כרטיס השחקן של יעקב מזרחי שייך לבית"ר ירושלים, גם היום, כשהוא בן 25, אחד מארבעה אחים ואחיות להורים אברהם וסול, נשוי לשירה, אב טרי לעילאי יצחק שנולד ב-29 ביוני. חלומו היה, לאחר עשר שנים רצופות במועדון מעיר הבירה, להתברג בקבוצה הבוגרת. זה לא קרה.
השחקן נחת בבית"ר נורדיה ירושלים בעונת 2018/19, קבוצת הבוגרים הראשונה שנתנה לו הזדמנות, שם התאהבו בו עד כלות נשמתם. לאחר עונה אחת, עבר להתגורר בעכו ושיחק במדי הפועל המקומית בליגה הלאומית. גם רמת השרון קיבלה אותו בזרועות פתוחות, במדיה שיחק עד חזרתו לקבוצת האוהדים הירושלמית.
מדובר בבחור צעיר שגדל במשפחה חרדית עד שהתרחק מהדת. ככל שחלפו השנים, הבין שחזרתו לדת היא רק עניין של זמן ולא יכול הוא לוותר על השבת. ירידתו לליגה א' הייתה הכרחית. בשנתיים האחרונות היה לשחקנה של מכבי יבנה והעונה יהיה לשחקנה של מכבי קרית מלאכי, תחת הדרכתו של דניאל טולמסוב.
"אני ירושלמי בכל רמ”ח איבריי", מציין יעקב בפני ONE. "גדלתי שם והתחנכתי שם. אני מגיע ממשפחה חרדית, כל האחים והאחיות שלי וכמובן אבא ואימא נשארו שם, רק אני יצאתי. ככל שהתקדם הזמן, והרבה בגלל הכדורגל, אני ואבא שלי, אברהם, התרחקנו מהדת. איפשהו בגיל 9-8 הייתי משחק במתנ"ס בגִּילֹה ומשם התרשמו ממני".
"ביקשו שאגיע לבית"ר ירושלים להתרשמות. באותם ימים למדתי בבית ספר חרדי. הייתי ילד, מה ידעתי אז. התעסקתי בשלי ומי שהתעסק בשיחות המשמעותיות לגבי העתיד שלי, בוא נקרא לזה ככה, היה אבא שלי, שמאז ועד היום מלווה אותי לכל מקום אפשרי. לאבא שלי תמיד היה משפט שאומר 'אתה תהיה טוב על המגרש, אני אסדר את הדברים מבחוץ'".
שחקן ההגנה המשיך ופתח את ליבו: "הגעתי כבר לשלב שהוא לא יכול לסדר את הדברים מבחוץ, בכל זאת, אני כבר בוגר. באותם זמנים, כשהייתי ילד בנערים ובנוער, הוא הזכיר את זה תמיד, את המשפט. זה נתן לי ביטחון ושקט על המגרש ומחוצה לו. ידעתי שהוא תמיד ישמור עליי וירצה בטובתי, לא משנה מה. אז באמת הגעתי לבית"ר ומשם הכל התחיל".
"אני זוכר שבאימון הראשון הגעתי עם כיפה על הראש. אף אחד לא היה שם ככה, רק אני. ככל שהתקדם הזמן, התחלתי להשתלב במועדון הזה. בגיל 13-12 בערך הוצע לאבא שלי להביא אותי להתרשמות בריאל ויאדוליד בספרד. היה סוכן שעקב אחריי באותן שנים. הייתה מחשבה, אבל היא נגוזה כי העדפנו להישאר בארץ ולהתפתח כאן".
"הכדורגל וקו המחשבה של אז כל כך שונים מאיך שמסתכלים עליהם היום. בעידן של היום, ילד מקבל הצעה כזו, ההורים לא חושבים פעמיים, אורזים את כל החפצים שלהם וטסים עם הילד שלהם בניסיון להגשים חלומות, שבדרך ככל מתאדים. אני חושב שאבא שלי עשה נכון לגביי ואני שמח שנשארתי בארץ ואני לא מצטער על זה לרגע".
אבא שלך, אברהם. גם בגילו, גם כל שעבר, עדיין איתך באש ובמים במגרשים.
"כל אימון, כל משחק, מאז אני ילד, הוא נמצא. הוא לא מפספס אותי. גם בבוגרים הוא היה מגיע בין הראשונים, עד כדי לשתות קפה עם החבר'ה בהנהלה, כמו שהיה קורה בעכו. הוא איש אהוב מאוד. הוא תמיד מתחבר עם כולם ולהפך. שנה שעברה, כשאילת שיחקה בליגה, בכוח לא רציתי שיבוא וייסע ארבע שעות. זה לא היה נראה לי הגיוני פשוט".
"אבא שלי מרגיש טוב היום. הוא אדם שסבל לא מעט שנים מהגב שלו, הוא עבר כמה ניתוחים בגב, אבל ברוך השם הוא בסדר. אני והוא זה סיפור אהבה שאי אפשר לתאר במילים. ברגע שנולד לי ילד, ירד לי האסימון והגעתי להבנה כמה עמוק הקשר הזה, כמה הוא מקריב למעני. הייתי רגיל לזה, אבל לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות. כשהגיע הילד, זה השתנה".
בוא נדבר על בית"ר ירושלים. עשר שנים, ללא דקת משחק אחת בבוגרים. סיימת איתם בטוב? ברע?
"מאז שהייתי ילד, החלום היה לשחק בבית"ר ירושלים, בבוגרים. זה לא קרה. עד לפני כמה שנים, לפחות בתקופתי, הייתה תחושה שבית"ר ירושלים לא משקיעה די במחלקת הנוער בכדי לתת לחבר'ה הצעירים לעלות לקבוצה הבוגרת שלה. אולי נותנים להם להתאמן עם הבוגרים לא מעט, אבל בפועל לא קורה כלום. אף אחד לא באמת עולה לשם".
"מה שהם עושים בעצם, זה לשחרר להשאלות. בזה הם הכי טובים. עד היום, כשאני בן 25, אני בהשאלה מבית"ר ירושלים. מצחיק להגיד את זה. אולי אומרים ומדברים על זה שאני אחד המגנים השמאליים הטובים בגילי, אבל זה לא... איך אני אסביר את זה שיהיה ברור... אין פה דמות להערכה. הגעתי לשלב של נוער, הייתי קפטן, הייתי חריג גיל, ובגדול – היינו קבוצה טובה. היה שחקן או שניים שכן עלו, אבל זה לא בהכרח לדקות משחק. אולי סגל פה ושם".
מזרחי המשיך בנוגע לשחקנים בני גילו שמזלם שפר עליהם: "כשאתה רואה קבוצות כמו מכבי תל אביב ומכבי חיפה, שחקנים בשנתון שלך, שכן עולים, כמו מוחמד אבו פאני למשל, זה צובט. מה הרצון שלך, אחרי עשר שנים במועדון? שתקבל דקות משחק בבוגרים, שתקבל יחס ויהיה מקום חם שמכבד אותך. המחשבה בישראל לגבי שחקנים צעירים חייבת להשתנות".
"גם אם הילד בן ה-16 לא כל כך טוב עדיין, אבל כן מקבל דקות משחק וצובר ביטחון, זה משמעותי לשני הצדדים. אני לא רואה בהעלאת ילד בן 17-16 לכר הדשא כטעות. נהפוך הוא. המועדונים לא מפסידים מזה. אני מסתכל על הפועל ירושלים ומתפעל מהם. הם זוכים ליהנות מהשחקנים שגדלו אצלם. יעשה משחק לא טוב? לא קרה כלום. יעשה משחק טוב? יש כל כך הרבה אנשים שצופים בו והוא שחקן מועדון. רק יכולים להרוויח ממנו מקצועית או כספית בעתיד".
"בית"ר ירושלים פספסה אותי. אני ירושלמי, וזה כואב. גם כשהייתי בעכו למשל, אז בקיץ הייתי חוזר להתאמן עם בית"ר ירושלים. גם הייתי מקבל לא מעט הודעות מאוהדים שאולי זאת השנה והלוואי ותחתום כבר ותראה לכולם מה אתה שווה על כר הדשא. התאמנתי שבוע-שבועיים וכבר בתוך עצמך אתה מרגיש שזה לא הולך לכיוון טוב".
"ככל שמתקדם הזמן אתה רואה שמחתימים זר או שמביאים שחקן בכיר יותר ממועדון אחר. זה משפיע עליך. בשנה האחרונה שבית"ר ירושלים עמדה לרדת ליגה בגלל חובותיה וכל מה שהיה סביבה, הרגשתי שהנה הרגע שלי. עכשיו סוף כל סוף אוכל לעלות לבוגרים של בית"ר ירושלים ולשחק במדיה. זה מאכזב. גם כל שנה, כמו שציינתי, אני מושאל מהם. אין כל חתימה לטווח ארוך, משהו שמראה שאני בידיים שלהם ועוד תהיה לי הזדמנות בעתיד. כלום".
על החזרה לליגה א' בגלל הדת אמר: "בשנתיים וחצי האחרונות התחזקתי. זו הדרך הכי יפה ונעימה בעבורי. זו דרך שאני מכיר אותה מילדותי. אני נזכר בימים ששיחקתי ברמת השרון וגם אז שמרתי שבת. זה היה מאוד קשה. אתה מסיים משחק ונכנסת השבת ואתה לא עושה שבת עם המשפחה. הרבה פעמים הייתי מוצא את עצמי לבד. קידוש לבד, זה הוציא לי את החשק. מה גם שהשכר לא היה גבוה במיוחד, בטח למישהו שרוצה להקים משפחה".
מכבי יבנה, אחרי שנתיים, איך אתה מסכם שם?
"מהרגע הראשון התחברתי שם לכולם. מאוד אהבו אותי שם. זו משפחה גדולה. היה מאמן טוב, חדר הלבשה איכותי, שזה מאוד חשוב לי במקום בו אני נמצא. אולי אם הייתי מחכה עוד טיפה בעונה הזו, הייתי ביבנה היום. בדיעבד, אני חושב שמיהרתי מדי עם החתימה שלי בדימונה, משם עזבתי מסיבותיי שלי. הרפורמה השפיעה על ההחלטה, אין ספק בכלל. יבנה תמיד תישאר בליבי. זה מקום חם ואהוב בעיניי וכדורגל הוא נזיל. היום אני פה, מחר אני שם. הכל בזמנו ולטובה".
אמונה תפלה לפני משחקים?
"הו הא, אמונה תפלה...", הוא צחק. "אני ואור זוזוט, כל הזמן היינו צוחקים אחד על השני בהתייחס לאמונות תפלות, כי יש לו כל מיני אמונות כאלה. תמיד שהיינו מסיימים את השיחה בתוך חדר ההלבשה ואז יוצאים לאימון, אני האחרון שהייתי יוצא מהחדר. הייתי חייב, הרגיש לי הכי נכון לעשות את זה. תמיד קיבלתי על זה צעקות. 'יעקב, יעקב, תצא'. מחכים רק לי. אור ויניב היו צמד חמד שתמיד צחקו עליי לגבי זה".
מגני העצם המהודרים שלך?
"בוא'נה, קיבלת עליי מידע שאפילו אני לא יודע עליו", הוא התלוצץ. "את האמת, היום אני כבר לא שם את זה. היה לי של אבא שלי על המגנים וזה היה חשוב לי, הרגיש לי שהוא שומר עליי מהיציע וכך עוד יותר. בפעם הבאה שאעשה זאת, ככל הראה באחד מהמגנים יהיה את אבא שלי ובמגן השני את אשתי והילד שלי".
יעקב מזרחי מתגורר כיום ביבנה. הוא פתח את עונת 2023/24 במדי מ.ס. דימונה, שם שיחק משחק אחד במסגרת גביע המדינה, בניצחון 1:2 על הפועל לוד. לאחר מספר שבועות, החליט מסיבותיו שלו לעזוב. חתם באחרונה במכבי קרית מלאכי, קבוצתו של דניאל טולמסוב, שבמשחק הליגה האחרון הפכה התוצאה מול מכבי שעריים וניצחה 1:2 כשרשמה ניצחון ראשון מאז מרץ 2015, השנה האחרונה ששיחקה בליגה א'.