"את הכדור שדאמנה בעט לשמיים עוד מחפשים באזור כביש ארבע", ציין אופיר רגב בהומור. האיש החזק בהפועל לוד, אותו אתם יכולים למצוא יום-יום שעה-שעה ב"מאורה" שלו, הלא היא המקלט של אצטדיון לוד שבאחרונה נקרא על שמו של אביו בני רגב. אזכורו של דאמנה, שחקנו מן העבר שכרטיסו שייך ללוד עד היום, לא במקרה עלה בשיח לאחר הניצחון בבעיטות העונשין נגד הפועל אזור, אותה קבוצה אליה הושאל.
"עוד יגידו שאני, אופיר רגב, שילמתי כסף לשחקן שלי, כי הוא עובד אצלי במחלקת הנוער, בשביל שיבעט את הכדור כמו שבעט. אנשים אוהבים להמציא שטויות ולפתח קונספירציות חדשות. לא שילמתי ולא נעליים. ההתאחדות לכדורגל עוד מחפשים עד היום, נראה לי, את הכדור שבעט מעל המשקוף". דאמנה הוא הדמות הטרגית בסיפור, שכן לא הצליח לעזור לקבוצתו להעפיל לליגה א', על חשבון הפועל לוד. בעבר הלא רחוק, אמר: "לא סופרים אותך כשחקן הליגות הנמוכות".
אופיר רגב חי וקיים. תמיד יש מי שינסו להספיד אותו, תמיד יש מי שיגידו עליו שהוא והפועל לוד לא משלמים בזמן, תמיד יש מי שימציאו עליו ועל הפועל לוד כי הם מתעסקים בהכל – רק לא בכדורגל והנה, "אני לא חף מטעויות", אומר רגב ל-ONE אחרי שהצליח להוביל את הפועל לוד, לא באופן אישי, להישרדות בליגה א'. "ראש העיר החדש, עו"ד יאיר רביבו, מאוד בעניינים. מבין את משמעות ההישארות שלנו בליגה. הוא רוצה להשקיע. יש כיוון חיובי", הדגיש רגב.
אופיר רגב (יונתן גינזבורג)במבחן התוצאה, הפועל לוד נשארה בליגה א'. הבטחת, קיימת.
"נכון. הבטחתי וקיימתי. לפעמים אלו היו הבטחות שהרצתי תוך כדי תנועה. ככה אני קורא לזה. התחלנו את העונה עם שלושה משחקים נוראיים. הפסדנו 3:1, קיבלנו רביעייה ואז עוד רביעייה. עמד על הקווים בזמנו צביקה לוי, שעשה אחר כך קוסמות בהפועל מרמורק. הוא היה גבר. אמרתי לו 'זה מה שיש לי, אני לא נכנס לשום הרפתקה העונה'. סיימנו איתו בדימונה לאחר שלושה הפסדים. הוא בא אליי ואומר לי 'אופיר, שחרר את זה. אין סיכוי'".
"צריך לזכור שאנחנו לפני המלחמה, לפני החלטת ההתאחדות לכדורגל להוריד רק קבוצה אחת, אין בכלל מלחמה, מי חשב אז על ה-7.10. 'אין סיכוי', הוא אומר לי, 'שחרר אותי'. לא רציתי, כי הוא בנאדם מיוחד. לא נפרדנו ברע. בסופו של דבר שחררתי. אמרתי לעצמי 'במחזור 11, אעלה כבר עם הנוער. יש לי נוער מרכז, זה מה יש לי’. אני כבר דמיינתי שבמחזור הזה נרד ליגה. עד כדי כך. זה מה שעבר לי בראש".
ואז?
"ואז? ואז, אני נכנס לאשפוז. בדיוק אחרי ההפסד לדימונה, ביום ראשון,ויש פה בלוד משחק ביום חמישי נגד ירמיהו חולון ואני פונה לציון חיון, מאמן הנוער של לוד, שנזקפות לו הרבה נקודות זכות, אני מאוד מעריך אותו. אמרתי לו שאני לא מרגיש טוב עם הלב, צריך להיות מאושפז בבית חולים ושייקח את הקבוצה לעת עתה. 'קח ת'קבוצה', אמרתי לו. 'תעשה לו"ז אימונים בין הנוער לבוגרים ותסדר לך את זה'. 'באמת?!', הוא שאל אותי. אמרתי לו 'כן'. הוא כל כך רצה את זה".
ציון חיון (יונתן גינזבורג)"הייתי שלושה שבועות בבית חולים. מאושפז בתל השומר. אני פתאום נזכר מי משדר לי את המשחק נגד ירמיהו חולון. מי? מי אומר לי 'דקה 90, לוד מובילה 1:2, תוספת זמן'? תנסה לחשוב רגע. לא אח, לא אימא, לא אף אחד. חבר טוב שלי. לא אחר מאשר ג'ימי גל, יו"ר הפועל אזור, זו שהתמודדה נגדנו במשחק האחרון. הוא נמצא ביציע ומשדר לי את מה שקורה בווידיאו, בלייב, כשאני במיטת אשפוז בבית חולים".
"שש דקות אחרונות הוא משדר לי, בזמן שחולון הגיעה למשחק הזה לאחר שלושה ניצחונות רצופים. שאלתי אותו 'נגמר? נגמר?' וג'ימי יודע שאני בבית חולים עם הלב. כנראה לא היה נעים לו או משהו אז אמר לי 'לא, עדיין לא. עדיין לא נגמר'. בסוף, איפשהו, השידור נעלם. דממה". באותו הרגע, חיוך רחב עלה על פניו של רגב. אני צחקתי לשמיים. "לעניות דעתי", הוא המשיך בחיוך, "ג'ימי פחד להגיד לי שקיבלנו שער בדקה ה-95, שהוביל ל-2:2, שהלב לא יחדול מלעבוד לנוכח התוצאה", התבדח רגב.
"ציון חיון הביא 2:2, לאחר שלושה הפסדים, כשחולון היא זו שהשוותה התוצאה, כשהשוער עלה, בדקה ה-95. אתה מאמין? ואז אמרתי לציון, 'יאללה, שוט'. עד שאני צריך לצאת מאשפוז, היינו צריכים להיערך למשחק הבא נגד מכבי קריית מלאכי. המלחמה החלה בשבעה באוקטובר והכל הופסק. המשחקים בוטלו וחזרנו לשחק רק בשמונה בדצמבר. השתחררתי מהבית חולים ביום שישי, יום לפני שהתחילה המלחמה".
אופיר רגב (יונתן גינזבורג)"המשחק עם קריית מלאכי היה אמור להיות ביום ראשון, לאחר הסכמה עם קריית מלאכי. אמרתי אולי אצבע אלוהים נגעה פה. אמרתי לעצמי 'מה עושים?, מה עושים?' וישבתי בבית וחשבתי. ככל שחלף הזמן, הלכתי נגד ההתאחדות, שם החליטו כי הליגה תחזור בחמישה בדצמבר במתכונת רגילה. שתי יורדות, אחת מבחנים. אני ותמיר חופי, מהפועל מרמורק, נלחמנו שלא יהיו יורדות. לא אני המצאתי את המלחמה, כולם מבינים איזה אסון נורא קרה פה. כולנו בוכים כל יום. אם זה קרה כבר, אז תעשו כמו בעונת הקורונה – הקפאת יורדות".
"בשורה התחתונה, לאחר אינספור ישיבות, ועדות ומה לא - הוחלט כי העונה תהיה יורדת אחת. נפל לחבר'ה בהתאחדות האסימון. הבינו שיש פה מקרה – סוף העולם. זו הייתה חצי נחמה. עכשיו, אמרתי בוא נראה איך אני מתמודד עם זה. למרות שגם אז – ידעתי בתוך תוכי שירדתי. אין סיכוי שאני נשאר. שחררתי גם חמישה שחקנים וחזרנו להתאמן משהו כמו שבועיים לפני שהתחילה הליגה מחדש".
שם אתה משנה פאזה, בעצם. הולך אול-אין.
"ציון כל הזמן אמר לי 'איך אפשר לעבוד, מה אפשר לעשות' ואמרתי לו 'אל דאגה'. נשארנו אך ורק עם חבר'ה צעירים, כי בסוף יום הייתה לי בהם אמונה. ימים ספורים לפני פתיחת הליגה מחדש, ב-2 בדצמבר, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, אני אצל עו"ד אלדד אהרוני, חבר והעו"ד של המועדון, ואני אומר 'מה עושים?'. אמרתי לו, 'אתה יודע מה? אני מתקשר לאופק יפרח'. פתאום בא לי גל של 'אני לא יודע. אבל משהו קרה פה'".
אופיר רגב (יונתן גינזבורג)"יש יורדת אחת, אנחנו עם נקודה, מרמורק אפס, בקעה אפס וכפר קאסם עם נקודה. מה הם יותר טובים ממני?", הוא מוציא את זעמו לרגע קט. "כשאמרתי שזו ליגת בית שימוש, לא טעיתי. זו הייתה העונה הכי חלשה שידעה ליגה א', ביי-פאר. כשאמרתי 'בית שימוש', אמרתי את זה בעדינות המתבקשת. בית שימוש, בבית מלון, נראה הרבה יותר טוב ממה שהיה כאן. ממש קטסטרופה מה שהיה בליגה השנה. לא בגלל שאני גיבור עכשיו, הרי יש ציטוטים שלי לפני שהגענו לאיפה שהגענו".
"גם כשניצחנו את הפועל כפר שלם, הרימו גבה. איך הם עשו את זה. תמיד אמרתי שמי שייתן את הגול הראשון, ינצח. תראה לי מתי היו מהפכים בליגה הזו, חוץ מבסוף שהתוצאות היו ידועות מראש. לא חושב שזה עצוב שאני אומר את זה, אתה רואה בכלל מה קורה בליגה הלאומית? אתה נורמלי? ה-4:8 הזה שהיה. לכו תשחקו כדוריד, בשביל מה כדורגל? איך שופט במדינת ישראל, שופט בליגה הלאומית, לא שורק לסיום המשחק כשהתוצאה הגיעה ל-1:6? תגיד לי, איך?".
"ראית את זה גם בליגה א'. כשמרמורק לא היו צריכים להפסיד, הם לא הפסידו. כשהיו צריכים לתת ארבע, נתנו ארבע. גם בהפועל לוד אמרו לי דאמנה בעט לקיבינימט, בטח רגב נתן לו מעטפה. אני בכלל הייתי צריך לאסוף בקבוקים בשביל לשלם לחובש. עזבו אתכם את הסיפורים האלה. הכל קשקשת. אפשר לדבר על זה עד מחר, לכתוב על זה ספר. אבל בוא נחזור לענייננו, להפועל לוד", רגב מתעצבן ואומר.
אופיר רגב (יונתן גינזבורג)"הבאתי את אופק יפרח, בזמן שתום מועד העברות בשעה 17:00. יש את דפנה, מההתאחדות, שמתעסקת בזה. אני ב-16:20 מתחיל את המהלך עם אופק. הוא בכלל חתום בעראבה שעלתה ליגה. אומר לו 'אופק, תציל אותי. תעזור לי. תשמע לי', והוא במילואים בכלל. הוא אמר לי 'יאללה, אני איתך'. עמדתי בצד עם האוטו באמצע הכביש, ותוך כדי אני עם הטלפון שלי מתעסק בזה. הדקות חולפות וכבר 16:50. שאלתי את אופק אם ההוא מעראבה יחתום. אמר 'כן, כן'. ב-16:59 קרה הנס. אופק שלי, אופק של הפועל לוד".
"אני חושב שאם דימונה היו לוקחים את אופק יפרח, במחזור ה-24 היו עולים ליגה העונה. לא מבינים מי זה אופק יפרח, אבל אני יודע מי זה ומה הוא יכול לתת לי. אנחנו נוסעים לטולמסוב, לקריית מלאכי, מנצחים שם 1:2. חוזרים לפה, ללוד, מנצחים את מכבי יבנה ודורון ממן שעוד היו מועמדים חזק למעלה, מנצחים אותם 1:3, מנצחים גם את בית"ר נורדיה ירושלים של אהוד כחילה עם השיטות שלו, קו חמש, קו תשע, בלה-בלה, בא ציון הגאון ומשחק פתוח. עשינו סט מטורף".
"הגענו ל-18 נקודות. היינו בפור ממרמורק ובקעת הירדן. באחד מהימים, אחרי הניצחון על כפר שלם נראה לי, התחלתי בהצהרות שעוד נעלה ליגה. אמרו לי 'יש כדורים, אבל אתה שותה כדורים קשים'. יובל נעים, חבר-אח, מתקשר אליי אחרי המשחק בכפר שלם ואומר לי 'אני יגיד לך רק משפט אחד. היום, שברת את כל השיאים. כל השיאים שברת, זה מה יש לי להגיד לך'. זו הייתה סיטואציה שלא תיאמן. אז אמרתי – אני נשאר ב-100%".
אופק יפרח חוגג (יונתן גינזבורג)"אבל אז קרה המשחק המגעיל הזה, בו צמד מהשחקנים שלי נגחו זה בזה ואם לא די במקרה המחריד, הרי שרביד שמאי נפצע עם צולבת כשהחזיק לי את כל האמצע. הכל המשיך להתדרדר עם רון יוסף שנפצע לנו, שמחיוף, אופק יפרח ולאימונים אנחנו מגיעים בין 13-12 שחקנים בלבד. ציון ואני יושבים לאחר שקיבלנו כמות מטורפת של שערים בשלושה משחקים ואמרתי לו 'זה לא שאתה לא טוב'. הוא באמת חבר שלי ומגיעות לו אלפי נקודות זכות על שעשה עם הקבוצה בלא כלום שהיה לו".
"זה כאב לי הפרידה ממנו, כי ציון חיון זה מאמן העונה בלוד, בעיניי. אמרתי שאני חייב לעצור את זה מיד. אמר לי 'תן לי את קריית מלאכי'. אמרתי לו ש'הקבוצה מעל כולם. השחקנים איבדו את זה. אתה איבדת את זה, גם אני איבדתי את זה'. אם אני מגיע לסיטואציה שאני קם מהספסל, בזמן שכולם שבורים על הספסל, ציון איבד את זה בכלל, במשחק מול ירמיהו חולון, ואומר לחבר טוב ועוד שני שחקני חולון, לא משנה שמות, 'תעצרו!', אתה מבין לאיזה רמה הגענו. אמרתי להם 'בבקשה, תרגיעו. חמש. מספיק. תעצרו'. משם, הם הניעו כדור וככה נגמר. רק 5:0".
יוסי חכים.
"הוא ידע טוב מאוד לאן הגיע. זו לא הפתעה בשבילו. את אופיר רגב כולם מכירים, יודעים את המזג שלי. יוסי מאמן מצוין. אני מכיר אותו שנים. הוא רצה לבוא, ביקשתי ממנו 'בוא תעזור לי'. הוא אמר לי שהוא מגיע. אני כועס עליו. לא על המשחק ההוא ספציפית. רק מקצועית, אמרתי לו 'יוסי, לא אתה בנית את הפועל לוד השנה. הפועל לוד נבנתה מקולקל השנה. יש שחקנים צעירים מצוינים, אבל לא בנינו אותה נכון. לא לפי תפקידים'. הבאתי אופק יפרח אחד. מסי אחד. ואגמי ורון יוסף והיתר? ילדים".
יוסי חכים (יונתן גינזבורג)"כואב לי להגיד את מה שאני אומר עכשיו, אבל בכל זאת אגיד. ציינתי בפני יוסי כי 'הפועל לוד זו שכונה'. הוא אומר לי 'מה זאת אומרת?', אמרתי לו 'אופק יפרח משחק איפה שהוא רוצה. אגמי רוצה לשחק מגן? תן לו לשחק מגן. לא אתה בנית את הקבוצה'. הוא אוהב שלושה בלמים במערכים שלו, במחברות שלו, בכל מה שהוא בונה לפני משחקים. אני שונא שלושה בלמים. לא יכול לראות את הדברים האלה. היום, ארז בנודיס אומר לי 'אתה צוחק על הדפים שלי? תראה, נשארת בליגה'. זה ארז. זה הצליח. מי זוכר את מה שהיה? נשארנו. מי זוכר את הסגן של בר כוכבא. מי זוכר את דאמנה. רק בגוגל", הוא מתבדח, פעם נוספת.
"אמרתי ליוסי שיתאים את עצמו להפועל לוד, אותה הפועל לוד שהביאה 18 נקודות ב'שכונה'. רון יוסף עשה מה שהוא רוצה, יפרח ואגמי פרחו. השיא היה נגד שעריים. עדיין היינו בחוף מבטחים. אמרתי ליוסי שחק פתוח, תתקוף. תפסיד, תפסיד. גם ברצלונה הפסידה. גם מכבי חיפה הפסידו לריינה, אבל לפחות ניסינו. יוסי לא הבין שלא הוא בנה את הקבוצה, היה לו קשה לשחרר. אם הוא היה בונה, היינו נראים אחרת. יוסי יודע טוב מאוד איך בונים קבוצות ואיך משחקים כדורגל. הוא מאמן מצוין, אגיד זאת שוב".
"במשחק נגד בקעת הירדן – אם לא הניצחון, לא היה לנו לא מרמורק ולא אזור. היינו היום בליגה ב'. רון יוסף נכנס דקה 48 והוא הבקיע צמד במשחק הזה. שיחקנו 4-3-3 ופתאום אתה רואה קבוצה אחרת. ב-10 דקות נתנו שלושה שערים, בזמן שאופק יפרח עם רגל אחת, בגלל שברגל השנייה השריר קרוע. ואז הגיעה מרמורק. יום שחור. זה התחיל בזה שהזמנו את השחקנים ב-17:00. בשעה הזו יוסי לא הופיע. חשבתי קרה משהו. יוסי קפדן הרי. סביב 17:10 מרים ליוסי טלפון. 'יוסי, השחקנים פה. משחק שאני לא ישנתי ארבעה ימים לקראתו. איפה אתה?'".
ארז בנודיס ואופיר רגב (יונתן גינזבורג)"הוא בנינוחות, ברוגע, ברוך, אומר לי 'מה אתה לחוץ? אני ברבע לשש, אני במגרש'. בתוך הלב אני אומר שהבנאדם השתגע. הוא הגיע ברבע לשש ומה מסתבר? מסתבר שהוא בנה הרכב מבעוד מועד, כשמלכתחילה ידע שלא אוהב אותו. נכון, לא התערבתי מעולם בהרכב, יכולתי להביע דעה כמו אלי טביב שמביע דעתו למאמנים על הקו. הוא בא, הכין הרכב עם שמות שלא אהיה מרוצה מהם. הוא ידע את זה, אבל זה רבע לשש וצריך כבר לעלות לחימום. הוא אמר לי שזה מה שהוא החליט. אמרתי לו 'יוסי, בבקשה, איקס-וואי – לא. לא”.
"הוא אמר לי 'עזוב, אופיר. אתה אוהב 9 חלוצים, אני ככה החלטתי'. השחקנים עוד לא ידעו מי עולה בכלל, בזמן ששחקני מרמורק כבר מתאמנים. אמרתי לו לפחות שיעביר לי את ההרכב כי המבקר לוחץ וצריך להעביר מספרי שחקנים. רק אני יודע להתעסק כאן במחשב ובאינטרנט. 'תעביר הרכב לשלומי נגאוקר'. יד ימיני בלוד. שלא נטעה, כמו שקרה להפועל בקעת הירדן – שבגלל זה, אגב, ירדו ליגה. לא רציתי שיקרה לי גם. לא הבנתי מה קורה. אולי אנחנו בטוח מנצחים ואני סתם בפניקה? אולי אני הבעיה באמת?".
"דקה חמישית במשחק, אני כבר יצא לי עשן מהאוזניים. כולם מכירים את השיגעון שלי. 0:0, הגול באוויר. 'הגול יבוא! תחליף! תחליף!'. ירדנו ב-1:0 למחצית למרמורק ובמחצית השנייה זה הוכפל ל-2:0. אמרתי לעצמי, יאללה, זהו. נגמר. הפסדנו. יש לנו עוד משחק נגד זאת או זאת, נוכל להישאר במשחק ההוא. אבל דקה לאחר מכן, הוא רצה לעשות חילוף. חיים יפרח הוותיק, איתי כבר 30 שנה, בא אליי ואמר לי באוזן 'אופיר, הוא רוצה להוציא את אגמי'. אני מסתכל, שאול, מנהל הקבוצה, עם השלט".
אופיר רגב (יונתן גינזבורג)"רצתי בעמוק, אמרתי לשאול בקללה לא נעימה, 'תוריד ת'שלט. תוריד את השלט!'. יוסי בתנועה אמר לו 'תעשה, תעשה'. המשכתי לצעוק את חיי. הוא לא יצא בסוף. זה מה שהביא את הפיצוץ בינינו, בין יוסי להפועל לוד, הרגע הזה שהוא לקח את עצמו והלך מהמגרש. לא התאים לו שלא נתתי להוציא את אגמי מהמגרש. יוסי צודק ב-100%, הכל טוב ויפה, אבל זה אני. ואולי יישמע כאילו אני על כדורים או משהו, אבל יוסי חכים מועמד לאמן את הקבוצה גם בעונה הבאה. אני אוהב אותו. מה שהיה, היה. שוחחנו לאחר מכן. רשמתי לו 'תודה'".
ההשקעה שלך.
"לא רוצה להגיד שמכרתי בית בשביל המועדון הזה, אבל איפשהו בסדר גודל כזה. אני נזכר לפני שנתיים שנתתי חיים שלמים בשביל לעלות מליגה ב' לליגה א'. בעונה הראשונה, זה לא צלח. אמרתי טוב, נלך לעונה פיננסית. יכול להיות שזו הייתה טעות. התקציב מהעירייה היה 250 אלף והקבוצה עלתה מיליון מאתיים. הייתי מרוסק. נכנסתי לניתוח לב פתוח אחרי המשחק מול קריית מלאכי, קמתי ואז אמרתי לעצמי 'טוב, יש קבוצה. צריך להזיז עניינים'. בשביל שאף אחד לא יגיד 'הנה, לוד תתפרק, יתבעו אותו', אמרתי לעצמי 'אני עכשיו עם לב חדש, יאללה, עבודה'".
"לשלומי אמרתי קח את הקבוצה, תבנה קבוצת צעירים. חיים יפרח הוותיק לצידו חבר'ה צעירים יבואו למגרש, ישמחו לשחק. אני באתי עוד עם התפרים. פעם ראשונה יצאתי מהבית. עשה משחק אימון נגד קריית מלאכי. התוצאה? 5:0 לכתומים, דקה 20. אני מסתכל ואומר 'מה קרה פה? איזה שנה אני הולך לעבור פה? כל משחק אקבל עשירייה?'. עשיתי מהלך. זה, כשארשום ספר בגיל 80, זה ייכנס לשם. הפועל לוד נכנסה לשחק בליגה ב' דרום א', כשאף אחד לא האמין. זה רק בספר אני ארשום מה היה שם".
דניאל אגמי (יונתן גינזבורג)"החתמתי שחקנים, בטרפת. 'השנה? אף אחד לא ייקח את זה', אמרתי ועלינו ליגה במחזור ה-16. שנה שעברה, אותו סיפור כמו עם יוסי חכים, העונה, היה לי עם סרג'יו חאובל. הפסדנו להוד השרון, מחזור ראשון ואז בלוד אנחנו בפיגור 1:0 לבית"ר רמת גן. אמרתי אם מפסידים כאן – נגמרה העונה. אני קם לסרג'יו, אני אומר לו באוזן 'העונה הלכה. העונה הלכה'. הוא אומר לי במבטא ארגנטינאי: 'אדוני, אני מבקש, שב בספסל, אל תתערב'. דקה 50, 1:0 לרמת גן, כן? אמרתי לו 'אני אשב בספסל?', הסתובבתי לספסל, הרמתי את ערן זגר ועוד שני חלוצים. פעם ראית דבר כזה?".
"השחקנים אומרים לי 'לצאת לחימום?', אני אומר להם 'לא, חמודים. לא חימום. לכו לקו. חילוף. עכשיו'. סרג'יו כיבד את עצמו, כי מדובר במאמן טוב ובנאדם טוב, לקח את התיק שלו והלך. אני? הלכה לי העונה! 0:1 אני בפיגור! בסוף, ניצחנו 1:2, בזכות זגר ופיני מתנה, הגדול. מהמשחק הזה, עד גני תקווה, לא הפסדנו. הפועל לוד עלתה בזכות לליגה א'".
הרפורמה. אתה אחד ממתנגדיה.
"להגיד לך שהיא על טופס נייר, שחור על גבי לבן? כן. מעבר לזה? כלום ושום דבר. בית הדין, לא שלא עשה כלום, המלחמה נכנסה באמצע, המשק התרסק, ההתאחדות ריחמה על הקבוצות. אתה בא ואומר אמת. תקשיב, 80% אתה בנוי תקציב עירייה. העיריות נכנסו לגירעונות, לא היו משרדי ממשלה, לא קיבלו תקציבים, היו בחירות, הכל בלגן אחד שלם. מאיפה? אתה בא לדיין ואומר לו, באלה המילים 'אני הבאתי את החמאס?', באמת. לא מצליח להבין. אם לא הייתה מלחמה, היו קורעים את כולם. טוב שיש קצת הגינות ושכל בהתאחדות ובבית הדין שלהם".
אופיר רגב (יונתן גינזבורג)"הרי הרבה שחקנים פה זה תנאים לא תנאים, עם תלוש, בלי תלוש, זה רוצה תנאים סוציאליים, זה רוצה קרן פנסיה, ההוא קרן השתלמות, זה לא נגמר. מ-22 אלף שכר מנפחים את זה ל-125 אלף. קבוצה שאין לה עורכי דין וכתבי הגנה אוכלת אותה. בני לוד התפרקו בגלל זה. ניקי מיכאלי, זכרונו לברכה, ביקש ממני שאעזור לו עד כמה שאוכל. הם בסוף נעלמו ממפת הכדורגל הישראלי. בתקופה של הליגה הלאומית, זה לא בגלל ניקי מיכאלי. הכניסו לו שתי תביעות, אחת של אסף רז, שהיום הוא לא משחק כדורגל. תשאלו אותו למה הוא לא משחק. מה קרה נגד אני לא יגיד מי, במשחק בו נעלם בדקה ה-45 ומאז לא חזר לשחק כדורגל. תשאלו אותו. זה בנאדם שצריך לחקור".
"אני לא רוצה להגיד גבר על עצמי, אבל עליתי מליגה ב' לליגה א'? מגיע לשחקנים שלי שכר? מגיע להם מענקי עלייה? אמרתי לעצמי עד שאני לא מכסה את החובות, אני לא מחתים שחקן בכיר. לא נתן לי הלב. איך אני אסתכל לשחקן כמו פיני מתנה בעיניים כשאני חייב לו עוד איקס כסף, שאני מביא חלוץ ברמה גבוהה? לא יכולתי לעשות את זה גברי-נפשי. מתנה, דאמנה, בלסאן, חאובל ואחרים. אמרתי לפיני: 'כשתחשוב על שנת פרישה, תבוא'. הוא חלוץ ששווה 13-12 בליגה א' בקל. הוא הלך לאזור. מגרש לא משהו. היום אני גיבור ואז אמרתי לג'ימי. 'הפועל אזור זה הפועל לוד משודרג’”.
המשחק הארור, שסיפרת עליו. מה יש לך להגיד על אהוד כחילה, יוסי פסו ומומי דהן.
"במגרש, כולם עזרו. אין אחד שלא נרתם. אהוד כחילה, עבד אבו סרור, החובש שלהם, כולם. המשחק בוטל. בשבת, יום אחרי המשחק, מחייגים אליי יוסי פסו ומומי שעלו לוועידה. שאלו מה שלום השחקנים, האם אני צריך משהו, אם הכל בסדר איתנו. לא חשבנו על כדורגל בכלל. יום למחרת, חג פורים, יום ראשון, מצלצל אליי כחילה עם פסו ודהן פעם נוספת. שאלו איך הם מרגישים פעם נוספת, נבוא נקבע את המשחק עוד שבועיים והכל, נעשה את זה בצורה חברית, נסגור את זה".
יוסי פסו (יונתן גינזבורג)"בשעה שתיים וחצי בצהריים אמיר כהן מתקשר אליי. אומר לי 'אתה מקבל מיילים לטלפון?'. אמרתי לו 'כן, מה קרה?'. פורים, חשבתי מסתלבטים עליי. אומר לי שנשלח מכתב SOS מטעם מומי לוי, מנורדיה ירושלים, בו נכתב כי הם רוצים ניצחון טכני וכי אנחנו, הפועל לוד, יכולנו לבצע חילופים לאותם שחקנים פצועים ולסיים את ההתמודדות כסדרה. לא האמנתי למראה עיניי. התקשרתי לאהוד ואני אחסוך במילים שאמרתי אליו. גם לפסו ולמומי, שאין לי איתו כלום. ברחוב, הייתי עובר לידו, לא הייתי יודע מי זה בכלל".
"תוך יומיים הם רצו את המשחק! יום ראשון, פורים! יום שישי חוו מה שחוו, ועוד יומיים הם רוצים לשחק כדורגל, ואם לא – אז טכני להם. אנשים השתבשו על כל הראש. ההתאחדות כולם שם. אני לא היה לי כוחות. תעשו מה שאתם רוצים. שלישי, יאללה, שלישי. אני, בקבוצת יושבי הראש של ליגה א', אמרתי שאני סיימתי עם כחילה ועם האנשים האלה. אחסוך במילותיי כלפיהם. על מה שעשו לנו במכתב לא ראוי לציון בכלל. אנשים נבזיים. כחילה ופסו – יצאתם נעליים. זה מה יש לי להגיד לכם. מקווה שלא נתראה העונה, שלא יאמן את נורדיה השנה. לא מגיע לו. אתם לא גברים. איפה החברות? במזיד עדשים נמכרתי. מהמשחק הזה, רק התדרדרנו. גועל נפש".
מומי דהן (יונתן גינזבורג)שנה הבאה?
"הפועל לוד לא תלך עד הסוף. למרות שראש העיר אמר שייתן תקציב בלתי מוגבל. הכסף לא מבטיח שום דבר. תראה את דימונה. כל שנה מיליונים נזרקים. ומה? כלום. אני חושב שצריך לפגוע במאמן ובשחקנים צעירים שיתחברו לך והכל יילך לך טוב. מהצעירים שלי אני די מרוצה. יש גם מאכזבים, לא אשקר. קודם כל, שיבוא מאמן. בשפה של השכונה, כמו שאמרתי, אשאל אותו אם הוא מסוגל להביא צמד שחקנים לכל עמדה ומשם לרוץ. אחרי העונה הזאת, שהתרסקתי בשבעה שחקני הרכב פצועים, אנחנו נעשה שינוי. בעונה הבאה, במקום פעימה של פעם ב... תהיה פעימה כל חודש. זה הסדר שראש העיר הולך לעשות בנושא".
"אחרי שחפרתי לך במשך שעה שלמה", אומר אופיר רגב, "חשוב לי לציין את כל מי שהיו חלק בלתי נפרד מהעשייה פה. תודה גדולה לארז בנודיס על המשחק האחרון, שבזכותו נשארנו בליגה. עזרת חבר הייתה במקום. תודה לליאור ברדוגו מברדוגו גרופ שכבר חמש שנים עוזר לילדים במועדון ולציודים ולכל המסביב, תודה גדולה לשי מאור, חבר כמו אח שכל העונה התייעצתי איתו והיה פרופסור לכדורגל. נתן לי הרבה עצות והרבה בזכות הידע שלנו – הצלחנו. תודה לפולטיגר, לשלומי נגאוקר, ויקטור חג'ג', מרקו לריה ולאבא היקר, בני. תודה".
אופיר רגב ושותפו לדרך אייל פולטיגר (יונתן גינזבורג)