רגע אחרי שתלה את הנעליים והכריז על פרישה מכדורגל, הגיע גילי ורמוט לשיחה עם תלמידי חטיבת הביניים רודמן בקרית ים, אותה חטיבת ביניים בה גדל והתחנך. כל זאת במסגרת התכנית ‘Team Talk' בערוץ ONE וכחלק ממגזין הספורט לצעירים -zone, בשיתוף התאחדות הספורט לבתי ספר (כל שלישי ב-16:00 בערוץ ONE).
ורמוט, שפרש ממש בשבוע האחרון ממשחק פעיל אחרי קריירה ענפה, דיבר כמובן על ההחלטה הקשה ועל החיים שצופים לו בחוץ. הרגעים הגדולים בקריירה, הפועל תל אביב, האווירה בדרבי של ת”א ובדרבי החיפאי, וגם: טיפים חשובים לעתיד. צפו בקטע:
מה גילי ורמוט חושב על המעבר מהפועל ת"א?אחד הפספוסים הגדולים של ורמוט, אפשר להגיד, הוא הפרק האירופי. “אני חושב שבארץ הגעתי לכל מה שחלמתי”, מספר. “החלום הגדול שלי תמיד היה ליגה ספרדית וזה לא התממש לצערי. בגדול אני לא מצטער על שום דבר, כמובן שיש תחושת פספוס שיכולתי לבלוט יותר וכן להשאיר חותם. קצת חוסר מזל, קצת אופי לא מספיק חזק שהייתי צריך שיהיה לי שם. מי שעוסק בכדורגל צריך אופי חזק, דרישות של מאמן, דרישות של קהל, סיקור תקשורתי ותחרות אינסופית עם שחקנים אחרים שמתחרים איתך על דקות משחק”.
נקודת השיא בקריירה: “הרגע הכי גדול היה ב-2010 כשזכינו באליפות בהפועל ת”א מגול בשנייה האחרונה. זה היה כמו תסריט של סרט הוליוודי”.
גילי ורמוט (רדאד ג'בארה)סוף דרכו בהפועל ת”א: “זו הקבוצה שאני הכי מזוהה איתה, שיחקתי שם קרוב לשמונה שנים. 90 אחוז מהאוהדים רצו שאחזור עוד כשחקן פעיל, יש את הגרעין הקשה של האוהדים השרופים שעושים הכל כדי שזה לא יקרה, וגם אותם אני מבין”.
הטיפ הגדול לצעירים: “תמיד לחלום הכי רחוק שאפשר ולפנטז, ומקסימום מגשימים קצת פחות. מה שאני הגעתי אליו היה מעבר לחלומות שלי”.
גילי ורמוט (קובי אליהו)ההחלטה לתלות את הנעליים: “אף פעם לא הייתי באמת בלי קבוצה, ההצעות שרציתי לא הגיעו. בסוף החלטתי שהדבר הכי טוב מבחינתי כרגע זה לפרוש. החלטתי שאני לא ממשיך לא בכוח ולא בכל מחיר ומסיים את זה בצורה יפה. אני מאוד רוצה להישאר בעולם הכדורגל, מאוד אוהב את הכדורגל, מאוד מבין בזה. בסוף רוצים לעבוד במשהו שאוהבים”.