לא שווה אפילו שקל

במדינות כדורגל מתוקנות, גם משחקי אימון של הנבחרת המקומית מעוררים את אחוות הקהל ואת התשוקה האדירה לצפות בשחקנים המקומיים משחקים למען דגלם.

שנת 2011 כבר בפתח ועדין לא הגענו לנחלה הזו, בה נוכל להגיד כי נכנסו לשורה אחת עם מדינות הספורט הגדולות בעולם ונגלה עניין בלתי פוסק בתוצרת המקומית שלנו.

והאמת? אני ממש מבין את הקהל הישראלי, שלא מביע עניין להגיע לאצטדיון בלומפילד לצפות בחניכיו של לואיס פרננדז "מלהטטים" על המגרש, נגד הנבחרת הלאומית של מעצמת הכדורגל איסלנד. מבלי לזלזל חלילה בסקנדינבים החביבים, הם אפילו לא מהדרג השלישי באירופה.

נבחרת איסלנד. אפילו לא בדרג השלישי של אירופה (מור שאולי)

ראשי ההתאחדות היו צריכים לנסות להביא נבחרת עם שם גדול, שהיתה יכולה לגרום לקהל לקום מהכורסא ולוותר על השידור הישיר של נבחרות ברזיל נגד ארגנטינה במשחק ידידות, שכל קשר בין ידידות למשחק הזה הוא מקרי לחלוטין.

גם במחיר סמלי של עשרה שקלים לכרטיס, הקהל הישראלי (שאפשר להגיד עליו הרבה דברים אבל פראייר הוא לא) לא מראה סימנים קלים של התעניינות במשחק וההתאחדות לכדורגל החליטה לחלק 3,000 הזמנות.

יחד עם ההזמנות, ההערכות מדברות על מקסימום 6,000 צופים שיגיעו לבלומפילד, כן אתם קוראים נכון, רק 6,000 אוהדים ישראלים יצביעו ברגליים ויגיעו לחזות בחניכיו של לואיס פרננדז על המגרש.

בלומפילד ריק, בקושי 6,000 צופים יגיעו, הרוב מוזמנים (איתי חסיד)

בושה שנבחרת ישראל לא מצליחה למלא את אצטדיון בלומפילד, אבל הסיבות לכך ברורות לכולנו. התוצאות הלא טובות בתחילת הקמפיין יחד עם ההחלטה לגבות עשרה שקלים ולא לאפשר כניסה חינם, מרחיקה ילדים צעירים מלהגיע למשחק ובכך גם נעצרת הקרבה בין הקהל הצעיר, שיצמח בעתיד להיות קהל חדש של אוהדים, שילווה את הנבחרת אולי בשנים טובות יותר (אם יגיעו).

גם לניחוח המקצועי הלא משכנע של הנבחרת יש השפעה לא מעטה על כך שרבים כלל לא מתעניינים במשחק. הזימונים הרבים (52 במספר!!!) והתמוהים (גל אלברמן בלם?!?!) של הצוות המקצועי הנבחרת מרחיקה ממנה את הקהל. חסרה דרך, חסר גיבוש, חסר עניין!

אלרואי כהן. בקרית שמונה כובש אבל אצל פרננדז הוא מגן ימני (יוסי ציפקיס)

אז איזו סיבה יש, לאוהד הכדורגל המצוי, להגיע לאצטדיון בלומפילד כדי לראות את חניכיו של פרננדז מול הנבחרת הלאומית של איסלנד? למה לי לבזבז כמה שעות בפקקים בכדי לראות משחק שכנראה לא יעלה על דרישותיי וגם אם כן, הרי אנחנו אלופי העולם במשחקי ידידות ובמשחקים רשמיים ממשיכים להיכשל.

למה לי לשלם עשרה שקלים למפגש הלא מעניין, שאינו מהווה נדבך לקראת ההמשך, אם אוכל לצפות בבית במשחק הרבה יותר מעניין? התשובות אצלי, השאלות מופנות להתאחדות לכדורגל.

הכתוב הינו טור דעה