בערב שבו מדברים לאורך מהדורת החדשות המרכזית על התקיפה ההולכת וקרבה של מדינת ישראל באיראן, בשבוע שבו מדינת ישראל חווה פיגועים בתוך ערי ישראל, בחודש שבו המדינה החליטה סוף כל סוף לפגוע בחיזבאללה, בשנה שבה מדינה שלמה נמצאת במלחמה מסביב לשעון, אנחנו נמצאים לצערי במלחמת קיום אמיתית ומתמשכת בלי לנסות למצוא מילים מעדנות ומרגיעות.
אנחנו נמצאים בקרב הישרדות אמיתי שבו אנחנו ננצח, כשהכדורגל בסיטואציה הקיימת נדחק הצידה, למרות שאנחנו כרגע במוקדמות ליגת האומות שזה לא הקמפיין הכי נחשק שיש, אבל עם הגרלה אטרקטיבית בבית עם צרפת, איטליה ובלגיה. במציאות נורמלית הקמפיין הנוכחי היה הופך לחגיגת ענק עם פסטיבל כדורגל בישראל, אך בשל המצב הביטחוני אין אישור לארח משחקים בישראל ומשחקי הבית של הכחולים-לבנים הועתקו לבודפשט בירת הונגריה ולכן במציאות של מלחמה על אדמת ישראל, הכדורגל בכלל ונבחרת ישראל בפרט מאבדים באופן טבעי את הבמה המרכזית.
על כר הדשא הנבחרת של רן בן שמעון הגיעה כמובן כאנדרדוג במיוחד כאשר הנבחרת הישראלית סבלה הערב (חמישי) מחיסרון קריטי של 6-8 שחקני הרכב פוטנציאליים שנעדרו עקב פציעות, רן בן שמעון אלתר מהחומר הקיים מערך שמרני עם לחץ גבוה בחלק המגרש של הצרפתים, עם רצון וציפייה ליציאה להתקפות מעבר מסוכנות. בצד של נבחרת הטריקולור שהגיעה למפגש הערב ללא אנטואן גריזמן שפרש מנבחרת צרפת וכמובן ללא השחקן הטוב בעולם קיליאן אמבפה שבלעדיו נבחרת צרפת רחוקה מלהרשים.
המחצית הראשונה נפתחה עם שער יתרון של הצרפתים כאשר אדוארדו קמאבינגה בבעיטה לא חזקה מחוץ לרחבת ה-16 חומקת מבין ידיו של עומרי גלזר וחודרת לרשת הישראלית לאחר טעות גדולה של עומרי שהכניסה את הצרפתים למשחק. הנבחרת שלנו הייתה יחסית די מסודרת מבחינה הגנתית במכלול הקבוצתי אבל כלל לא הייתה קיימת מבחינה התקפית, למעט התקפת מעבר אחת איכותית במחצית הראשונה כאשר אוסקר גלוך הכניס כדור עומק לתנועה של עומרי גנדלמן לעומק רחבת צרפת עם נגיחה מדויקת לרשת.
שער שוויון נהדר שלנו שנתן לנו תחושה שאנחנו חוזרים למשחק, אבל כפי שקרה במשחקים הקודמים – מיד ספגנו שער שני מרגלו של כריסטופר אנקונקו לאחר רשלנות במרכז ההגנה הישראלית עם טעות משולשת שהתחילה עם כיסויי לא נכון של עיליי פיינגולד, חיפוי מאוחר של עידן נחמיאס ותזמון מוטעה ביציאה של גלזר. הצרפתים חוזרים ליתרון קליל במחצית ראשונה בינונית של דשאן ושחקניו.
המחצית השנייה התנהלה בקצב נמוך עם שליטה אופטית של הצרפתים שהחזיקו אמנם בכדור, אבל לא ממש סיכנו את שערו של גלזר ונראה שהחילופים של נבחרת צרפת עם מאטאו גנדוזי ובראדלי ברקולה שהבקיעו שני שערים נהדרים בדקות הסיום הכריעו את המאבק באופן מוחלט. אלה היו שערים מעצבנים שנכבשו די בקלות מה שלא מתאים לרמות הללו, מה שלצערי מחזיר אותנו פעם נוספת לימים לא נעימים עבור הכדורגל הישראלי עם תחושה שאנחנו לא לומדים מטעויות העבר.
בנוסף נבחרת ישראל נראתה עייפה מאוד במחצית השנייה והחילופים של המאמן לא הצליחו להביא לשינויי בקצב המשחק ובוודאי לא באיכות הן מבחינה הגנתית ובעיקר מבחינה התקפית. נבחרת ישראל איכזבה מאוד כאשר השחקנים שלנו לאורך כל המחצית השנייה כלל לא הגיעו לאזור רחבת ה-16 של מייק מנאן שוערה של נבחרת צרפת. בנוסף לא היה לנו על כר הדשא מי שיעצור את הסחף וההידרדרות שלנו בדקות הסיום של המשחק, מה שגרם למפלה מאכזבת בסיום שהגיעה לתבוסה מיותרת, שהייתה יכולה להימנע.
אם להיות הוגנים – ההרכב הראשון של נבחרת ישראל הערב כלל לא מעט שחקנים שקיבלו הזדמנות בשל מכת פציעות חריגה ורחבה ולמרות האכזבה מהתוצאה, אני מקבל את התבוסה הערב בצורה פרופורציונלית. בן שמעון מצד אחד חייב להפיק לקחים ולהסיק מסקנות מחצי הכוס המלאה ומהדברים הטובים המעטים שהיו בשלושת המשחקים הראשונים בקמפיין, אבל חובה על רן לא להתעלם מחצי הכוס הריקה.
המאמן חייב במקביל להגיב, לתקן ולטפל בטעויות הכרוניות שחוזרות על עצמן במשחקים האחרונים בדמות איבוד ריכוז, חוסר אחריות וחוסר ערנות שבולט בדקות קריטיות במהלך המשחק. עם הפנים קדימה לקראת איטליה, בן שמעון יהיה חייב לתת לנבחרת צ’אנס יותר גדול מבחינה התקפית, לא על חשבון משחק הגנה. המאמן חייב להוציא מהסגל הקיים את המקסימום, מה שנראה עדיין רחוק משם.