה הנוכחית, לא ראויה להתברג לפני נבחרות כמו פורטוגל ורוסיה.

הכתוב הינו טור דעה