כמו כפפה ליד: הבכורה האדירה של מרציאנו

יש תסריטים שלא משנה עד כמה תתאמץ לכתוב אותם, הם לא ייצאו מוצלחים כפי שאתה רוצה. כזה הוא סיפורו של אופיר מרציאנו, שוער העתיד של הכדורגל הישראלי, שאמש (שישי) זכה לעבור את טבילת האש שלו עם המדים הלאומיים בניצחון 1:2 על נבחרת קפריסין.

כמה דובר וכמה נכתב על ההחלטה שאלי גוטמן היה צריך לקחת לקראת היציאה לשני משחקי החוץ של הנבחרת מול קפריסין ואנדורה. אחרי שעידן דודו אוואט הסתיים, על אפודת השוער הראשון התחרו שלושה - מרציאנו, אריאל הרוש וגיא חיימוב.

ייתכן ואם הקיץ שהיה עובר על הרוש היה שקט ולא כולל את כל אותן תהפוכות שהובילו גם לפתיחת עונה פחות טובה, סיפור הסינדרלה של מרציאנו היה צריך להמתין עוד קצת.

אבל זה הכדורגל, ובענף כה דינמי, להתלבש על העמדה שהיא הכי לא דינמית שיש, זה לא פשוט בכלל ומרציאנו עמד במשימה כמו שצריך כמו שצריך.

אופיר מרציאנו לפני ההתמודדות (רז אמיר)

תחשבו על זה, כמות הפעמים שנבחרות ישראליות איבדו את המשחק בדקה ה-90 וכמות הפעמים שבסיומו של אותו משחק, החצים הופנו לעבר השוער. ובהופעת הבכורה שלו, מרציאנו כבר ניצב באותו מצב מסוכן, אך בדקה ה-90 התעופפות אחת מוצלחת שלו קנתה לו את המקום בין הקורות של גוטמן גם במשחקים הבאים.

כי כמו שכבר אמרנו, שוער זאת עמדה מאוד לא דינמית, וכשזה מתחבר אז זה מתחבר והסיכוי שישתנה משהו בקרוב הוא נמוך. ולמען האמת, השוער מאשדוד הוכיח שההחלטה ללכת עימו הייתה נכונה.

"רצינו לתת לו ביטחון ולשמור עליו כי זה משחק ראשון, היה חשוב שהוא יעשה משחק כמו שצריך. הוא נתן משחק גדול והצלה גדולה שם בסוף וכל הכבוד לו", החמיא בסיום המגן הימני אייל משומר.

מרציאנו מתעופף במשחק מול קפריסין (רז אמיר)

"אני חושב שהתייחסנו אליו כאילו הוא משחק כבר כמה שנים", הוסיף הקפטן ומנהיג ההגנה, טל בן חיים. "לא היה מצב שיכולתי למסור לו כדור ולא מסרתי כי זה משחק ראשון, זה דברים שלא עוברים בראש בכלל. להופעה ראשונה זה היה בסדר גמור והייתה לו הצלה נהדרת בסוף", הוסיף הבלם.

זה היה יום מרגש מאוד עבור משפחת מרציאנו שהגיעה לקפריסין ולנה בבית המלון של ה-GSP. בשעות הצהריים המוקדמות כאשר השחקנים הגיעו לאימון שחרור שארך כ-45 דקות, בני המשפחה ישבו מרחוק וצפו. אביו של השוער, ג'קי מרציאנו, היה נרגש מאוד וכמעט הזיל דמעה מרוב התרגשות.

השוער עצמו שמר על רוגע. התהלך עם אוזניות, שמע מוזיקה, התכונן נפשית לערב הגדול בחייו. כ-50 דקות לפתיחת המשחק, הוא עלה לכר הדשא יחד עם הרוש וחיימוב ועם מאמן השוערים, גיורא אנטמן.

משומר. החמיא לשוער הצעיר (רז אמיר)

רגע לפני שהחימום התחיל, אנטמן שוחח עם מרציאנו מספר דקות ומשם הם התחילו לעבוד. אנטמן הרבה לשוחח עם מרציאנו בזמן התרגולים וניסה להשרות עליו רוגע וביטחון וכשהמשחק התחיל, הגיע המבחן האמיתי.

מרציאנו שידר המון שלווה במהלך הדקות האלה, דקות שבהן הקפריסאים דווקא לחצו וניסו להפתיע. משחק הרגל שלו היה מעולה והוא שיחרר הרבה מהלחץ הקפריסאי, ולצד זאת גם ידע מתי להוציא התקפות מתפרצות מהירות.

התקשורת עם שחקני ההגנה הייתה טובה וכפי שהעיד בן חיים, אף אחד לא חשש להחזיר לו כדור תחת לחץ. מרציאנו תפקד כמו שצריך וכשהיה צריך למתוח איברים במחצית הראשונה עשה זאת בהצלחה.

אלי גוטמן. יכול להיות מרוצה מהבחירה שביצע (רז אמיר)

גם דקות החשש שאף גרמו להקפצתו של הרוש מהספסל כאשר השוער הראשון סבל מכאבים ברגלו, לא שינו יותר מדי. את בעיטות החמש החלו לקחת שחקני ההגנה ומרציאנו מצידו היה שם בדקות הסיום עם הצלה אחת ענקית ועוד שלוש פעולות טובות ביציאות לכדורי גובה ובהגבהות. וכמה זמן שורה כזאת לא נכתבה על שוער נבחרת?

בסיום המשחק התבקשו אנשי התקשורת שלא לראיין את מרציאנו. בנבחרת יודעים כמה חשוב השקט וכמה הכרחי זה שדעתו של השוער שחגג 25 רק לפני ארבעה ימים לא תוסט. הוא מצידו, סיים את המשחק עם חיבוק ונשיקה מהאבא וגם מהחברה שהגיעה למשחק, רחוק מאור הזרקורים, אבל עם תקווה גדולה לעתיד - עתיד כשוער הראשון של נבחרת ישראל.