בדקה ה-27 השופט שרק ואמר לשחקנים: “תלכו לשתות מים”. היה חם בטירוף ולח בצורה לא נורמלית, אז לא מן הנמנע שהשופט עשה מהלך גדול והשחקנים אכן נשמעו לו וירדו לשתות מים, אבל הסלובקים שתו יותר מדי מים. כל שחקן שתה (מטאפורית) ג’ריקן שלם של מים וכששחקני סלובן ברטיסלבה חזרו לכר הדשא, הם היו כבדים. לא היה להם כוח, המים הרגו אותם.
כבר שתי דקות לאחר ששתו מים, מכבי חיפה עלתה ל-0:1 בזכות תנועה חדה של צ’ירון שרי לתוך רחבת החמש. דולב חזיזה מסר לו כשהוא חופשי ואף שחקן של סלובן לא יצא לסגור אותו כי המים היו פשוט כבדים עליו. בנגיעה אחת בכדור, שרי הגביה לפרנזי פיירו והחלוץ הכי חד באירופה היום התרומם והנחית את הכדור לשת. כשאני מתכוון הנחית, אני מתכוון להנחתה כמו בכדורעף.
ולא עוברות מספר דקות לקראת סיום המחצית, ושרי עושה מהלך גדול עם פיירו ששומר את הכדור עם הגב ומניח לו אותה מאותה נקודה ששרי בישל בגול הראשון. שרי הכניס לדיא סבע את הכדור פנימה והשאיר אותו לבד מול השוער כשהסלובקים הכבדים לא זזים, וזה כבר 0:2.
סיפור המים הוא סיפור מאוד מעניין כי מגיעה לכאן קבוצה ממדינה שמזג האוויר בה שונה לגמרי מבישראל. הם לא שמרו על כוחות והתחילו את המשחק בהתלהבות בלתי רגילה. הם העמידו את הירוקים במצבים מאוד קשים – במיוחד את איתמר ניצן, שעמד בהם בכבוד גדול והשכיל להציל את מכבי חיפה מפיגור לפחות פעמיים ב-20 הדקות הראשונות. הסלובקים היו לא פחות טובים ממכבי חיפה בדקות האלה ולפעמים עלו עליהם, מכיוון שלמכבי חיפה היה בלבול גדול.
יש לציין שבמשחק הקודם, מאז הדקה ה-27 ברטיסלבה הייתה הרבה יותר טוב כששיחקה בביתה, אבל החום, הלחות והצמא חיסלו אותה לגמרי במחצית הראשונה בסמי עופר. מבחינת הירוקים, מרגע לרגע הם הפכו להיות יותר קטלניים. הם שיחקו במהירות והניעו את הכדור מצד לצד כשפייר קורנו בתפקוד שלו בלבל לגמרי את הסלובקים. ולמה אני מתכוון? השיטה של מכבי חיפה לכאורה על הנייר היא 4-3-3, אבל בפועל ברוב המקרים, או בחלק גדול מהם, זה היה שלושה בלמים כשקורנו משחק על האגף השמאלי הרחוק ודניאל סונדגרן נכנס פנימה והופך את השיטה לשלושה בלמים.
יש לציין שקורנו הפעם לא נפל למלכודת של המשחקים האחרונים כששיחק ממש בתוך יער העצים הסלובקי, אלא חיכה 10 מטרים לפני הכל ומשם, כשהוא עם הפנים לשער ובלי שמירה, הוא עשה דברים יפים. הוא לא היה כל כך מדויק, אבל סיפק את הסחורה בצורה נהדרת מבחינת התפקוד שלו. עם זאת, בעשר הדקות הראשונות עשו עליו מעברים כי הוא לא הספיק לחזור.
האמת האי שמסאי דגו הפתיע, הוא הוכיח היום את עצמו כפי שסיפרתי על המהלך הוורסטילי הראשון בשיטה. כשקורנו שיחק באגף שמאל נוצר חופש פעולה לשרי וסבע לשחק יחדיו וקרוב, ואחד הבין את השני. בכך השתנתה למעשה כל השיטה ונהיה סגנון נהדר של ‘אול אין’, וכך דגו בלבל לגמרי את ההגנה הסלובקית. כשאני אומר ‘אול אין’ אני מתכוון להתקפה שכוללת את חזיזה, סבע, שרי ופיירו כשמאחוריהם דוחף מחמוד ג’אבר וקורנו שמשחק גבוה יחסית.
הסלובקים פשוט לא ידעו את מי שלשמור ואם המחצית הראשונה הייתה מסתיימת ב-0:3 זה לא היה מפתיע אף אחד. מכבי חיפה הייתה נהדרת בחום כזה גבוה ולחות מטורפת ונתנה מחצית ראשונה מעולה, אבל תמיד בכדורגל יש מחצית שנייה.
לאחר ההפסקה, דגו רצה להיות גמיש טקטית וחכם טקטית, וזה לא עבד. כשנכנס מאור קנדיל ועבר לעמד המגן הימני, מכבי חיפה עברה לשחק עם מערך שלושה בלמים קלאסי. קורנו שיחק בעמדה שלו, קנדיל במקום שלו ודניאל סונדגרן הצטרף במרכז ההגנה אל שון גולדברג ו”סק המרסק”, והמשחק של מכבי חיפה לא דפק. כשליאור רפאלוב נכנס, הוא לא יכול לשחק ליד סבע ושרי כי ככה נעלם הקישור של מכבי חיפה, אבל דגו על על זה מהר מאוד ומיד עבר ל-4-3-3 קלאסי.
מאמן הירוקים הוציא את סבע למורת רוחו ועצביו והשאיר את שרי לנהל את המשחק לבד. ברגע שמכבי חיפה שיחקה על ענאן חלאילי בצד ימין, ומפעם לפעם כל שחקן היה חופשי בצד שמאל לפי תנועה כזו או אחרת, הכל חזר למקומות. זה לא היה משחק גדול, אבל תמיד יש את שרי שמוכן ומזומן להכניס את הכדור במקום הנכון. כך הוא עשה עם דין דוד שבעט בשלומיאליות החוצה מול השוער בפעם הראשונה, ובפעם השנייה כשהוא כבר הכניס לו את הכדור יותר קרוב ויותר טוב, פיירו כרגיל תפס את הבלם ולא נתן לא לזוז ודוד בעט לפינה וקבע 1:3.
יש לציין שהחילופים של דגו היו ניסיון טוב, אבל היכולת של המחליפים לא כל כך טובה ולא מספיקה לרמות הגבוהות. לגבי זה גל אלברמן צריך לחשוב מה עושים. ברגע שאתה משחק באירופה, אתה צריך להביא לפה 2-3 שחקנים ברמה גבוהה, כאלה שיכולים להיות מחליפים מספיק טובים כי בלי סגל עמוק וארוך שייקרא לדגל ויספק את הסחורה, הירוקים יהיו בבעיה. חייבים להיות מחליפים יותר טובים. בכל מקרה, הסיפור נגמר ומכבי חיפה עושה היסטוריה כשהיא מגיעה פעמיים ברצף לפלייאוף ליגת האלופות.