אם נסכם את ערב משחקי הגומלין בפלייאוף ההעפלה ליורו 2024 דרך ליגת האומות שהתקיים אתמול, אז רק לנבחרת אחת באמת הגיע לעלות לטורניר. קוראים לה אוקראינה – והיא עשתה זאת בזכות ממגוון סיבות. כעת היא תהיה אורחת רצויה מאוד בקיץ בגרמניה, ויש לה אף סיכוי סביר להגיע לשלבים מתקדמים בהחלט.
לשם התחלה, השתתפותה של אוקראינה באליפות אירופה חשובה מבחינה פוליטית נטו. האומה, שסופגת מתקפה רוסית אכזרית כבר יותר משנתיים, זקוקה גם לתמיכה חיובית בזירה הספורטיבית, והשחקנים בחולצות הצהובות הצליחו סוף כל סוף להעניק לה את זה. עכשיו, כאשר יעמדו באור הזרקורים ביוני, יוכלו השחקנים להחזיר את תשומת הלב של העולם למצוקה בארצם, כי הרי רמת העניין במלחמה שיזם ולדימיר פוטין הלכה ונשחקה עם הזמן.
טילים וכטב"מים מתוצרת רוסיה ואיראן ממשיכים ליפול על בתי מגורים ברחבי אוקראינה, אבל הטרגדיה הזו הפכה ללא יותר מרעש רקע בתקשורת הגלובלית. המצב מחפיר עד כדי כך שאתמול קיימו לפני המשחק בצרפת דקת דומיה דווקא לזכר קורבנות מתקפת הטרור באולם הקונצרטים במוסקבה, בזמן שהדיקטטור הרוסי מנצל אותה לטובת תעמולה רצחנית חדשה נגד אוקראינה.
לפני שנתיים, כאשר התמודדה בגמר פלייאוף העליה למונדיאל מול וויילס, היו כמעט כולם בעד האוקראינים, אבל אלו הפסידו 1:0 ולא נסעו לטורניר. הפעם, התמיכה בהם ברחבי תבל הייתה הרבה יותר נמוכה, כי לאנשים פחות אכפת, אבל הנבחרת גילתה חוסן מנטלי חזק אפילו בהשוואה ל-2022, וידעה לחזור מפיגור. פעמיים. היא עשתה זאת בחצי הגמר בבוסניה ביום חמישי, כאשר היריבה הנחותה על הנייר הובילה 0:1 עד הדקה ה-85. האוקראינים שמרו על קור הרוח והאמונה וביצעו מהפך מבלי להזדקק אפילו להארכה. זה מה שהם עשו גם אתמול מול איסלנד במשחק "ביתי" בפולין.
הוויקינגים בגרסתם הנוכחית הם נבחרת בינונית מינוס במקרה הטוב, אבל אלברט גודמונדסון כבש גם בוורוצלאב שער נאה בבעיטה ממרחק, ונבחרת שבירה יותר (ע"ע ישראל) הייתה עלולה לאבד את העשתונות. הנבחרת של המאמן סרגיי רברוב המשיכה לשחק בשקט נפשי, הניעה את הכדור בסבלנות, השתלטה על מרכז המגרש, ובסופו של דבר כבשה שני שערים נהדרים במחצית השנייה.
ויקטור ציגנקוב, שחווה עונה פנטסטית בספרד במדי ג'ירונה, השווה – ודאג שיהיה יליד נהריה ביורו 2024. מיכאילו מודריק, שנדרש לחוסן מנטלי חריג אחרי שהמעבר היקר ללא הצדקה לצ'לסי הוכתר כמעט מיידית לפיאסקו, קבע 1:2 בדקה ה-84, והזכיר שהוא שחקן מצוין – רק עדיין לא שווה 70 מיליון יורו שטוד בולי זרק תמורתו. עכשיו יש גם לחיילים בחזית סיבה טובה לחייך, והכדורגלנים ידאגו להם ליחסי ציבור טובים בקיץ.
חוץ מזה, אם יש נבחרת שהייתה ראויה לצ'אנס נוסף במסלול הביזארי של ליגת האומות, הרי שזו אוקראינה. הגרלת טורניר המוקדמות הרגיל התאכזרה אליה ושיבצה אותה עם אנגליה ואיטליה. אפשר היה תיאורתית, כמובן, להצליח גם בנסיבות אלה, אך זה היה האתגר הכי גדול, ועוד כאשר אין באמת משחקים בבית. אוקראינה סיימה מול היריבות הגדולות בתוצאות תיקו בפולין, והפסידה לשתיהן בחוץ. בנוסף, היא ניצחה פעמיים את צפון מקדוניה. בקיצור, היא ממש לא התבזתה – ולא ניתן לומר זאת על השכנה שלה, כי לפולנים היה קמפיין מוקדמות מחפיר באופן קיצוני.
מינויו של פרננדו סנטוס הפורטוגלי התברר כלא פחות מקטסטרופה במונחי הנבחרת, והמאמן הוותיק פוטר בספטמבר אחרי שהפסדים לצ'כיה, מולדובה ואלבניה חיסלו מעשית את הסיכויים להעפיל לבית נוח מאוד, בו הייתה אמורה פולין לטייל בדרך לפסגה.
בפועל, סיימו האלבנים במקום הראשון, הצ'כים במקום השני, והנבחרת של רוברט לבנדובסקי האימתני הסתפקה במקום השלישי עם 11 נקודות אומללות, מתוכן 6 מול איי פארו. חלוץ ברצלונה כבש 3 שערים בלבד במוקדמות, בין היתר כי הצוות המסייע התקשה לייצר מצבי הבקעה עבורו, וגם המאמן החדש מיכל פרובז' לא הצליח לשנות את המגמה באופן משמעותי – הוא חתום על 1:1 ביתי מביש מול המולדבים.
חגיגת שערים נרשמה בחצי גמר הפלייאוף מול אסטוניה, אבל זה קרה מול יריבה נחותה, שגם נותרה ב-10 שחקנים כבר במחצית הראשונה, וגם עזרה עם שער עצמי. זה נגמר עם 1:5, אך לא היווה מדד כלשהו, ואתמול בקרדיף לא הצליחה פולין לארגן אפילו בעיטה אחת למסגרת במשך 120 דקות מאופסות. בהתחשב בעובדה כי בשער וויילס עמד דני וורד, השוער השלישי (!!) של לסטר מליגת המשנה, שנשלח לאחרונה לסגל המילואים, מדובר במחדל בקנה מידה משמעותי. דווקא וויצ'ך שצ'סני בשער הפולני נדרש לבצע הצלה ברמה העולמית הגבוהה, והוא גם זה שעצר את הבעיטה המכריעה בדו קרב הפנדלים.
שצ'סני, שהצטיין גם במונדיאל, ראוי ללא ספק להיות ביורו 2024, וגם נוכחותו של לבנדובסקי בוודאי לא תזיק ליוקרתו של הטורניר, אך פולין כנבחרת ממש לא מתאימה לרמת התחרות – ואם לא יחול שיפור חריג ולא צפוי, היא עלולה להתבזות בבית עם צרפת, הולנד ואוסטריה שנראית נהדר בימים אלה עם ראלף ראנגניק על הקווים – וגם הביסה אתמול 1:6 את טורקיה במשחק ידידות. העובדה כי הנבחרת הפולנית האפורה והמשמימה הזו הצליחה להגיע לאליפות אירופה, וישראל עדיין נותרה בחוץ, בהחלט מתסכלת.
התחושה הזו תקפה, כמובן, גם כאשר מסתכלים על החגיגות בטביליסי. גיאורגיה, שהעפילה לראשונה לאליפות אירופה כמדינה עצמאית, עשתה זאת בתקופה לא מזהירה מבחינת הנבחרת. יש לה כוכב על בדמותו של אליל נאפולי חביצ'ה קבראצחליה, ושוער צעיר מבטיח גיאורגי ממרדאשווילי בוולנסיה, אבל באופן כללי היא לא מציגה רמה שהולמת טורניר בין-לאומי.
קמפיין המוקדמות שלה לא בישר טובות בלשון המעטה, עם שתי נקודות בלבד מ-6 מפגשים מול ספרד, סקוטלנד ונורבגיה. ארלינג הולאנד ומרטין אודגור כבשו כאשר הסקנדינבים ניצחו את גיאורגיה 1:2 באוסלו בספטמבר, ודי מדהים לחשוב כי הכוכבים הגדולים מהליגה האנגלית לא יהיו ביורו, בעוד החבורה הצנועה מהקווקז דווקא כן.
זה קרה כי בניגוד לנורבגיה השיגו הגיאורגים תוצאות טובות בליגת האומות במהלך 2022. לכן הם קיבלו, כמו ישראל, הזדמנות נוספת אחרי הכישלון המהדהד במוקדמות – והאתגר היה סביר יחסית. לוקסמבורג היא נבחרת שמשתפרת בתקופה האחרונה, אבל גיאורגיה הוגרלה מול בבית, וזה העניק לה יתרון אדיר בדרך לניצחון 0:2 גם ללא חביצ'ה המושעה. אתמול, עם חביצ'ה, ובתמיכה של קהל נלהב וססגוני באצטדיון ענק, היא התמודדה מול יוון – וגילתה בעיקר תשוקה, נחישות ואופי.
מבחינת ההזדמנויות לשים את הכדור ברשת, הצופים לא ראו הרבה משתי הנבחרות, אבל בכל נגיעה של הגיאורגים אפשר היה לחוש שהם מודעים לגודל המעמד ומאמינים ביכולתם לעשות היסטוריה. בשלהי 2020, כאשר התמודדו מול צפון מקדוניה בגמר הפלייאוף, הם היו אפילו פייבוריטים, אבל חביצ'ה – שעוד שיחק ברובין קאזאן – נעדר כי אובחן חיובי לקורונה, והאורחים ניצחו 0:1 משער של גוראן פאנדב האגדי. הפספוס הזה הרגיש כמו טראומה לאומית, ואתמול עלו השחקנים עם אש בעיניים כדי לתקן. הם הבינו היטב כי צ'אנס שלישי אולי לא יהיה להם כלל במהלך הקריירה.
האמונה הזו היא שסחפה את גיאורגיה להישג החריג. המאמן הצרפתי ווילי סאניול לא שלף שפנים מהכובע, ולכולם ברור שההעפלה היא צ'ופר בזכות שיטה מוזרה מאוד של אופ"א, אבל לא אכפת להם. הם ניצחו יריבה עדיפה בפנדלים, ומחקו את שמה של גיאורגיה מרשימת המדינות שמעולם לא העפילו לאליפות אירופה. סביר שמצפים להם 3 הפסדים לטורקיה, צ'כיה ופורטוגל ביוני, אך הם יכולים רק להרוויח. את העבודה הגדולה הם כבר עשו, גם אם מבחינת היכולת נטו לאורך זמן זה בוודאי לא מגיע להם.
אז יהיה קצת מאכזב לראות את פולין וגיאורגיה ביורו 2024 כשישראל נשארת בבית, אבל צריך גם לזכור – אם היינו עוברים את איסלנד, היינו פוגשים את האוקראינים. והאוקראינים כן מגיעים לגרמניה בזכות.