הניצחון של גוטמן

החשש הגדול ביותר לפני המשחק מול בוסניה היה שתהיה אופוריה במחנה הישראלי. הפציעות הרבות מהן סבלה הנבחרת של סאפט סוסיץ' והמיני המשבר שבו היא נמצאת, הובילו לכך שאלי גוטמן היה צריך לעמוד על המשמר ולשים לב ששחקניו יגיעו דרוכים להתמודדות החשובה.

ואכן, ההכנה למשחק שביצע המאמן הלאומי הייתה יוצאת מן הכלל. מתחילת המשחק ראו נבחרת לאומית נחושה, שיודעת מה היא רוצה מעצמה ויודעת איך להשיג את המטרות שלה. הקישור דחף את הכחולים לבנים קדימה והקהל הרב, שסיפק אווירה נהדרת בסמי עופר, ראה כדורגל שוטף ויפה לעין, כזה שלא ראינו את הנבחרת מציגה מזה הרבה זמן.

נבחרת ישראל חוגגת (יניב גונן)

בסופו של דבר, החוכמה של מאמן ושחקנים היא לנצל את החסרונות של היריבה שלך, וזה בדיוק מה שעשו הפעם גוטמן וחניכיו. נכון שהיריבה סבלה מלא מעט פציעות, אבל עדיין על הנייר היא נבחרת טובה יותר מה שהופך את הניצחון להרבה יותר יוקרתי.

לא מעט ביקורת הועברה על ההתעקשות של אלי גוטמן להציב את גילי ורמוט באגף הימני של הקישור וגם אני מודה שחשבתי שליאור רפאלוב עדיף עליו בכושרו הנוכחי. למרות זאת, לא אהבתי את הביקורות שהועברו על גוטמן בנושא זה. לכל מאמן יש את השחקנים שלו וכנראה שהוא יודע דברים שהעיתונאים והקהל לא יודעים.

דמארי וזהבי חוגגים ניצחון ענק (יניב גונן)

בסופו של דבר ורמוט הגיב לביקורות בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות והיה אחד השחקנים הבולטים במפגש מול הדרקונים. שחקנים אחרים שראויים לציון הם ערן זהבי, שסוף סוף הביא את היכולת האמיתית שלו למשחק של הנבחרת, כאשר גם התמיכה של טל בן חיים מהאגף עזרה למשחק הקבוצתי של הנבחרת.

במרץ, יפגשו הכחולים-לבנים את בלגיה וויילס וכל מה שנותר זה רק לקוות שהיכולת הקבוצתית הנהדרת שהפגינה היום הנבחרת, תמשיך גם באותם משחקים. אם כן, ישנם הרבה סיבות לשמור על אופטימיות להמשך.

הכתוב הינו טור דעה