משחק עלייה בכאילו?

תארו לכם את הפארסה. הפועל רמת גן, שחגגה, ובצדק, את העלייה לליגת העל, תקבל בעוד כמה שבועות הודעה שכל השמפניות נשפכו לשווא, שצריך להחזיר את החולצות שהודפסו ושהשמחה הייתה לריק.

אם החשדות כלפי הניצחון של בני לוד 0:6 על אחי נצרת לא היו כל כך כבדים, משרד החקירות של ההתאחדות, 'ויצמן-יער' לא היה מגיש תלונה במשטרה, אלא היה משאיר את זה כעניין פנימי.

הקלישאה אומרת שאין עשן בלי אש וכרגע עשן סמיך מאוד מאפיל על משחק העלייה בין בני לוד להפועל ר"ג, שלא לדבר על הרבה ממשחקי הליגה הלאומית שתוצאותיהן הוטלו בספק על ידי ראשי הקבוצות.

לא ברור מדוע, אם כן, בהתאחדות לכדורגל התעקשו בכל זאת לקיים את המשחק ואולי להפוך אותו לאחת הבושות הגדולות ביותר שלהם. לא היה קורה כלום אם הוא היה נדחה על מנת לתת למשטרה הזדמנות לעמת את מי שצריך עם הממצאים שלה ושל חברת החקירות.

כל המצב הזה, אולי, היה נמנע מלכתחילה אם ההתאחדות ובתי הדין שלה היו עושים שני דברים פשוטים. קודם כל, ברגע שהוחלט כי שיטת הקיזוז תמשיך בליגה הלאומית, היא הייתה צריכה לקבוע שהפרשי שערים לא יקבעו את זהות הקבוצות שיתמודדו על העלייה.

הדיינים בבית הדין. איפה האחידות? (יוסי ציפקיס)

כפי שלמדנו בעונות קיזוז קודמות בליגת העל, קבוצות יוכלו לטעון שאם מקזזים את הנקודות, מדוע לא מקזזים גם את הפרש השערים ועל מנת למנוע זאת, צריך היה לקבוע שהמשחקים בין הקבוצות הן שיכריעו את זהות העולה, כפי שנהוג בכמה מהליגות הבכירות באירופה.

אבל עוד קודם לכן, היו צריכים בתי הדין של ההתאחדות להטיל עונש הרבה יותר כבד על הפועל ר"ג ובני לוד ועל השחקנים שלהן לאחר התקרית האלימה בין הקבוצות באצטדיון וינטר. לא ברור איך תגרה המונית מביאה להורדת שלוש נקודות בלבד ואילו התפרעות קטנה יותר, כפי שהיה במושבה במשחק של מכבי פ"ת והפועל חיפה, שווה עונש זהה. האחידות כנראה היא לא נר לרגליו של בית הדין.