דף חדש מבחינתו של השוער הצעיר, יאיר הדר, בן ה-26, שיחגוג יום הולדת בחודש נובמבר הקרוב. בשנתיים האחרונות היה לשחקנה של בית"ר נורדיה ירושלים, עמה העפיל מליגה ב' לליגה א' ובעונה האחרונה, הדר רשם 32 הופעות העונה במדי קבוצתו מליגה א' דרום, והיה לאחד משני שחקנים שראו הכי הרבה דקות משחק בבית"ר נורדיה ירושלים.
עוזב הוא לאחר ימים לא פשוטים שעברו עליו ועל משפחתו, שכן ב-10 ביוני, אימו, חני נחמה ז"ל, הלכה לעולמה בטרם עת. "אימא שלי, האהובה והיקרה לי מכל", כתב באותה תקופה. אין ספק שליאיר לקח זמן להבין מה יעשה מקצועית בעונת 2024/25 והחליט ללכת על פרויקט חדש – עירוני אשקלון, שצפויה לקום על חורבות הפועל, מי שקנתה והאמינה בו בעבר הרחוק.
בדברי הפרידה שלו מבית"ר נורדיה ירושלים, כתב בדף הפייסבוק הרשמי שלו: "אוהדים יקרים. היום אני נפרד מסיבות אישיות. אוהדי בית"ר נורדיה ירושלים, היו לי שנתיים מדהימות שעלינו ליגה ותקענו יתד ביחד ולא מעט בזכותכם. שנתיים שאני לא אשכח וגם אתם. רגעים של אושר והמון אושר היה בשנתיים האלה. תודה לכם על הכל, על התמיכה, על ההקשבה, אהבה והתמיכה מהיציע. לא אשכח אתכם לעולם. אוהב, יאיר הדר".
יחד עם זאת, אתמול (חמישי), פרסם יניב בריק, חברו של יאיר, פוסט בפייסבוק האישי שלו ובו תמונתם של השניים - יאיר ויניב, וכך כתב: "האיש בתמונה: יאיר הדר, שוער כדורגל. זכיתי להיות מאמן הכושר של יאיר בנערותו והיום בגיל 26 הוא חוזר לעירוני אשקלון, להצעיד אותה ולהעלות אותה ליגה אחר ליגה... יאיר היקר, בהצלחה ענקית. כמו כן, אני משתתף בצערו של יאיר והמשפחה על לכתה של אימו, יהי זכרה ברוך".
בעונה החולפת, בתשעה ממשחקיו, שמר על רשת נקייה (28 אחוזים מכלל משחקיו) וב-21 ממשחקיו ספג לכל היותר שער אחד בלבד (כמעט 66 אחוזים מכלל משחקיו). בבית"ר נורדיה ירושלים יכולים להתגאות בשוער שהיה לעמוד התווך במועדון בשנתיים האחרונות, שחקן שהיה גם בין הדומיננטיים בהעפלה מליגה ב' לליגה א' וכך גם בעונה החולפת.
עוזב הוא לאחר 70 הופעות במדי בית"ר נורדיה ירושלים, בהן ספג 57 שערים בלבד (0.81 שערים פר משחק), כשב-33 ממשחקיו, הלא הם 47% מהכלל, לא ספג ולו שער אחד כשעמד בין הקורות. ב-55 ממשחקיו בשנתיים האחרונות, בין הקורות בשערה של בית"ר נורדיה ירושלים, ספג לכל היותר שער אחד בלבד, הלא הם כ-78% מכלל משחקיו.
הטקסט, שובר הלב, שכתב הדר בדף הפייסבוק הפרטי שלו לאימו, חני נחמה ז"ל, שאיננה עוד איתנו: "אמא. 26 שנים שגידלת אותי למופת, חינכת אותי הכי טוב שרק היה אפשר, נתת לי ערכים, נתת לי את הכל, הרמת אותי תמיד שהיה צריך, בישלת לי את הדברים הכי טעימים בעולם, היית שם לתת לי את כל מה שרק ביקשתי. היית שם בשבילי, לכל דבר, לדבר איתך, לשתף אותך, לספר לך, לצחוק איתך, לנשק אותך בלי סוף ורק לשגע אותך מרוב כמה שאני אוהב אותך".
"ועכשיו כבר לא היו ההודעות האלו 'יאיר, איפה אתה?', 'יאיר, מה להכין לך לאכול?', 'יאיר, תביא לי איפור ובושם מחו"ל' ותמיד אמרה לי 'אל תשכח אותי', 'יאיר, מתי אתה בא?', 'יאיר, לאן אתה הולך?', 'יאיר, תביא לי דברים טעימים כשאתה יורד לסופר'... וגם בלי שהיית אומרת לי תמיד הדבר הראשון היה להביא קודם כל לך. לא משנה מה תמיד תמיד שואלת ודואגת לשלומי. ואז בום הכל נעלם לי. שש שנים שסבלת ונלחמת כמו לביאה, כמו אמא לוחמת וזו בדיוק מי שהיית".
"ניסית לעשות הכל נלחמת בטיפולים והגידולים בגוף בסוף ניצחו אותך כי היה לך סרטן מאוד אלים. אמא כמה לא רצית להישבר לידנו וכמה לא היית מראה לנו שאת נשברת, אבל בסופו של דבר היית נאכלת מבפנים. אבל עכשיו אני יודע בלב שלם שאת לא סובלת יותר שום מילים שאכתוב פה לא יכולות להסביר מי את ומה את בשבילי, כי את כל עולמי את חרוטה בגופי לכל החיים".
"אני עדיין לא מצליח לעכל ולהבין בכלל מה קורה לא מבין עדיין וגם לא מצליח להבין שאת לא כאן יותר ואני חושב שגם לעולם לא אצליח להבין למה הדבר הכי יקר לי בחיים האלו נקטף לי בגיל כל כך צעיר. אני אתגעגע תמיד בכל מקום ובכל זמן אחשוב עלייך ואדע בלב שלי תמיד שאת כאן לצידי בכל דבר ודבר שאעשה בחיים. אמא שלי היקרה תנוחי על משכבך בשלום ואנחנו עוד נפגש מתישהו".