עתירתו של הכדורגלן עוביידה חטאב לבית המשפט המחוזי בנצרת על ההחלטה של ועדת השחרורים שלא לקצר את עונשו בשל מעורבותו בתאונת פגע וברח, בה נהרג אדם, נדחתה הבוקר (רביעי). על כך חטאב מרצה עונש של 15 חודשי מאסר בפועל. הדיון התקיים בפני הרכב של שלושה שופטים, יוסף בן חמו, רננה גלפז ואילונה לינדנשטראוס.
כזכור, בתחילת החודש ועדת השחרורים בכלא חרמון לא אישרה קיצור שליש מעונשו של חטאב, וזאת לאחר שנשיא המדינה ראובן ריבלין דחה בעבר גם את בקשותיו לחנינה. כעת, כאמור, חטאב פנה לבית המשפט המחוזי בנצרת על מנת שזה ידון בבקשתו, באמצעות פרקליטו עו”ד אייל אברמוב, כאשר לדיון הגיעו בני משפחתו והמאמן טל בנין.
עו”ד אברמוב טען: “העותר הורשע בעבירה חמורה אבל נכנס לכלא בגלל מהות העבירה ולא בגלל המסוכנות שלו לציבור הרחב. העותר עבר תהליך מורכב וארוך. בשנת 2016 העותר היה בטראומה במשך שנה וחצי ולא תיפקד לאחר ביצוע העבירה. בשנת 2016 העותר ביוזמתו החל בהליך שיקום מיוחד וממושך שהניב פירות מידיים, לאחר שהתמקד במחשבות חיוביות. ההחלטה של ועדת השחרורים לא התייחסה לתקופת השיקום טרם כניסתו לכלא. יש קוטביות בין הטיפול שעבר בחוץ לבין הטיפול שעבר בכלא. לפני שהוא נכנס לשיקום הוא עשה תואר אקדמאי ואימן ילדים, והוועדה לא התייחסה גם לזה”.
עוד הוסיף נציגו של השחקן: “העתירה שלנו היא שחרורו המוקדם של העותר ברישיון. במשך חצי שנה הוא בין כותלי בית הסוהר. אם העותר ישוחרר היום, הוא יקבל באופן מיידי מזור תעסוקתי, הוא יוכל לעבוד ולתרום במעגל העבודה. אם לא, סיכויים רבים שהקריירה שלו תיעצר. אם הוא יישאר עוד ארבעה חודשים בבית הסוהר, אני לא רואה כיצד זה יתרום לחברה. אם ימתין עד חודש מאי, יכול להיות שלא יהיה לו לאן לחזור. אין פה עניין של מסוכנות, אין פה עבירה של אונס או רצח, ואני לא רואה איזון או התייחסות להליך השיקום שעבר. האבסורד זועק. אימון כדורגל הוא שעה וחצי ביום, הוא יוכל להשתקם גם בחוץ או לרצות עבודות שירות. העותר בכל יום רץ עשרה קילומטר על מסלול של מאה מטר בכלא, בשביל הסיכוי שיוכל לחזור לכדורגל”.
מנגד, השופט בן חמו ציין: “השיקולים לשחרור שלו הם ההתנהגות שלו בבית הכלא, אם עבר שם עבירות משמעת וכמובן בהתבסס על חוות דעת של הגורמים. אלה השיקולים, לא עד כמה השחרור שלו יתרום לחברה”.
עו”ד אביגדור פלדמן ציין: “אני מלווה את העותר בדיונים. העותר הורשע בבית המשפט המחוזי תוך שהותיר רושם מצויין ונשפט על עבודות שירות, שזה עונש חריג בעבירות מהסוג הזה. בית המשפט העליון החמיר בעונשו בטעות לטעמי. הוא קבע שהיה ביכולתו לסייע לקורבן התאונה, בעוד שהמחוזי קבע שאם היה פותח דלת ויורד לכביש סביר שהוא עצמו היה נהרג, ולכן לא יכל לסייע לקורבן. הוא היה במצוקה קשה ביותר ונידון ל-15 חודשי מאסר. הוא נכנס לבית הסוהר, הוא הוצף בתחושות קשות של אכזבה וצער, כך שיכול להיות שהתנהגותו בבית הסוהר לא הלמה את התנאים. צריך להסתכל על האדם, הוא ספורטאי מצטיין וברור שחייו מחייבים משמעת עצמית ודבקות במטרה. הוא חילץ עצמו משכבה כלכלית נמוכה למקום של ספורטאי מצטיין שהביא כבוד לו ולמשפחתו. העבירה שבה הוא הורשע יכולה לקרות לכל אחד, כי זה מישהו שקפץ לכביש, אתה נוסע הביתה וחוזר להסגיר את עצמך. לא כל אחד משתלב בכלא”.
השופט בן חמו הגיב: “הגרסה שלו שהוא לא הפקיר נדחתה על ידי בית המשפט. על פי בית המשפט העליון, כל הדברים שנאמרו לא הצדיקו חריגה ממתחם הענישה”, אך עו”ד פלדמן אמר: “נכון, הוא מודע לגמרי שהוא הפקיר והוא הלך לבית הסוהר בגלל זה. אבל הוא חושב שנעשה לו עוול בבית המשפט העליון, לאור החלטת בית המשפט המחוזי קודם לכן. הוא לא יכל לחזור למקום התאונה והוא אדם נורמטיבי. אם תחזיקו אותו במעצר לעוד כמה חודשים זה לא יועיל לו או לחברה”.
מנגד, הפרקליטות טענה כי במהלך תקופת שיקומו חטאב עבר עבירות נוספות: “בית המשפט התייחס למצבו בעבר והחלטתו הייתה בהתאם. יש לציין כי בדצמבר 2016 הוא ביצע עבירת תעבורה נוספת והורשע בגינה וביוני 2018 ביצע עבירה נוספת. הן לא עבירות חמורות במיוחד, אך מכך יוצא כי יש שורה של פרמטרים שמשליכים על המסוכנות שלו, מעבר לעבירות המשמעת שלו. לטעמנו הוא לא ראוי לשחרור מוקדם. לכן על העתירה להידחות”.
עו”ד פלדמן הגיב לדברים וטען: “הוועדה צריכה לראות את האסיר במסגרת שיקוליה. הוא אדם שלא עשה שום עבירה פלילית במסגרת חייו והוא פעל במסגרת ספורטיבית. האירוע הזה יכל לקרות לכל אחד”.
השופט בן חמו אמר: “התאונה יכולה לקרות לכל אחד, אך הפקרה לא יכולה לקרות לכל אחד ובסופה קיבלנו את התוצאה הכי קשה שיכולה להיות”. עו”ד פלדמן ענה לכך ואמר: “אדוני, ההפקרה לא גרמה למוות, אלא התאונה”.
בסיום הדיון, השופט בן חמו סיכם ופסק: “בדרך כלל בית המשפט נוטה שלא להתערב בהחלטות ועדת השחרורים, אך לטענת העותר מדובר באחד ממקרי הקצה שבהם יש מקום להתערבות. לטענתו, הליך השיקום מנוגד במהותו לאופן הטיפול שקיבל לפני המאסר והיחס של העותר לבית הסוהר היה אחר, הרי שהעותר התמקד בחשיבה חיובית ובכלא התמקדו בהתמודדויות עם השליליות שבמעשה. הקונפליקט האמור גרם למסקנות שליליות של העותר ואי הבנת מצבו, כך שלמרבה הצער גם הוועדה נפלה בטעות זו ועל סמך הדוחות של התנהגותו בבית הסוהר החליטה שלא לשחררו. מנגד, הפרקליטות טענה כי העותר עבר עבירות נוספות גם בתקופת שיקומו”.
עוד הוסיף השופט כי “ועדת השחרורים מפנה לדו”ח הסוציאלי, שם טען העותר כי הרגיש פחד ולא ידע להתמודד עם המצב ולכן עזב את מקום התאונה. עוד נטען כי האסיר לא מגלה אמפתיה לקורבן ומנסה להצדיק את מעשיו, לא שיתף פעולה ואיננו קיבל סמכות, מתקשה לשלוט בהתנהגותו התוקפנית עד כדי תקיפת הצוות, נפשית נמצא עדיין במגרש הכדורגל, מבדל עצמו מאחרים ובעל קשיי הסתגלות. לפיכך, הוא איננו מתאים לתוכנית שיקומית בשלב זה כי לא הצליח להשתלב בטיפול. עוד נטען כי הוועדה לא התעלמה מההליך השיקומי שעבר טרם כניסתו לכלא. היא לה התעלמה מנסיבות אישיות ומהעובדה כי מדובר במאסר ראשון. בנוסף נטען כי על פי דו”ח מודיעיני של שב”ס הוא פועל באופן שלילי ולכן גם אנחנו התרשמנו כי אינו ראוי לשחרור מוקדם. אנו סבורים כי החלטת הוועדה מנומקת היטב ושקלה את מכלול השיקולים שעליה לשקול בהתאם להוראות החוק, לא התעלמה מהטענות והנימוקים לטובת העותר אך בסופו של שבר מסקנתה הייתה שאין להורות על שחרור. לא מצאנו מקום בהתערבותו שיפוטית בהחלטה זו. אנו דוחים את העתירה”.