בעוד פחות מ-24 שעות ייפתח קמפיין מוקדמות מונדיאל 2014 עבור נבחרתנו היקרה. מאמן טרי, ציפיות חדשות, אך כמו תמיד, אנחנו נופלים בדברים החשובים באמת - הכבוד לסמל. אין ספק על כך שיוסי בניון הוא השחקן הגדול ביותר בסגל של גוטמן ואולי אפילו השחקן הישראלי הטוב בכל הזמנים. משום מה הוא יפתח את המשחק מול אזרבייג'אן על הספסל.
אתם יודעים מה, יכול להיות שזאת הירידה הלא ברורה ביכולת. הרי איך ריבונו של עולם אחד ששיחק במועדונים מפוארים כמו ליברפול וצ'לסי, מצא את עצמו לפתע העונה בקבוצה קטנטנה כמו ווסטהאם?!?! נכון, הפטישים מלונדון אומנם משחקים באחת הליגות הטובות בעולם, אבל כולה קבוצת מרכז טבלה ומטה בפרמייר-ליג, מה זה לעומת ליגת העל הנוצצת של לוזון.
מה אתם אומרים, יכול להיות שזה הגיל? הרי יוסי כבר לא ילד, בכל זאת היהלום מדימונה כבר בן 32. נכון שצ'אבי, בן לאותו שנתון כמו בניון הוא המנוע הבלתי מעורער של נבחרת ספרד, דייגו פורלאן הוליך את אורגוואי בגיל זה לחצי גמר המונדיאל לפני שנתיים ומירוסלאב קלוזה בן ה-34 ממשיך לקרוע רשתות בכל עונה מחדש. אבל אין מה לעשות מי אלה ספרד, גרמניה ואורוגוואי ליד מעצמת הכדורגל שלנו.
 |
| צ´אבי. בן גילו של בניון, באנקר בהרכב ספרד (GettyImages) |
|
| |
בניגוד לנבחרות הקטנטנות שהזכרתי, אחת שכן נהגנו להשוות אותה אלינו בכל הזדמנות מחדש בארבע השנים האחרונות היא נבחרת יוון, ששיחקה איתנו בשני טורנירי המוקדמות האחרונים. נכון שגם נבחרתם של שוברי הצלחות ואוכלי הסופלקי לעולם לא תגיע לרמתנו, אך אם אני לא טועה זה רק בגלל שיורגוס קראגוניס קיבל ביורו האחרון בגיל 35 את המושכות והוליך את נבחרת הנגרים רק לרבע גמר.
נכון שרבים מכם בוודאי יהרהרו מי זה הליצן הזה שיורד על כל העולם, אך אין מה לעשות, אנחנו הישראלים הכי טובים בעולם בלבקר, לקטרג, ולהשמיץ. וזאת אחת הסיבות המרכזיות מדוע בניון לא מקבל את הכבוד שכל כך מגיע לו כעת. אומנם קשרה החדש של ווסטהאם כבר לא זריז כבעבר ונכון שהוא הרבה פחות נוצץ אך כמו שאומרים בשפת הרחוב: "מה שיוסי כבר הספיק לשכוח אחרים עוד לא הספיקו ללמוד".
 |
| גוטמן. לא רואה את יוסי? (יוסי ציפקיס) |
|
| |
אם נבחרתו של גוטמן רוצה סוף כל סוף לעלות לטורניר נחשב, הגיע הזמן שנדע לתת כבוד לקפטן. במקום לחשוב על המהירות שאבדה, הגיע הזמן שנעריך את הניסון העצום. במקום שנדבר על הברק שאבד, נשבח את המנהיגות האדירה ובמקום לבקר כל דבר שזז, הגיע הזמן שנדע לתת כבוד לאחד מהסמלים הגדולים של הכדורגל הישראלי מאז ומתמיד. רק אז, אולי נוכל לחלום על ברזיל 2014 בעוד שנתיים.