יורו זה כאן: על הבכורה של הנבחרת בסמי עופר

30,000 צופים הגיעו אמש (ראשון) לאצטדיון סמי עופר המפואר בחיפה כדי לחזות בנבחרת ישראל בעוד מפגש קריטי, בעוד משחק על קמפיין, בעוד תקווה. "אנחנו כבר באירופה", אומר לי אחד האוהדים בחוץ, "יש לנו אצטדיונים מפוארים, המון גופי תקשורת, אפילו פורצים אצלנו למגרשים ואנחנו מספקים שערוריות". עכשיו, רק חסר לנו יורו.

נבחרת ישראל למודת האכזבות תמיד מפתחת ציפיות גדולות בקרב אוהדיה, אך לרוב הן מתנפצות בפנים. בקמפיין הקודם המקום השלישי היה ריאלי, הפעם הוא מטרה.

רצה הגורל והמשחק מול בוסניה הביא את הנבחרת לסיטואציה שבה הניצחון יכול לתת לה קרש קפיצה אדיר אל עבר הטורניר האירופי הגדול, אך לצד הרצון העז סוף סוף לעשות את זה, יש משהו באוויר שמפחד מעוד מפח נפש, כזה שכבר התרגלנו אליו.

ההפנינג בשיאו. לו זר היה נקלע לסיטואציה ברחבת האצטדיון היה חושב שהמשחק מתחיל בעוד 20 דקות, אך השעון הראה על 19:30, כשמאות אוהדי בוסניה צהלו בחוץ לשירי הנבחרת שלהם ומולם התקבצו כמה ממאות מאוהדי נבחרת ישראל שפצחו באופן ספונטני בשירת התקווה. בסיום ה-"דו קרב", האוהדים לחצו ידיים ואיש איש הלך לדרכו. הכל כבר מוכן לרגע הגדול.

אוהדי נבחרת ישראל. ניהלו "דו-קרב" שירה נגד הבוסנים (יניב גונן)

בחוץ מחלקים מעילי גשם, בפנים פלקטים עם שירים חדשים לנבחרת, כולם כבר שנים מסכימים שה"אל אל ישראל" המפורסם עשה את שלו, אז אם כבר אצטדיון חדש, מגיע לו גם שירים חדשים.

"אנחנו נהפוך את הבית למבצר", אמר אחד האוהדים, שנראה שחווה אכזבות רבות מאצטדיון רמת גן, "סוף סוף יש לנו בית. בר"ג אומנם היינו מביאים 40 אלף צופים, אך לא הייתה להם השפעה. כאן בסמי עופר ובטדי כשנשחק שם, ביחד עם האקוסטיקה האדירה והקהל שיושב על הדשא, הנבחרת יכולה לנצח בכל משחק. רק צריכים להאמין".

"אמונה" הוא מושג שגור בדי.אנ.איי של כל אוהד כדורגל ישראלי, עוד מהרחם. כדי להצליח צריך קודם כל אמונה, קודם לחשוב שאתה יכול, אחר כך זה יקרה. כשהתחלנו להאמין שאנחנו מסוגלים להתמודד עם קבוצות באירופה, הפועל תל אביב ניצחה את מילאן, מכבי חיפה העפילה לליגת האלופות, ואחריה גם מכבי ת"א ויריבתה העירונית. נכון שבשנים האחרונות אנו חווים לרוב אכזבות באירופה, אך אנחנו כבר יודעים שאנחנו מסוגלים. אנחנו מאמינים, בני מאמינים אם תרצו, והנבחרת הזו צריכה אמונה.

האווירה בסמי עופר. "כאן הנבחרת יכולה לנצח בכל משחק" (יניב גונן)

שעה וחצי למשחק. הנבחרת הבוסנית עלתה לכר הדשא עם החליפות ותחת מטר גשם שכמובן לא פסח על האצטדיון, כש-500 מאוהדיה הריעו לגיבוריהם, נטולי אדין דזקו, בכיר השחקנים. האורחים מאמינים באלה שנמצאים כאן וביכולת שלהם לנצח את הנבחרת שלנו.

ב-21:02 הגיע הרגע שלו כולם ציפו. נבחרת ישראל עלתה על כר הדשא לקול תשואות 20 אלף הצופים שכבר באצטדיון. בקרוב לא יהיה כאן אף מקום פנוי או גרון לא פעיל. חמש דקות לאחר מכן עלו הבוסנים למגרש, הפעם באימונית, וספגו קריאות בוז צורמות, איזו אווירה בסמי עופר, איפה היית עד עכשיו?

שחקני הנבחרת עברו לפינת המגרש וגרמו להתרגשות בקרב האוהדים, שהניפו שלטים, דירבנו את החבר'ה של גוטמן וביקשו רק דבר אחד: תנו לנו לשמוח בסוף הערב הזה.

אוהדי נבחרת בוסניה. כ-500 מהם הריעו לגיבוריהם (יניב גונן)

ואי אפשר בלי איזו פאדיחה קטנה. הכרוז מכריז על התחלת ההמנון של בוסניה, ולפתע מתנגן לו צליל מוכר, של איזה שיר כזה שכתב נפתלי הרץ אימבר, יש לציין שאנשי האצטדיון עלו מהר על הפאדיחה ותיקנו את הטעות, אבל את אוהדי בוסניה זה לא מעניין, הם המשיכו בשלהם ועודדו את נבחרתם.

עידן עמדי עלה לשיר את ההמנון, הפעם החליטו שבלי מוזיקה. בשביל מה צריך אותה כשיש לך 30 אלף זמרים גאים ביציעים? תחושת הצמרמורת התחילה למלא כל מקום בגוף.

לשם שינוי, המשחק יצא לדרך בדיוק ב-21:45, רציתם אירופה? קודם כל תדייקו בזמנים. שוער האורחים, אסמיר בגוביץ', זכה לבעוט בעיטת חמש כבר לאחר דקה, וקיבל טעימה קטנה ממה שהולך להיות כשקריאות הבוז החרישו את האוזניים.

עמדי בהמנון. בשביל מה צריך מוזיקה כשיש לך 30 אלף זמרים ביציעים? (יניב גונן)

מיראלם פיאניץ' הניף את הרגל בבעיטה חופשית כבר בדקה השנייה וגרם לאופיר מרציאנו למתוח את איבריו ולאלי גוטמן לקום בפעם הראשונה מהכסא ולהתחיל לדרבן את שחקניו. המאמן הבוסני אגב, עומד על הרגליים כבר מהרגע הראשון.

היינו כחולמים. 12 דקות מהפתיחה, ויש לנו נבחרת יוזמת, לוחמת, שמראה שיש לה המון כדורגל. בהחלט יש מקום לאופטימיות. שלוש דקות חולפות, והתקפה נהדרת של ישראל עם שיתוף פעולה מדהים בין ערן זהבי לגילי ורמוט מוביל לבעיטה של בן חיים מול שער ריק, אך הכדור שלו פגע בעמוד והלך החוצה, רק שלא נצטער על זה.

הדקות חלפו ובוסניה קצת נכנסה למשחק, עד שהגיעה הדקה ה-36 הקסומה. מהלך כדורגל נפלא של נבחרת ישראל הוביל לבעיטה אדירה של ורמוט, שקרע את הרשת והרים באוויר את כל האצטדיון בחיפה. איזה כוח יש לסמי עופר. מי אמר שהוא לא הגיע למשחקי נבחרת?

ורמוט חוגג. מי אמר שהוא לא הגיע למשחקי הנבחרת? (יניב גונן)

וזה המשיך. על סף הירידה להפסקה, זהבי בעוד בישול גאוני משאיר לעומר דמארי שלא מתבלבל ומשחיל את השני, היינו כחולמים, כבר אמרנו? המחצית השנייה נפתחה והחדשות הטובות המשיכו להגיע כשטוני שוניץ' ראה את הכרטיס האדום אחרי עבירה על דמארי, אף אחד כבר לא ייקח את הניצחון הזה מהנבחרת, האם יש לנו את הכוחות להשכיח את ההצגה ההיא נגד אוסטריה?

בדקה ה-57 מרציאנו כמעט טעה והוביל לדפיקות לב מיותרות, אך השחקן הבוסני ביצע שגיאה והשוער זכה לקריאות עידוד מאסיביות מהקהל שהעביר לו את ה"לא נורא" שלו בסגנון השמור לישראלים בלבד. ואם הצרות של בוסניה לא הספיקו, גם הכוכב הגדול שלהם, פיאניץ', נפצע בדקה ה-61 וירד מהמגרש.

החגיגה מושלמת. זו הדקה ה-70 ואיך זה מגיע לו. אחרי שני בישולים נהדרים מגיע גם הדובדבן שבקצפת, זהבי מצא את עצמו לבדו מול בגוביץ' ולא התבלבל, 0:3 ענק לנבחרת ישראל.

זהבי חוגג. איך השער בדקה ה-70 הגיע לו (עמית מצפה)

הדקות חלפו והכחולים-לבנים העבירו את הזמן, עד הרגע שבו נשמעה השריקה האחרונה שחתמה את הערב האדיר הזה בסמי עופר, 0:3 מדהים, שכל הסופרלטיבים שנכתוב כאן רק יגרעו מההישג של גוטמן ושחקניו בסמי עופר.

כמה דקות אחרי שריקת הסיום הקהל התפזר בשקט מופתי ופינה את האצטדיון, בחוץ נשמעו צלילי ה-"איך זה לקבל שלוש?" הישראלי והמוכר, "כאילו הם מבינים אותם", מלמל לעצמו אוהד אחר, "מה זה משנה, תן להם ליהנות", הוסיף אוהד נוסף.

אחרי הרבה שנים, סוף סוף אפשר היה להגיד על משחק של נבחרת ישראל שהוא הנאה צרופה, סוף סוף דפנה דקל יכולה להסיר מהשיר המפורסם "זה רק ספורט" את המשפט: "פעם, הייתה לנו נבחרת..".

שחקני בוסניה. זכו לשירת "איך זה לקבל שלוש" מאוהדי ישראל בסיום (יניב גונן)

השעה היא קצת אחרי חצות, האורות כבו על האצטדיון המפואר בחיפה, שאירח לראשונה משחק נבחרת ואיזה משחק זה היה. למרות זאת, אפשר להרגיש את האופוריה שנשטפה לאט עם טיפות הגשם הנוחתות על הקרקע, כמוהן גם הראש, שהיה בעננים כמה רגעים. האם אפשר להזמין כבר חבילות לצרפת? כנראה שלא, אבל בינתיים, אפשר ליהנות מאירופה כאן בארץ, עד היורו הבא.