בהפרש של שבוע ספגו נציגות הכדורגל הישראלי שתי תבוסות משפילות במיוחד במסגרת בינלאומית. ביום חמישי שעבר, הייתה זו מכבי תל אביב שנרמסה 6:1 בידי אולימפיאקוס בשמינית גמר קונפרנס ליג. אתמול הייתה זו נבחרת ישראל שהתפרקה לרסיסים והודחה מפלייאוף ההעפלה ליורו 2024 בעקבות הפסד 4:1 לאיסלנד. מה משותף למקרים, חוץ מהעובדה כי ערן זהבי כבש בפנדל את השער היחיד בשניהם? בעיקר תחושה מוצדקת של עליונות מסוימת על יריבה ראויה.
לתחושה הזו היו סיבות שונות בתכלית. נגד אולימפיאקוס היא נבעה מכך שהצהובים ניצחו 1:4 במשחק הראשון בפיראוס, ולפיכך היו פייבוריטים ברורים להשלים את העבודה בגומלין "הביתי" בסרביה. נגד איסלנד, מקורה בכך שישראל התמודדה נגד נבחרת שנמצאת במשבר.
זו לא סתם אשליה – איסלנד באמת במשבר, וזה לא השתנה אפילו אחרי הרביעייה לרשתו של עומרי גלזר. איסלנד היא נבחרת בינונית מינוס שמנוהלת רע. היא הצליחה לצבור ארבע נקודות בשמונה משחקים מול פורטוגל, סלובקיה, לוקסמבורג ובוסניה בטורניר המוקדמות האחרון. לצורך השוואה, ישראל צברה תשע נקודות בשמונה משחקים מול שווייץ, רומניה, קוסובו ובלארוס.
רמזי ספורי לוקח קשה בסיום (ראובן שוורץ)זה היה מאזן גרוע, אבל עדיין פחות גרוע מזה של הוויקינגים, שרחוקים שנות אור מהנבחרת שהלהיבה את כולם ביורו 2016. שוחחתי עם עיתונאים איסלנדים בתקופה האחרונה, והם היו פסימיים, כלומר מציאותיים. לשיטתם, איסלנד הייתה אנדרדוג מול ישראל, עם סיכוי סביר להפתיע. ואז התברר אתמול בבוקר שהשריד האחרון מדור הזהב, הקפטן יוהאן ברג גודמונדסון, אינו כשיר – כך שהיא נחלשה עוד יותר.
המצב הזה מצריך הכנה מנטלית נכונה וחכמה. לפסיכולוגיה תמיד יש משקל עצום בכדורגל, והוא גדול עוד יותר במקרים מסוג זה. הם לא טריוויאליים כלל. מצד אחד, אסור להמעיט בערכך. מצד שני, חשוב מאוד לא להיות שאננים, ובוודאי לא לזלזל. לא קל למצוא את שביל הזהב, ולמאמן יש אחריות קריטית בהיבט זה. הוא חייב להכין את חניכיו קודם כל פסיכולוגית, ורק לאחר מכן להתעמק בטקטיקה.
אחרי שמכבי תל אביב חגגה עם 1:4 על אולימפיאקוס בפיראוס, היא ממש לא היתה צריכה להוריד ראש ולהסתגר בבונקר. היא ידעה שהיא מסוגלת לפרק את היוונים, מה גם שלאולימפיאקוס בפרט יש מאזן היסטורי מחפיר במיוחד מול יריבות ישראליות. מצד שני, אסור בשום אופן לזלזל ולהיות בטוח מדי. הייתה חייבת להיות הבנה שאולימפיאקוס מסוגלת להבקיע ראשונה ולפתח מומנטום, על מנת להיות מוכנים מנטלית לאפשרות הסבירה הזו.
רובי קין ושחקני מכבי תל אביב. יש דמיון לנבחרת (רויטרס)בפועל, ברגע שהיתרון הגדול של מכבי תל אביב הפך לשברירי, היא איבדה לחלוטין את המשמעת, ואז גם את האמונה. ברגע שהיוונים קבעו 0:2, היה ברור למתבונן מהצד שזה ילך לכיוון של פיאסקו מהדהד, על אף שסגנית אלופת ישראל עדיין הובילה בסיכום שני המשחקים. גם פנדל לזכותה לא שינה את רוח הדברים, ובהארכה לא היה לחניכיו של רובי קין סיכוי. הם היו שבורים לחלוטין.
התסריט אתמול היה שונה במובנים רבים, אבל דומה מאוד במהות. נבחרת ישראל הרגישה פייבוריטית, במיוחד אחרי שעלתה ליתרון. בשלב זה, היה צורך להיות מוכנים נפשית לקאמבק של הוויקינגים, כי הרי אופי לא חסר להם, גם במצבם הבעייתי כיום. אלא שסף השבירה אצל חניכיו של אלון חזן היה נמוך להחריד. ברגע שמשהו הלך נגדם, והכדור החופשי של אלברט גודמונדסון נשק לרשת, הרוח יצאה מהמפרשים, המשמעת נעלמה, ואיסלנד כבשה את השער השני לנוכח הפקרות מחפירה בהגנה הישראלית בכדור קרן שגרתי לגמרי. משם, תחושת העליונות נעלמה כלא הייתה.
היא התחלפה בהיסטריה, שבאה לידי ביטוי גם בעבירה האבסורדית של רוי רביבו שהובילה לכרטיס אדום. חוסר אחריות מסוג זה אופייני כאשר אתה יודע עמוק בפנים שההפסד בלתי נמנע, וזה פסיכולוגי בלבד. לו הייתה מוכנה מנטלית להיקלע לפיגור, הייתה לנבחרת ישראל יכולת לחזור ולנצח. היא אפילו קיבלה פנדל בזכות טעות נוספת של האיסלנדים, אבל גם אם זהבי היה מדייק שוב והמשחק היה נגרר להארכה, אפשר היה לחוש שזה יסתיים בערך כמו בקרב בין מכבי תל אביב לאולימפיאקוס.
רוי רביבו מקבל כרטיס אדום (ראובן שוורץ)מסוכן להיות פייבוריט מוצדק מול יריבה מסוכנת. ללא הכנה ראויה, זה מתכון לשילוב פרדוקסלי של זלזול עם פחד. אתה מרגיש על הסוס, אבל עמוק בפנים חושש ליפול ממנו. אתה חושב שהיריב יובס, אבל ברגע שמשהו משתבש נגזר גורלך להיות מובס בעצמך. קל יותר להיות פייבוריט ברור, כי אז אתה לא מאבד אמונה כל כך מהר. קל יותר גם להיות אנדרדוג, כי אתה מוכן מראש לקרב קשה, ובאופן טבעי הרבה פחות מפחד להיכשל. קחו, למשל, את המצב המנטלי של מכבי חיפה, שלא ויתרה עד הרגע האחרון בגומלין מול פיורנטינה בפירנצה, ובשורה התחתונה השיגה תוצאה מצטברת טובה יותר בהשוואה למכבי תל אביב מול אולימפיאקוס. באופן טבעי, גם היה לירוקים הרבה יותר קל להשלים עם ההדחה.
האם יש לשחקנים הישראלים בעיה מנטלית מובנית? ברור שלא. קחו, למשל, את הקמפיין המזהיר של הנבחרת עד גיל 20 במונדיאל בשנה שעברה. בשמינית הגמר מול אוזבקיסטן, הייתה החבורה של אופיר חיים בעמדה דומה של פייבוריטית מוצדקת מול יריבה ראויה, כאשר פגשה את אוזבקיסטן – ואז הבקיע ענאן חלאילי את שער הניצחון עמוק בזמן פציעות. זו גם הנבחרת שלא נשברה מחוסר מזל בשלב הבתים, וחזרה מפיגור במשחק המכריע מול יפן.
שחקני נבחרת ישראל מאוכזבים בסיום (ראובן שוורץ)על ההצגה מול ברזיל ברבע הגמר נכתב כבר הכל, אם כי זו דווקא עדות לכך שקל יותר להפגין אופי כשאתה אנדרדוג – וסלסאו היו אלה שהתרשלו והתרפקו מנטלית כאשר היריבה סירבה להיכנע. זו ממש לא תופעה ששמורה לישראלים. ההבדל, במקרה זה, היה בדמותו של המאמן. חיים חתום על עבודה מנטלית יוצאת מהכלל, בנוסף להכנה טקטית מעולה. אלון חזן לא הצליח במשימה הזו, ורובי קין נכשל בכך טוטאלית בשבוע שעבר.
דוגמה מצוינת להתמודדות עם עמדת הפייבוריטית הקלה ראינו אתמול אצל אוקראינה. היה ברור שהיא עדיפה על בוסניה, שהפגינה תוצאות ירודות יותר במוקדמות אפילו בהשוואה לאיסלנד, ומנוהלת באופן מחריד עד כדי כך שהאוהדים מתעבים את הנבחרת. ובכל זאת, אסור בשום אופן לזלזל ביריבה שמציגה לראווה את אדין דז'קו, בעוד חברו לחוד ארמדין דמירוביץ' לוהט העונה בבונדסליגה עם 14 שערים במדי אאוגסבורג.
שחקני אוקראינה. באו מוכנים מנטלית (רויטרס)בוסניה אף עלתה ליתרון בתחילת המחצית השנייה בגלל טעות קשה בהגנה האוקראינית, אולם האורחת הייתה מוכנה לכך, הפגינה חוסן מנטלי – ולא רק השוותה, אלא לחצה על הדוושה והשלימה מהפך בזק מבלי להזדקק להארכה. הקרדיט הולך, בין היתר, למאמן סרגיי רברוב. לו הייתה ישראל מפגינה גישה דומה, ייתכן כי התוצאה אתמול הייתה שונה, אבל כעת איסלנד היא זו שתעמיד במבחן נוסף את האוקראינים.
המסקנה הפשוטה היא כי הכנה מנטלית חיונית. ברור שההחלטה לספסל את אוסקר גלוך הייתה שנויה מאוד במחלוקת בלשון המעטה, ההתעקשות על אלי דסה כבאנקר בהרכב תמוהה, וחסרונו של עמרי גאנדלמן בסגל אבסורדי, אבל מחדלים אלה (ורבים אחרים) מתגמדים אל מול חוסר היכולת להתמודד עם האתגר הפסיכולוגי. אם המאמן מצהיר שידע כי אין סיכוי לנצח בגלל פנדל שהוחמץ בדקה ה-81, על מה אפשר לדבר?
אלון חזן: "אני לא קורא לזה סיוט"