הנבחרת הצעירה של ישראל הצליחה לעשות היסטוריה כשהעפילה לרבע גמר היורו אותו תשחק נגד גיאורגיה הצעירה. בזמן שהכוכבים העיקריים הם השחקנים והעומד בראשם גיא לוזון, יש בסגל המשלחת הישראלית צוות גדול עם הרבה לב וידע שמרכיב בצורה משמעותית את הפאזל בדרך להצלחה.
לקראת רבע הגמר הערב (שבת, 19:00), ONE עושים לכם היכרות עם שניים מהוותיקים במשלחת הישראלית, שמהווים חלק משמעותי מהדרך הנהדרת של הנבחרת הצעירה עשרות שנים ועברו כמה דורות של שחקנים וימים מהסוג הזה ומהווים נחת וסיפוק בדרך הארוכה להצלחה. יוסי קקון מאמן הכושר וחיים כהן עוזר המאמן מביאים טון של ניסיון והרבה חום, בדרך הבטוחה להצלחה. כעת, כשההצלחה בפתח, זה הזמן להכיר גם אותם.
יוסי קקון, מאמן הכושר של הנבחרת הצעירה, בן 64
יוסי, אתה אחד הוותיקים שיש היום בנבחרת, מה אתה יכול לספר על התרומה שלך?
"קודם כל, יש פה צוות גדול ואיכותי. אני לא פה לבד. יש עוד מאמן כושר צעיר ונמרץ בשם לידור גנון, מאמן ראשי, העוזר חיים אנשי משק, אנליסטים, מעסים, מנהל קבוצה ועוד רבים וטובים”.
איך עובד כל שיתוף הפעולה הזה?
"מדהים. אנחנו יושבים כל ערב ומתכננים הכל. ההרגשה היא נפלאה, אין בינינו ויכוחים, כל אחד יודע בדיוק מה הוא עושה. אם זה הכושר הגופני, הטקטי והטכני וההכנה לפני כל משחקים שכולם עובדים מאוד קשה. בגלל זה גם מגיעים לתוצאות”.
בגלל הניסיון שלך, מי כמוך יודע שהכושר הגופני של השחקנים הוא קריטי כדי להצליח. איך אתה תמיד דואג שאף אחד לא יירדם בשמירה?
"תמיד מצפים, תמיד מתכוננים. אם לא אז בשביל מה נתאמן? היתרון פה שאנחנו לא באים להכניס אותם לכושר, אלא לאושש אותם כי כל שלושה ימים יש משחק. ההתאוששות יותר חשובה מהעבודה עצמה. כשיש שחקנים כאלה רציניים, מבינים, באים ממועדונים גדולים ואנשים מתורבתים אז זה יותר קל”.
מאחורי הקלעים מה נותן לך את הכוחות?
“אני כל בוקר קם, מניח תפילין ומתפלל לקדוש ברוך הוא שייתן לנו את הכוח להמשיך כדי להצליח. זה לא טריק, זו חובתי כיהודי. זה מלווה אותי מגיל ילדות. כשהייתי בהפועל באר שבע שמה הדביקו אותי בזה חזק מאוד ואנחנו מאמינים בני מאמינים ולא מפחדים מאף אחד. אם בורא עולם בבוקר שומע אותנו, כל הדרכים פתוחות עבורנו כנבחרת”.
איך את חושב שההצלחה הזאת הגיעה?
“תמיד חושבים ומנסים להגיע לטופ. אם אתה מכוון גבוה, אתה תגיע. בתור ילד, היינו זורקים אבנים מי זורק לעץ הכי גבוה. אתה זורק גבוה, מנסה להגיע לפסגה, אם לא הגעת עד הסוף – ניסית. אבל אם מההתחלה לא תכוון גבוה גבוה, חבל על הזמן. אנחנו מאמינים שאנחנו הולכים לאולימפיאדה ומאמינים שננצח. תמיד מכוונה הכי גבוה, ככה חונכתי ואני גם מנסה להעביר את זה לשחקנים בחלק הקטן שלי במערכת”.
ראיתי ברשתות החברתיות שאתה לפעמים מביא איתך כל מיני דברים שוברי שגרה כדי לעורר את השחקנים.
"כל אחד יש לו קסם קטן שהוא מביא איתו. אתה מתכוון לעבודת ההתעוררות עם הכדורי טניס בבוקר. אני אוהב לעשות את הקטע של העוררות, היא שוברת את השגרה הקשיחה. עבודה על נושא של עוררות היא חשובה, להוריד לחץ ולהכניס קצת כיף. זה קצת שונה וטוב לשבור את השגרה”.
הניסיון שלך בתור מאמן כושר למעלה מ-30, איך הדרך שלך פה בנבחרת לעומת קבוצות?
"שמיים וארץ. בקבוצות אתה מכין אחרת. משבוע לשבוע. אם חלילה הפסדת, שבוע הבא אתה מתקן. פה אין דרך חזרה. צריך לבוא עם כל הכוח, כל הניסיון שיש. אני הרבה שנים בהתאחדות ואני אומר לך שהניסיון מאוד חשוב כדי להביא אותם ברגע האמת לשיא. אני חושב שעשינו את זה כל הצוות. כולם עושים את זה בצורה טובה מאוד".
חיים כהן, עוזר מאמן הנבחרת הצעירה, בן 62
חיים, בתור הסמכות המקצועית השנייה ומי שמלווה את הנבחרת כל כך הרבה שנים, איך אתה רואה את הדרך שלכם עד עכשיו?
“פתחנו את הקמפיין עם אלון, עברנו דרך ארוכה, מאתגרת, משחקים קשים, חגים מחוץ לבית. יש רגעים שמלווים אותך. יש רגעים גדולים שמלווים אותך כחלק מהנבחרת הזאת”.
איזה רגעים מרגשים אתה זוכר?
"אני יכול לספר על אחד הרגעים המרגשים שהיו לי. הפסדנו במוקדמות בדקות האחרונות 3:2 לנבחרת גרמניה, אבל כל הקהל הגרמני עמד ומחא כפיים. גם הניצחון על אירלנד היה חוויה עצומה בבלומפילד. כאחד שעבר דרך נבחרת הנוער, אני רואה את ההתקדמות של השחקנים – זה מאוד מרגש אותי. להגיע ליורו וממשחק למשחק בבית קשה להגיע לרבע גמר זה אדיר. אף אחד לא חשב שנגיע לשלב הזה. כשהגענו למשחק האחרון נגד צ’כיה הייתה הרגשה טובה. זה משחק אחד מול צ’כיה ועם כל הכבוד הם לא גרמניה או אנגליה. האמנו בתוך תוכנו שנעשה את זה. יש פה התרגשות עצומה, לראות את השחקנים שמחים זה סיפוק גדול. הקיץ האחרון שאנחנו חווים זה דבר אדיר”.
מה אתה יכול לספר על עצמך? לא כולם מכירים אותך.
“בחרתי לעבוד עם מחלקות נוער וילדים, הגעתי לנבחרות הצעירות של ישראל ואני אוהב את מה שאני עושה. כל עוד ירצו שאני אתרום מהניסיון שלי ומהיכולת שלי אני אשמח להיות כאן ולא מחפש להיות בקבוצות. טוב לי. הסיפוק שלי הוא כשאני רואה את הנבחרת הבוגרת מגיעה ואני רואה 8-10 שהתחילו איתי בנבחרות ומאיישים את הנבחרת הבוגרת – זה הסיפוק הכי גדול”.
מתי הרגשת שאפשר לעבור לשלב הבא?
"המשחק האחרון. הגענו למשחק נגד צ’כיה וכשהתחיל המשחק ופתחנו טוב, בתוך תוכי אמרתי שאנחנו עושים את זה. היינו בעניינים, שלטנו בקצב ועם אמונה זה קרה”.
מתי התחלת לעבוד עם גיא לוזון?
"רק אחרי שאלון סיים את התפקיד התחלתי לעבוד עם גיא. אני מאוד נהנה איתו. הוא שונה מאלון, כל אחד בסגנון ובראייה שלו, אבל כולם מקדמים את הכדורגל. מאוד נהנה להיות כאן כחלק מהצוות של גיא”.
מה אתה אומר על הנבחרות שמצליחות לעשות דברים ששונים מהמנטליות של הנבחרות הישראליות שהכרנו עד כה?
“לדעתי זו רוח טובה שנושבת. לפעמים הדברים מסתדרים יותר ופחות, אבל כמו שאמרתי מה שקרה בקיץ שהתחיל עם נבחרת הנוער שסיימה מקום שלישי ועכשיו הנבחרת הצעירה עושה היסטוריה משלה. יש קטע של קארמה, אחת מושכת את השנייה. כשיש הצלחות לדעתי אחד מושך את השני. יש פה כמה שחקנים שהם כבר חודשיים לא בבית והם חווים חוויות עצומות. לא יודע מי יהיה זכאי לעשות חצי גמר מונדיאליטו ורבע גמר יורו. זאת רוחה טובה שנושבת ואני מקווה שזה ימשיך. המבחן הוא שזה לא יהיה חד פעמי ושנמשיך במגמה”.
איזה ערך מוסף אתה מביא איתך?
“הניסיון והשקט. מבחינה מקצועית אני פחות מדבר על עצמי, זה המאמנים שעבדו איתי יכולים לספר”.
איך התחלת את הדרך שלך בנבחרות והאם יש לך חשק לעשות דרך בקבוצת בוגרים מתישהו?
"עבדתי במ.ס. אשדוד, הייתי מנהל מקצועי של מחלקת הנוער כעשר שנים. יום אחד התקשר אליי אלי אוחנה ובלי להכיר אותי אחרי שתי דקות אמר לי ‘חיים אתה מחר מתחיל לעבוד איתי’. ככה התחילה הקריירה שלי בנבחרת ואני אוהב את זה. עבדתי שמונה שנים בנבחרת הנוער, עם אלי אוחנה, אלון חזן, ניר לוין והנה אני כאן היום עם גיא לוזון”.
מה הסוד להצלחה כדי להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה?
"להמשיך באותה הדרך. ברמת ההשקעה של ההתאחדות, בתחילת הדרך שלי הייתי בא ורואה את הקטע של האנליסטים. אני חושב שזה הוסיף המון ליכולת המקצועית ויש עוד אנשים שעם ניסיון שמגיעים כמו בוני גינצבורג ומשה סיני, המעטפת הזאת עוזרת להצלחה שלנו”.