דמיינו בראשכם את המשפט הבא: “נבחרת ישראל העפילה ליורו 2020”, ועכשיו, אחרי שצבטתם את עצמכם, החלום באמת יכול להפוך למציאות. אחרי למעלה מ-48 שנים שחונות, בהן לא הצלחנו להשיג כרטיס לשום טורניר גדול מאז מקסיקו 1970, החבורה בראשות אנדי הרצוג הפיחה תקווה בביתו של כל אוהד ישראלי.
ההתחלה הייתה מאכזבת. אחרי ההפסד הכואב באלבניה, ותצוגת הנפל בצפון אירלנד שוב אמרנו לעצמו שאין כאן כלום, אנחנו לא מספיק טובים אפילו לדרג השלישי של אירופה, האוסטרים גונבי דעת, ושיטת שלושת הבלמים פשוט לא עובדת. וילי רוטנשטיינר והרצוג, חרף הביקורת, החליטו להמשיך באותה הדרך וזו סתמה את כל פיות הפרשנים.
בהיעדר בלמים מהירים, וביתרון שני שחקני כנף איכותיים בדמותם של טאלב טוואטחה ואלי דסה, השיטה הזו היא הטובה ביותר לדור הנוכחי, ומצליחה להוציא ממנו את המיטב. לראיה, הנבחרת ספגה שער בודד בשבוע האחרון והציגה שליטה ועליונות בכל פרמטר על המגרש, כשמעל כולם עמד שוער הפועל באר שבע, אריאל הרוש.
מאז פרישתו של דודו אוואט, סוגיית השוערים מעסיקה את נבחרת ישראל בכל כינוס, והתבצעה בעמדה תחלופה רבה לאורך הקמפיינים האחרונים. מאז שהרוש לקח על עצמו את האפודה, יש תחושה שסוף סוף, יש על מי לסמוך. שחקנה של האלופה הציל הפעם את הנבחרת מספר לא מבוטל של פעמים, והוסיף לכך בישול נפלא לתומר חמד, שהחל את החגיגה בכחול-לבן.
מילים טובות מגיעות גם לדור פרץ ובירם כיאל, שדחפו את האמצע והניעו את משחק ההתקפה של הנבחרת בטוטו טרנר. אותו אצטדיון, היה הפעם למבצר ומגן עבור הלוחמים שלנו. יש משהו קסום במגרש הזה, שנותן תחושה ביתית חמה המעניקה ערך מוסף לשחקנים על הדשא, ואולי בהתאחדות צריכים לשקול לארח בו משחקים נוספים.
לסיום, האם מישהו מאוהדי הנבחרת הרגיש בחסרונו של ערן זהבי בשבוע האחרון? הקפטן המושמץ לשעבר לא נכנס לסגל בעקבות פציעה, וזה פינה את המקום לשחקנים אחרים להוכיח את עצמם. שחקנים רעבים יותר, הרוצים יותר, אשר יוצרים הרמוניה מושלמת ומשחק קבוצתי שביחד יוכל לגרום לכולנו גאווה גדולה בעתיד.
הכתוב הינו טור דעה