עם נקודת פתיחה שכוללת נשיא שנחשב לידיד ישראל, קפטן שלו יש משפחה יהודית וקבוצה שביקרה כאן לא מעט פעמים, ברצלונה נראיתה כמו הימור לא רע בתור המועדון הראשון שיעמוד לצד המדינה בזמן המלחמה. אבל כמו שהאוהדים למדו על בשרם באדיבות הכדורגל האנגלי והפרמייר ליג בפרט בימים האחרונים, הדרך למחווה כזו או אחרת רצופת מכשולים. ואמנם אפשר להביע סולידריות עם קורבנות הטבח הנורא של מחבלי חמאס כמו שראינו בעיקר בכדורגל הגרמני או בספורט האמריקאי, אבל הרבה יותר קל פשוט להתעלם.

וזה בעיקר מה שרואים גם מבארסה. ואולי ההתנהלות שלה בכל הנוגע לאירועי המלחמה מבישה אפילו יותר ממה שקרה בכדורגל האנגלי, פשוט כי קולה של אלופת ספרד לא נשמע. בכלל. יותר משבועיים אחרי פרוץ המלחמה, לא הייתה שום התייחסות של הקטלונים למה שקרה בישראל - אף מחווה ואפילו לא הודעה כלשהי, גם כזו שמגנה את קורבנות שני הצדדים.

גם פרטנית לא נשמע קולם של שחקני בארסה ואפילו לא של סרג'י רוברטו. הקשר הוותיק אולי לא מהשחקנים הבכירים, אבל אחרי עזיבתו של סרחיו בוסקטס בקיץ, הוא הפך לקפטן הראשון, כזה שלפוסט תמיכה פוטנציאלי שלו בכל זאת יש ערך. אבל כזה כמובן עדיין לא נראה ולא משנה גם העובדה שיש לו משפחה יהודית. אם כבר, היחיד שהעלה פוסט תמיכה בישראל הוא ריבאלדו, שמשחק לפרקים עם קבוצת האגדות של בארסה.

לא הגיב. סרגלא הגיב. סרג'י רוברטו לצד קורל סימנוביץ' (איציק בלניצקי)

אז מה בדיוק הסיבה להתעלמות הזו של בארסה או שחקניה בהווה, רגע לפני שהיא תארח את אתלטיק בילבאו ב-22:00 (שידור חי בערוץ ONE) למשחק הביתי הראשון שלה מאז פרוץ המלחמה - לא באמת ברור, אבל גם לא קשה לשער. כי כמו שבאנגליה האינטרסים ברורים, צריך לזכור שעוד הרבה לפני כן, בארסה הייתה מקושרת מאוד לקטאר ששימשה במשך תקופה ארוכה כנותנת החסות העיקרית שלה.

זה קרה בשנים שסנדרו רוסל היה הנשיא של בארסה, ז'ואן לאפורטה יצא נגדו ונגד המהלך הזה בפרט, אבל בסופו של דבר בתקופה האחרונה הוא עצמו מוביל מו"מ עם הקטארים בנוגע לתמיכה נוספת בפורמט כלשהו. וכשזה על הפרק בצל הבעיות הכלכליות הקשות - זכר לשנות הניהול של בארסה תחת רוסל וז'וזפ מריה ברתומאו - לאפורטה לא ממהר להביע תמיכה בישראל. לשם השוואה, יום אחרי רעידת האדמה במרוקו, נשיא בארסה העלה וידאו וניסה לחזק אותה, ואתמול כבר הגיעה הודעת תנחומים למשפחתו של בובי צ'רלטון המנוח.

הווידאו של לאפורטה אחרי רעידת האדמה במרוקו:

כשמדובר בישראל המצב מעט שונה וכנראה שלקבוצה שמשחקת בהר היהודים קל יותר לתעדף את הכסף על הערכים גם אם הסלוגן המוכר ביותר שלה הוא "יותר ממועדון". לא עוזרת גם העובדה שבארסה היא אחת הקבוצות האהודות בארץ וגם לא כזו ששיחק בה שחקן ישראלי, גיא אסולין. אגב, בתחילת השנה הצטרף למחלקת הנוער של בארסה גם אוריאן גורן הישראלי שהגיע ממכבי פ"ת.

זיכרונות מהקאמפ נואו

בכל אופן, כשמדובר על לאפורטה והיהדות, כדאי לזכור גם איך בכלל הוא הפך לנשיא של בארסה בפעם הראשונה, שכן הקדנציה הנוכחית היא השנייה שלו. זה קרה בקיץ 2003, לפני קצת יותר מ-20 שנה, כשלאפורטה - אז עורך דין צעיר בן 40 - הוביל חבורה צעירה למהפך וניצחון בבחירות לנשיאות. כזה שאף אחד לא ראה אותו מגיע רק שבועות לפני כן כשהמועמד המפתיע היה אנדרדוג מובהק.

מאז שלהי שנות ה-90, לאפורטה השתייך ל'פיל הכחול' - תנועה ששימשה כאופוזיציה לז'וזפ לואיס נונייס, הנשיא של בארסה מאז 1978. הקטלונים נקלעו למשבר - כולל בתוך הקהל - אחרי פיטוריו של יוהאן קרויף האגדי ב-1996, הלחץ גבר על נונייס ולבסוף הוא עזב ב-2000 בתום 22 שנים כנשיא. מי שהיה סגנו לאורך כל התקופה הזו, ז'ואן גספארט, ניצח בבחירות הבאות, אבל הפך מסגן מוערך לנשיא כושל במיוחד ולבסוף גם הוא עזב ב-2003, אז לאפורטה השתתף בבחירות בפעם הראשונה.

לאפורטה מצביע בבחירות ב-2003 (רויטרס)לאפורטה מצביע בבחירות ב-2003 (רויטרס)

באותה מערכת בחירות היו שישה מועמדים לנשיאות בארסה, אבל אחד מעל כולם: לואיס בסאט שהפסיד לגספארט ב-2000 והפעם נראה בדרך הבטוחה לניצחון. היה לו גם קלף מבטיח בשם פפ גווארדיולה ובסאט רצה שהוא יהיה המאמן, אבל באותה תקופה קפטן בארסה לשעבר היה רק בן 32. "שוחחתי איתו במשך שש שעות והוא שכנע אותי שהוא לא בשל לאמן", הסביר בסאט, "אז שיניתי את דעתי והחלטתי שעדיף שהוא יהיה המנהל הספורטיבי". התכנון, במקרה של ניצחון בבחירות, היה שהמאמן יהיה חואנמה לייו, חברו של פפ, או רונאלד קומאן.

כמו כל קמפיין בחירות, גם זה כלל סערות פוליטיות, סקרים בעיתונים, ראיונות ברדיו ועימותים טלוויזיוניים. בתחילת הדרך אף אחד לא האמין בסיכוי של לאפורטה לנצח, אבל אז הגיע טוויסט בעלילה כשאחד המועמדים, ז'אומה לאוראדו, החל לתהות למה לואיס בסאט לא משתמש בשם המשפחה השני שלו, לפחות בטפסים רשמיים כאלה ואחרים לצורך הרישום לבחירות. בספרד, יש לציין, נהוג להשתמש בשני שמות משפחה - אחד של כל הורה.

מהר מאוד התברר ששם המשפחה השני של בסאט הוא כהן. משפחתו במקור מסלוניקי, יוון, היא היגרה לברצלונה בתחילת המאה ה-20, הוא נולד בה באוקטובר 1941 והוא כמובן יהודי. בשיאה של מערכת הבחירות נערך עימות טלוויזיוני בין ששת המועמדים לנשיאות ולאוראדו אמר: "לכולנו יש אבא ואמא, אבל בסאט אף פעם לא אומר את שם המשפחה השני שלו, שהוא כהן. אנחנו רוצים שיסביר מדוע". בתגובה בסאט רתח מזעם, אבל הנזק כבר נעשה כי מכאן ועד לטענות שאם הוא הסתיר את זה, מי יודע מה הוא הוא יכול להסתיר - הדרך קצרה.

משני צדי המתרס. פפ ולאפורטה (רויטרס)משני צדי המתרס. פפ ולאפורטה (רויטרס)

בעימות הטלוויזיוני בסאט נראה חסר ביטחון והיתרון הברור שהיה לו בסקרים בשבועות שלפני כן החל להצטמצם. מי שהרוויח יותר מכל ממה שנראה למתמודדים כמו ניסיון של בסאט להסתיר את יהדותו, היה לאפורטה שהחל לנסוק בסקרים. המגמה נמשכה עד שלבסוף המהפך הושלם ולאפורטה ניצח בבחירות עם 52.57% ו-27,138 קולות לעומת בסאט שסיים שני עם 31.8% ו-16,412 קולות.

בעקבות התוצאות בבחירות, גווארדיולה המשיך לשחק ורק שנים לאחר מכן הוא שילב כוחות עם לאפורטה בתור מאמן צעיר בבארסה שהפכה לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. בין לבין, בנובמבר 2005 בסאט הגיע לקאמפ נואו, שם היה לצידם של שון קונרי ושמעון פרס לרגל "משחק השלום" בין בארסה לנבחרת השלום שהורכבה משחקנים ישראלים ופלסטינים.

לאפורטה, שון קונרי ולואיס בסאט במשחק השלום (רויטרס)לאפורטה, שון קונרי ולואיס בסאט במשחק השלום (רויטרס)

הקטלונים ניצחו 1:2 לעיני 31,820 צופים משערים של דקו ומקסי לופס, בעוד עבאס סואן צימק עבור נבחרת השלום שאומנה באותו יום על ידי דרור קשטן וג'מאל חודיידה. "זו גאווה לכולנו ואנחנו שמחים לקחת חלק במשחק הזה", אמר אז קפטן בארסה, קרלס פויול, "אנחנו מקווים שהודות לכדורגל, נוכל לגשר ולאחד בין הצדדים".

כשנשאל על האפשרות שבארסה תגיע לשחק בישראל, אמר פויול: "המועדון תמיד פתוח לעזור בכל דבר. תמיד קשה לארגן דברים כאלה בגלל הלו"ז הצפוף, אבל אם האפשרות תצוץ, בוודאי שנעזור". והיא אכן צצה בסופו של דבר לפני עונת 2013/14, האחרונה של פויול, כשבארסה הגיע לקיים אימון פתוח בארץ. מאז גם קבוצת האגדות של הקטלונים הייתה כאן בשני ביקורים שונים, אבל היום זה כבר נראה כמו זיכרון רחוק. מאוד.

הפתרון של פפ: איך לחלק את כדור הזהב?
הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה