2:2, פעמיים, גם בסמי עופר וגם ברייקיאוויק ואין ספק שהתוצאה משקפת בשני המשחקים. בגדול, כשאני מסתכל על חצי הכוס הריקה, אי אפשר שלא להעביר ביקורת על כדורי החוץ של האיסלנדים. פעם אחת מגיע השער, חוסר ריכוז משווע, בפעם השנייה כמעט שער, וזה מעיד שנבחרת ישראל לא התכוננה לכדורי החוץ של האיסלנדים, שמתברר שהם משחקים ביד לא פחות טוב מאשר ברגל.

ציפיתי שבמחצית אלון חזן ישב, יבהיר, יכוון וידבר לגבי כדורי החוץ, אבל כאילו לא היה כלום. האיסלנדים המשיכו עם כדורי החוץ האלה וכמעט הבקיעו עוד שער וזה צריך להדליק פרוז’קטור גדול למאמן. ברמה של נבחרת ישראל אתה צריך להיות מוכן לכל תרחיש שיכול להגיע תוך כדי משחק ובמיוחד כשאתה יודע שב-DNA שלהם כדורי חוץ זה לחם חוקם.

דבר נוסף, ואני מדבר אל חביבי שון גולדברג שאין ספק שהיה לו משחק טוב, אבל היות והוא מכיר את סאן מנחם ומתאמן ומשחק איתו יחד, הוא יודע שהוא מועד לפורענות. ברגע ששולחים כדור ארוך על מנחם בדרך כלל הוא מבצע את השגיאה הזו, אז מה יש לך לחפש בתוך תיבת החמש? כשוויטור שומר על חלוץ בודד, מחובתך, עוד כשהכדור באוויר, לעשות תנועה שמאלה לסגור ולחפות על מנחם במקרה שהוא יעשה טעות, כשאתה יודע שאצלו זה 50-50, ואת זה לא עשית, ולכן הנבחרת ספגה את השער השני. אי אפשר שלא להתייחס להתקפות המעבר שלהם בחצי הראשון. ברמות האלה בדרך כלל הכדור ברשת, למזלנו השחקן פספס מול השוער.

שון גולדברג (עמרי שטיין)שון גולדברג (עמרי שטיין)

עכשיו נעבור לחצי הכוס המלאה. לנבחרת יש אופי אבל יש גם יופי. אני בדרך כלל אומר שעם יופי מתים ועם אופי חיים, אבל היות והנבחרת חוזרת כל פעם מפיגור, וזו כבר הפעם השלישית ברציפות, זה מעיד שהרמה המנטלית שלה גבוהה מאוד. היא לא נשברת ומאמינה בעצמה ואת זה צריך לזקוף לזכותו של אלון חזן, שמקרין בעמידה שלו שקט ורוגע, לא מתלהם ולא מכניס ללחץ את השחקנים, הוא הבבואה של אלו שמשחקים ואת זה יש לציין לזכותו.

בנוסף, ברגע שאתה מרכיב 10 שחקנים בהרכב, שכל אחד נהדר עם הכדור, יודע את העבודה טוב בין אם זה לעבור שחקן, בין אם זה ליצור יתרון מספרי, או בין אם זה לסכן את השער, לכן האמונה הגדולה שבכל רגע נתון הנבחרת יכולה להבקיע והיא הוכיחה זאת בהרבה התקפות שיכלו להסתיים בשערים נוספים.

במחצית הראשונה הצד השמאלי של הנבחרת – סולומון וליידנר - נשמר בצורה אגרסיבית וקרובה ושניהם כמעט ולא קיבלו שטח, במיוחד סולומון מנוריניו. היריבה לקחה את השמיכה וכיסתה אותם היטב וגם קיפלה את השמיכה פעמיים ולכן הם לא הורגשו וליידנר גם היה חלש הגנתית, אבל מצד שני לא הייתה לאיסלנדים שמיכה לכסות את האגף הימני ואת זה הנבחרת ניצלה בצורה מקסימלית. שני בישולים והרבה התקפות של עבדה, שברגע שנותנים לו שני מטר והוא עם הפנים לשער, הדרך למצב מסוכן קרובה.

ליאל עבדה (ראובן שוורץ)ליאל עבדה (ראובן שוורץ)

אז מה קרה במחצית השנייה? האיסלנדים נתנו את הדעת על הצד הימני שעבד לנבחרת בצורה נהדרת והיה מסוכן ולכן העבירו את השמיכה לצד שני. סולומון בחוכמתו, שירד יותר לאחור וחיכה בסבלנות, נותר באחד על אחד בכל פעם שהוא קיבל את הכדור, וכשאתה נותן למנור מקום, עם כל הקסם שיש לו ברגליים, הכוח המתפרץ והיציאה מהמקום, הסכנה ברורה ומידית לכל מגן בעולם ולכל קבוצה שהוא יהיה מולה אם רק יפעילו אותו נכון. אבל זה גם צריך לבוא ממנו, לדעת איך לעמוד ומתי לקבל את הכדור.

וזה מוביל אותי לספטמבר, למשחק הבא נגד אלבניה. אחד השחקנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי – ערן זהבי – חוזר להרכב. אז כשיש בכנף ימין את ליאל עבדה, בכנף שמאל את מנור סולומון ובעמדת החלוץ את ערן זהבי, זו שלישייה שיהיה קשה גם לנבחרות גדולות לעצור אותה וזה אמור לתת אופטימיות גדולה לנבחרת.

אי אפשר לסיים את הטור בלי לגעת בשני שחקנים. נתחיל עם הצעיר, מחמוד ג’אבר, כדורגלן מכבי חיפה, צריך לבדוק את הקילומטראז’ שלו, אני בטוח שהוא מעל 12 קילומטר. העליות שלו להתקפה עם כדור ובלי כדור, הכניסות פנימה, הסגירות, החיפויים וזה שהוא לא מוותר אף פעם ולא נחנק שהכדור אצל היריב, מעיד שגדל פה באנקר בהרכב הנבחרת לשנים הבאות ואת זה עוד ראיתי כשהוא היה שחקן מחליף במכבי חיפה.

מחמוד גמחמוד ג'אבר מול ת'וריר הלגסון (ראובן שוורץ)

ואחרון אחרון חביב, דור פרץ. לוחם ללא חת, בכל מקום במגרש, ראש גדול תרתי משמע (השער המשווה והשכל בהבנת המשחק), אפשר לתת לו לשחק 50-50, מפנים אותו לקשר אחורי? מצוין. הולך קדימה לסיים התקפות? משווה. בלם נפצע? הוא עובר להגנה. נכס. חבל שלא הצליח כל כך באיטליה, אבל הוא צעיר ועתידו לפניו. אם הנבחרת תשפר את הטעויות שחוזרות על עצמן, שזה כנראה ב-DNA שלה, היא תתקדם לרמות הבינוניות פלוס בכדורגל העולמי.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה