לטורניר הגדול הראשון שלו נסע אדי יורדנסקו כבר לפני 30 שנה. המאמן הנוכחי של נבחרת רומניה היה רק בן 16, ואביו החליט לקחת אותו למונדיאל 1994 בארצות הברית כחלק מהמשלחת הרשמית. לרשותו של אנגל יורנדסקו עמד אז סגל מזהיר של כוכבים והנער צפה מקרוב בביצועיהם של גאורגה חאג'י, גאורגה פופסקו, איליה דומיטרסקו, דן פטרסקו, מיודראג בלודדיץ', דורינל מונטיאנו ופלורין רדוצ'ויו במסע הקסום. הניצחון 2:3 על ארגנטינה בשמינית הגמר היה אחד המשחקים הגדולים בתולדות גביע העולם, והרומנים היו מסוגלים אף ללכת עד הסוף, אבל המזל היה נגדם, והם הפסידו לשבדיה בפנדלים ברבע הגמר. היו ימים...
אדי מעיד שאבא, אולי גדול המאמנים של נבחרת רומניה בכל הזמנים, התייעץ איתו לפעמים כבר אז. יורדנסקו ג'וניור חי ונשם כדורגל מאז שהוא זוכר את עצמו, ואת ההצלחה המסחררת הראשונה של יורדנסקו האב הוא חווה כבר כאשר עוד לפני שחגג 8. במאי 1986 היה אנגל יורדנסקו עוזרו של אמריך יניי בסטיאווה בוקרשט, וחזר מפרישה לערב אחד כדי ליטול חלק בגמר גביע האלופות מול ברצלונה. הקטלונים היו אמורים לנצח בקלות במה שנחשב לאצטדיון "ביתי" בסביליה, אבל אלופת רומניה סחטה 0:0 בתום 120 דקות ואז הדף השוער הלמוט דוקדאם את כל הפנדלים של בארסה בדו קרב. כן, היו ימים בהם היה לסטיאווה סיכוי להניף את התואר האירופי הכי חשוב.
מיד לאחר מכן, מונה אנגל יורדנסקו למאמן הראשי של סטיאווה, והבן אהב מאוד לבקר אותו במהלך העבודה. הקשר ביניהם היה תמיד חזק מאוד, ואדי ידע שהכדורגל יהפוך למקצוע שלו. איך אפשר אחרת? גם בביתם שיחק איתו אבא בלי הפסקה בסלון, כאשר אמא שימשה כשופטת. היא אף ביקשה מבעלה לתת לפעמים לילד לנצח כדי לחזק קצת את בטחונו העצמי, אבל אנגל סירב. הוא לא ידע לוותר אף פעם, ואת האופי הזה ירש גם אדי, שחלם ללכת בעקבותיו.
השם דווקא הפריע לו, במיוחד בתקופתו כשחקן. יורדנסקו האב היה חלוץ ענק שקרע רשתות במדי סטיאווה וכבש גם 21 פעמים במדי הנבחרת – עדיין המאזן השביעי בטיבו בתולדותיה. הבן נאלץ להתמודד עם ציפיות לא הגיוניות באקדמיה, שלא לדבר על קנאה וחשדות כבדים לנפוטיזם. אדי היה קשר התקפי עם יכולות טכניות לא רעות, אבל אפילו לא התקרב לכשרונו של אנגל. הוא גם היה אנוכי מדי, כפי שהוא לא מהסס להעיד על עצמו בדיעבד. "חשבתי רק על עצמי ולא על טובת הקבוצה", הוא סיפר אחרי שתלה את הנעליים והפך למאמן.
לא רק הגישה הייתה בעוכריו, אלא גם קבלת החלטות גרועה וחוסר מזל. כאשר היה בן 20, חתם יורדנסקו ג'וניור בפניוניוס היוונית, שיחק מול לאציו הגדולה בגביע המחזיקות, הרשים את הצוות המקצועי ויכול היה לחתום על חוזה ארוך טווח – אבל סבל מגעגועים חזקים מדי הביתה. אז הוא חזר לבוקרשט, ובמבט לאחור הצטער על כך.
כאשר היה בן 22, הוא כמעט מת כתוצאה מתיקול לא מוצלח של יריב שגלש עם הפקקים לתוך בטנו. הרופאים לא איתרו בעיה ורק באיחור של שעות התברר שהוא סובל מדימום פנימי קשה. אלמלא הובהל בבהילות לבית החולים, היה אדי יורדנסקו מאבד את חייו. במקום זאת, הוא היה אמור לאבד כליה שנפגעה – ורק הרופא הצבאי הבכיר ברומניה שהוזעק לטפל בו מצא דרך להציל אותה. השיקום ארך חודשים ארוכים, ובשלב זה היה ברור שגם עם שתי כליות הוא לא יחזור לכשירות מלאה. הקשר התעקש לנסות בכל זאת, אך לא הצליח בשום מקום – עד שקרע רצועות בברכו, כך תמה דרכו על המגרש בגיל 26 בלבד.
שם גם החל הפרק המשמעותי יותר, כי הוא יצא ללא דיחוי לקורס מאמנים בשאיפה מוצהרת להתעלות בסופו של דבר על אבא. זה לא היה טריוויאלי בשום אופן, גם אם סטיאווה העניקה לו באופן טבעי את ההתנסות הראשונה כעוזר מאמן ב-2010, ואז גם כמאמן זמני. לאיש לא היה ספק שהפעם מדובר בנפוטיזם במקרה זה. כשחקן אדי אמנם סבל משם המשפחה שלו, אבל כמאמן זה כבר היה סיפור אחר והוא קיבל הזדמנויות רבות בזכות הקשרים וההמלצות של אבא אנגל.
כל הקדנציות שלו היו קצרות, וחלקן קצרות במיוחד. מצסק"א סופיה, למשל, הוא התפטר ב-2016 אחרי שלושה חודשים בלבד בתפקיד, אבל גם זה מתגמד אל מול ההרפתקה הראשונה בקלוז' שהסתיימה ביולי 2018 בפרידה בהסכמה הדדית אחרי מחזור ליגה אחד. הניסיון המוצלח היחיד, אם אפשר לקרוא לו כך, היה אחרי שהגיע לקלוז' בפעם השנייה, בדצמבר 2020 במקומו של דן פטרסקו המפוטר. יורדנסקו הוביל את הקבוצה לאליפות בחצי העונה שבילה שם, ואז עזב כי חוזהו לא חודש. באותו קיץ 2021 הצטרף יורדנסקו לסטיאווה עם תקוות לא מבוטלות, אך עזב בנובמבר בשל חילוקי דעות קשים עם הבעלים המטורלל ג'יג'י בקאלי.
איך שלא תסתכלו על זה, מדובר ברזומה לא מרשים כלל, אבל הייחוס המשפחתי עבד כאשר מונה יורדנסקו ג'וניור לתפקיד המאמן הלאומי בינואר 2022, בין היתר כי פשוט לא היו מועמדים ראויים יותר. באופן סמלי, הוא קיבל את הג'וב בגיל 43 – בדיוק כמו אבא שתפס את הפיקוד ב-1993 בגיל 43, אך בנסיבות שונות בתכלית. אנגל יורדנסקו הוא אדם סמכותי וכריזמטי שהשליט משמעת ברזל בסגל של כוכבים עם אגו ענק, לקח אותם לקמפיין נפלא בארצות הברית וגם למונדיאל טוב ב-1998 בו ניצחו הרומנים את אנגליה בשלב הבתים, אך נכנעו לקרואטיה בשמינית הגמר. עם הסגל החלש של יורדנסקו הבן אי אפשר לחלום על שחזור העבר, וגם הסגנון שלו שונה ב-180 מעלות מאבא.
עם אנגל יורדנסקו, שיחקו חאג'י וחבריו על כל הקופה. עם אדי יורדנסקו, הולכת רומניה בעיקר על בונקר. "הוא מפחד מהצל של עצמו", אומר העיתונאי הרומני עמנואל רושו. הוא גם לא סומך כלל על יאניס חאג'י – בנו של גאורגה, אשר הקריירה שלו נמצאת בצניחה חופשית. יורדנסקו הבן יכול להבין את חאג'י הבן טוב מכולם, אבל אולי זו גם הסיבה למתיחות בין השניים. חוץ מזה, כשחקן אנוכי לשעבר, סולד אדי יורדנסקו מכדורגלנים כמוהו. "כמאמן אני לא מוכן לקבל את אלה שלא מבינים כדורגל קבוצתי", הוא הצהיר כאשר נכנס לתפקידו. והרי חאג'י ג'וניור אוהב לכדרר, כידוע.
אבא אנגל אמר עם כניסתו המרגשת של הבן לתפקיד: "הסברתי לו שהנבחרת שונה בתכלית ממועדונים. זו משימה קשה, כי צריך לעקוב אחרי כל השחקנים בליגה הרומנית וברחבי העולם, אבל אני מכיר אותו ויודע שהוא אדם יסודי מאוד. הוא יסודי הרבה יותר ממני. הכל אצלו מאורגן ומסודר ואני משוכנע שהוא יצליח. זה כבוד גדול עבורי שאדי הוא מאמן הנבחרת. זו אחריות גדולה לייצג את המדינה ועכשיו תורו לעשות את זה".
מאז, הביקורות על סגנונו של יורדנסקו ג'וניור היו קשות ולעתים משחקי רומניה ממש קשים לצפייה, אבל הוא קרוב כעת להגשים את החלום הגדול. הפעם האחרונה בה העפילה רומניה לטורניר גדול הייתה ביורו 2016, כאשר אנגל יורדנסקו הדריך אותה בקדנציה השלישית כמאמן הלאומי. אדי זקוק לתיקו בלבד מול ישראל היום (שבת) ב-21:45 כדי ללכת בעקבותיו ולנסוע לאליפות אירופה. הזיכרונות ממונדיאל 1994 עדיין איתו. אז הוא היה נער שלמד מקרוב כיצד אבא שלו עובד עם השחקנים במהלך טורניר בינלאומי. אם הכל ילך לפי תכניותיו, הוא יעשה זאת בעצמו בקיץ הקרוב ומטרתו של אלון חזן היא למנוע זאת.