כאשר חתם מריו באלוטלי באדנה דמירספור בקיץ שעבר, הוא הציע לבוסים החדשים לבדוק אפשרות להחתים את בירקיר ביארנסון. הקשר האיסלנדי, איתו שיחק החלוץ בברשה במשך מספר חודשים ב-2020 לפני שעזב בטונים צורמים, הפך לשחקן חופשי, וזה היה צ'אנס לא רע לצרף לסגל שחקן עם ניסיון בינלאומי עשיר בעלות נמוכה. חברתו של ביארנסון לא התלהבה בהתחלה מהמעבר לטורקיה, והעסקה כמעט נפלה בשל כך, אבל היא השתכנעה – וכל הצדדים מאושרים עד הגג.
באלוטלי כבש 18 שערים בעונה אישית מצוינת, וגם ביארנסון סיפק משחקים מצוינים במרכז המגרש, בעוד הקבוצה הצנועה רצה בצמרת הגבוהה, גם אם קרסה במחזורים האחרונים ודורגה רק תשיעית בטבלה הסופית. החברות הזו אולי לא לגמרי טבעית, כי הם הפכים מבחינת האופי, אבל האיטלקי חם המזג והאיסלנדי הרגוע מצאו בקלות שפה משותפת: "מריו הוא בחור מצחיק ואישיות מיוחדת. אני נהנה מאוד לשחק ולבלות איתו", אומר ביארנסון.
ייתכן שהתחנה בטורקיה לא תהיה האחרונה בקריירה של הנווד האיסלנדי. אמנם הוא אחד השחקנים היציבים ביותר שאפשר לדמיין, אך מבחינה תעסוקתית הוא אוהב להחליף אווירה באופן קבוע, וההרגל הזה החל עוד כאשר היה בן 11. אביו קיבל אז משרה טובה בנורבגיה, המשפחה עברה דירה, ובירקיר הקטן נדהם לגלות כי במדינה החדשה מתאמנים הילדים פעמיים בשבוע בלבד. באיסלנד הוא היה רגיל לקבל הדרכה כל יום, אבל השינוי לא הפריע לו להתקדם במהירות, הוא התאמן עם הסגל הבוגר בליגה השלישית כבר בגיל 13, ורוי הודג'סון דאג להביא אותו ל-ויקינג סטבאנגר.
כן, מאמן נבחרת אנגליה לשעבר נדד אף הוא ברחבי אירופה, ועבד רבות בעיקר בסקנדינביה. ביארנסון היה אחד החניכים האהובים שלו, ואת הופעת הבכורה ערך האיסלנדי עם הודג'סון על הקווים, אי שם ב-2005: "בירקיר צעיר מאוד, אבל אפשר לראות שהוא הולך להיות כוכב. הוא אתלטי, בעל שליטה טובה בכדור וגישה חיובית מאוד. אין לו חולשות, כי הוא יעיל הן בהתקפה והן בהגנה. אין לי ספק שהקריירה שלו תתפתח בכיוון הנכון", אמר האנגלי לפני שעזב.
אירוני מאוד, אם כך, כי היה לביארנסון תפקיד משמעותי מאוד בהדחתה של אנגליה בשמינית גמר יורו 2016, אשר הובילה לעזיבתו של המאמן. איסלנד הדהימה את שלושת האריות עם 1:2 בניס. המעגל המרתק הזה נסגר, אם כך, בחלוף יותר מעשור, ושחקני איסלנד רשמו באותו קיץ בצרפת את שמותיהם בספרי ההיסטוריה באותיות זהב.
הייתה זו נבחרת אדירה במונחים המקומיים – ואולי היא לא תשוחזר לעולם. השוער האנס האלדורסון, הפליימייקר גילפי סיגורדסון, הקפטן ארון גונארסון, הבלמים קארי ארנאסון ורגנאר סיגורדסון, החלוץ קולביין סיגטורסון, ועוד מספר חברים פחות זוהרים הפכו לחבורה מלוכדת שחוללה סנסציות והפכה לחביבת הקהל הנייטרלי. העפלה לרבע גמר אליפות אירופה בהופעתה הראשונה במפעל הייתה מזהירה, וכך גם עצם העליה למונדיאל ב-2018, אז השיגו האיסלנדים תיקו 1:1 מול ארגנטינה במשחקם הראשון בגביע העולם, בעוד האלדורסון הודף פנדל של ליאו מסי. היו ימים…
התקופה הזו חלפה ולא תשוב. האלדורסון, ארנאסון ורגנאר סיגורדסון הוותיקים כבר תלו את הנעליים. המצב הרבה יותר בעייתי עם מספר כוכבים אחרים שהכתימו את המורשת של הסגל הדגול. גילפי סיגורדסון עצור באנגליה בחשד לפדופיליה, גונארסון הואשם באיסלנד באונס, וגם סיגטורסון נופה מהנבחרת לצמיתות בשל חשש לביצוע עבירות מין. כעת, כאשר נזכרים האוהדים האיסלנדים במסעות המופלאים ב-2016 וב-2018, בחגיגה של השחקנים עם הקהל, הם חשים גם בושה מסוימת.
רק שריד אחד ממשיך לתת את המקסימום בנבחרת גם עכשיו. ביארנסון ממש לא פורש בגיל 34, ותדמיתו נקייה לחלוטין בכל הקשור לחוק. לכן הוא עונד עכשיו בגאווה את סרט הקפטן, וגם עלה למקום הראשון במספר ההופעות בכל הזמנים – המפגש מול ישראל ביום שני יהיה משחקו ה-110.
בגיל 34 הוא כבר מעבר לשיא, הספק העבודה שלו ירד במקצת וגם לא תמיד יש לו כוח להשלים 90 דקות, אבל העונה בליגה הטורקית הייתה מרעננת, ובמקביל הוא פתח בכל המשחקים בקמפיין העגום במוקדמות המונדיאל, וממשיך להיות באנקר גם בליגת האומות. איסלנד החדשה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על השחקן המנוסה היחיד שלה, וביארנסון רואה חשיבות עליונה גם במשימת החזרת אמון הקהל בנבחרת אחרי השערוריות המבישות.
אחרי ה-2:2 מול ישראל בחיפה לפני שבוע וחצי, הצהיר הקפטן: "זה היה המשחק הכי טוב שלנו בתקופה האחרונה. אנחנו מרוצים ממנו ממספר היבטים, גם אם ברור שצריך להשתפר, במיוחד מבחינה הגנתית, ונשתדל לעשות זאת בהמשך. מצב הרוח בחדר ההלבשה טוב, ואנחנו מקווים מאוד לראות יציעים מלאים במשחק מול אלבניה. ידוע לנו שאכזבנו אנשים בשנים האחרונות, אבל הצגנו יכולת טובה עכשיו, וכולי תקווה שהאוהדים הבחינו בכך, ויבואו לעודד אותנו". הקרב מול האלבנים הסתיים ב-1:1, וכעת ממתינים באיסלנד לביקורה של ישראל על מנת לנסות ולהשיג ניצחון בכורה בטורניר.
מבחינת ביארנסון, יריבה ישראלית מעוררת זיכרונות פחות נעימים. ב-2015, הוא חתם בבאזל במטרה מוצהרת לשחק לראשונה בחייו בליגת האלופות. המשימה מול מכבי תל אביב במוקדמות נראתה סבירה בהחלט, אבל זה נגמר רע מאוד עבור השווייצרים כאשר ערן זהבי השלים צמד עמוק בזמן הפציעות ב-2:2 במשחק הראשון, ואז הבקיע גם ב-1:1 בגומלין בבלומפילד כדי לעלות לשלב הבתים בזכות חוק שערי החוץ. כך נותר ביארנסון מחוץ לצ'מפיונס-ליג, אם כי את החלום הזה הוא הגשים בחלוף שנה, אז זכה להתמודד מול פאריס סן ז'רמן וארסנל בשלב הבתים.
במהלך אותה עונה, חלום ילדות נוסף הפך למציאות כאשר ביארנסון הגיע לאנגליה וחתם באסטון וילה ששיחקה אז בליגת המשנה – והקדנציה הזו לא תיזכר לטובה. אחרי שנתיים וחצי בממלכה, היה לו גם ביקור קצר בליגה הקטארית, ואז הרפתקה משונה למדי במדי ברשה, איתה ירד לליגה השנייה באיטליה. ועכשיו הוא בטורקיה, בקבוצה שמצליחה לשם שינוי מעבר לציפיות הבסיסיות – ומשמש בה אחד המנהיגים. לא ברור אם באלוטלי יהיה שם בעונה הבאה, אבל האיסלנדי צפוי להישאר. קצת יציבות לא תזיק לו בשלבי הסיום של הקריירה.
וגם הצלחה מחודשת בנבחרת היא מטרה חשובה. יהיה הרבה יותר קשה לעשות זאת עם הסגל הנוכחי, אבל המזל בהגרלה וניפוייה של רוסיה מאפשרים לאיסלנדים לשאוף ברצינות לסיים במקום הראשון בבית. לשם כך, הניצחון על ישראל ביום שני חשוב מאוד, וביארנסון ישמח שזהבי לא יהיה שם הפעם.