מכבי נתניה, שתפתח את העונה בליגת העל במשחק חוץ קשה מול הפועל חיפה (שבת, 19:30), תציג באצטדיון סמי עופר מושבה אמריקאית-יהודית של ממש בסגל שלה, אותה מרכיבים הקשר האחורי ניקו אולסק, המגן השמאלי ג'ונתן בורנשטיין והקשר הצעיר והמוכשר ג'ייק רוזנסקי, כשהשניים האחרונים הגיעו לישראל באמצעות סוכן השחקנים, איתמר קינן.
רגע לפני ש-2018/19 יוצאת לדרך, לקחנו ב-ONE את אולסק, בורנשטיין ורוזנסקי לראיון משולש שנערך על גדות נהר הירקון, לא רחוק מאולם אוסישקין המיתולוגי בתל אביב, מקום בו הם מרגישים בנוח ומבלים לא מעט, כמו בכלל בישראל למעשה. במהלך הראיון, עוד תבינו עד כמה.
"אנחנו האמריקאים הערסים", צעק אולסק, כשהגיע למקום עם חבריו ולמען האמת הם נראו כמו כנופיה אמריקאית מן המניין. אחד לבוש בגופייה של מיאמי היט, השני בחולצה עם הכיתוב "The United States of America" של מותג הלבשה אמריקאי ומכנסיים של האוניברסיטה שלו, והשלישי חולצה של נבחרת ארה"ב, "USMNT" כמו שהיא מכונה שם, בתור אחד שלבש את מדי הנבחרת הלאומית במונדיאל 2010.
"גאוות היחידה" של השלישייה, שמגיעה ממיאמי פלורידה, לוס אנג'לס קליפורניה ומרילנד וושינגטון (בהתאמה), זעקה לשמיים. כך הם התיישבו לראיון, לא לפני שענו על שאלון ישראליות-יהדות בעמידה, כשתוך כדי הם מתמסרים בכדור פוטבול אמריקאי ולאחר מכן משתעשעים במגרש הכדורסל הסמוך, ואפילו מאתגרים את אוהדי מכבי נתניה עם Netanya_Challenge#.
הזכויות שמורות לאולסק, הליצן של החבורה. "אני מארחרטינה אחי", התרעם הקשר, שהחל את דרכו בארץ במכבי חיפה ועבר גם בהפועל רמת השרון, בעברית, אבל מהר מאוד הבין שהגיע לראיון על תקן אמריקאי, כמו שני חבריו. שלושתם הסכימו שעלייה הם כנראה לא היו עושים אם לא כדי לשחק במכביה או כדי לשחק כדורגל, המשחק שהביא אותם לארץ הקודש.
הם נחשבים לחברים קרובים מאוד, מלבד קבוצת הזרים של נתניה בוואטסאפ, בה מנהל הקבוצה ברק בדש מעדכן אותם על כל דבר באנגלית, יש להם קבוצה של שלושתם בלבד. אבל, המושבה הזאת כוללת גם את סם ורנר, שנבחן בנתניה ובהפועל חדרה ועכשיו מנסה להרשים במ.ס אשדוד (הגיע עמם לראיון וחיכה שיסתיים), ארון שוינפלד ממכבי תל אביב אקס הפועל ת"א, דניאל כהן ממכבי פתח תקווה ואריק קלנופנסקי שוער הפועל מרמורק.
עשיתם עלייה, אתם ישראלים לכל דבר, אבל מי הכי יהודי מביניכם?
ניקו: "כולנו יהודים גרועים למען האמת. אנחנו עושים את הדברים המסורתיים בחגים. אני פה כבר הרבה זמן, אז נהייתי קצת יותר יהודי".
ג'ייק: "עשיתם בר מצווה בכלל?".
ניקו: "אני כן".
ג'ונתן: "אני לא, אבל זה ברשימה שלי. אני חצי נוצרי. גדלתי כיהודי וחגגנו את חנוכה וראש השנה תמיד, סבא וסבתא שלי שמרו שבת ולא היו באים למשחקים אם זה היה בשישי בערב או בשבת, אלא אם זה היה במרחק הליכה. יהדות זה אצלי בתרבות, אבל אחרי שעזבתי את הבית, עברתי לקולג' ואז התחתנתי עם אשתי הברזילאית, דברים השתנו, אבל אי אפשר לקחת ממני את היהדות".
מתי הלכתם לבית הכנסת בפעם האחרונה? מתי הנחתם תפילין? אם בכלל.
"מאז הבר מצווה", צחקו השלושה לאחר שתיקה רועמת.
ג'ונתן: "הייתי בבית כנסת כמעט רק בבר מצוות של חברים שלי".
ג'ייק: "הנחתי תפילין לא מזמן בת"א כי בחור אחד ביקש ממני בכניסה לשוק הכרמל".
ג'ונתן: "יש לי בית כנסת בבניין ומשפחה בבית שמש. כשהגעתי לישראל הם באו לעשות איתי שבת כאן וזה נחמד לראות אנשים מתפללים. אולי פעם אחת ייצא להבין על מה הם מתפללים".
מתי אתם יודעים על החגים שיחלו בחודש הבא?
ניקו: "שכל המדינה תהיה סגורה ואף אחד לא יעשה כלום או יעבוד, הרחובות ייסגרו. אני חושב שזאת המדינה היחידה בעולם שנסגרת לגמרי מדי פעם. כשהמאמנים מבקשים מאתנו לעשות משהו באימון אנחנו נגיד להם 'אחרי החגים' נעשה. תמיד שמעתי אנשים אומרים את זה ועכשיו אני מבין את העצלנות".
מה הדבר הכי אמריקאי שאתם עושים, שגורם לשחקני נתניה לצחוק עליכם?
ג'ייק: "אני לובש הרבה בגדים שקיבלנו באוניברסיטת מרילנד וכל יום שואלים אותי 'למה אתה עדיין לובש חולצות בית ספר?', אבל לא אכפת לי. יש לי גאוות בית ספר".
ניקו: "הישראלים באים לבושים יפה עם ג'ינסים ומבושמים, לנו לא אכפת מזה. אנחנו באים לאימון כדורגל. אנחנו אוהבים להתלבש נוח, כמו שחקני כדורסל".
ג'ייק: "כשאנחנו מנסים לדבר עברית צוחקים עלינו, אבל אנחנו צוחקים על האנגלית שלהם בחזרה".
ג'ונתן: "צוחקים בעיקר על ג'ייק האמת, הם לא מבינים אותו".
למי יש את האנגלית הכי מצחיקה בנתניה?
"ערן לוי וגולן אלקסלסי. גולן הכי משוגע ויש לו גם את האנגלית הכי משוגעת", גרסו בפה אחד.
ניקו: "לאחרונה מישהו רצה להגיד לנו 'מי אתה?' ויצא לו 'Who is you?'".
ספרו לי קצת על הקרב האמיתי בין הזרים לישראלים בנתניה.
ניקו: "אנחנו תמיד רוצים לשים ראפ בחדר ההלבשה ורבים עם הישראלים, ששמים מזרחית. אני אוהב את סטטיק, וכן אני יודע שזאת מוסיקה לילדים, אבל זה קליט".
ג'ייק: "הלכתי להופעה של עומר אדם לפני שבועיים, היה מטורף. אחד המופעים הטובים שהייתי בהם".
ניקו: "אנחנו אוהבים את דרייק, אתם מכירים אותו בארץ קודם כל כיהודי, אז בוא נגיד שאנחנו אוהבים גם את אדם לוין".
מה המילה שהכי קשה לכם לבטא בעברית?
ניקו: "זאת המילה הכי קשה ושאני הכי אוהב, פ-ק-ק. אני לא אוהב פקקים, אבל אני אוהב אותה".
ג'ונתן: "התחלתי ללמוד רק לפני חודש, אבל נראה לי שאלך על 'להתראות', זה הכי קשה מאז שהתחלתי ללמוד 10 מילים בעברית כל יום".
ג'ייק: "שירותים".
הזכרתם פקקים, איך אתם מתמודדים איתם?
ג'ונתן: "אני אוהב לנהוג בישראל".
אולסק: "אין מצב!".
ג'ונתן: "הכבישים פה נקיים, במקסיקו הקווים לא מסומנים ושום דבר לא מאורגן כמו בישראל. אוהב לנהוג בכבישים המהירים, יש הרבה ספייס".
ניקו: "אתה עומד פה ברמזור, וברגע שהאור מתחלף לצהוב כולם כבר אחרי הצומת. אין סבלנות".
ג'ונתן: "מה שכן, יש פה יותר צפירות מאשר בניו יורק. אנשים צופרים סתם".
ניקו: "יש פה קטע שאנשים יוצאים מהאוטו, מתעצבנים עליך על משהו ופשוט יוצאים מהאוטו בצורה מאיימת".
מה המנה הישראלית האהובה עליכם?
ג'ייק: "שקשוקה. הדבר שאני הכי לא אוהב בארץ זה ששמים חמוצים בכל דבר".
ג'ונתן: "מת על חמוצים! הכי אוהב שווארמה, חומוס וטחינה".
ניקו: "ארוחת בוקר ישראלית, מכל סוג, זה הפייבוריט שלי. ובכלל, כל מה שאפשר להכניס בתוך פיתה. פלאפל, קבב, כל דבר".
אתם בטח נהנים מהקיץ הישראלי, איפה אתם הכי אוהבים לבלות? בים?
ניקו: "אין כמו החוף בארץ, במיאמי בכלל לא הייתי הולך לים. אנשים פה שמחים, אוכלים, יש מסעדות על החוף. בכלל, אני אוהב את ת"א, במיוחד את פלורנטין ואת יפו".
ג'ייק: "יש חוף במרילנד, אבל הוא במרחק שלוש שעות נסיעה באושן סיטי, והכינוי לחוף שם הוא 'אושן שיטי'. אני אוהב את החופים בארץ, בנתניה וגם בת"א. וייבים מדהימים. ת"א וים המלח הם המקומות שאני הכי אוהב".
מישהו מכם חשב אולי להישאר בישראל אחרי הקריירה?
ג'ייק: "אני חושב שאחיה בארה"ב אלא אם כן אתחתן כאן ואביא ילדים".
ניקו: "חברות, ג'ייק כאן הוא פנוי ומחפש אישה יהודייה. כל מי שמתעניינת בילד אמריקאי עם שורשים רוסיים שמוכן להתמסד, שתיצור קשר. אני ובת הזוג שלי מדברים על זה, אבל אני לא יודע. כאן זה הבית שלי בינתיים, נראה כבר בעתיד. לא פוסל להישאר פה".
ג'ונתן: "אני ואשתי הכרנו במקסיקו והיא ברזילאית, נולדו לנו שם שתי בנות. אשתי עורכת דין ויש לנו משרד עו"ד במקסיקו, והקמנו שם עוד עסקים. יש לנו עסק להשכרת ציוד למסיבות יום הולדת, שולחנות קינוחים ומוסך וחנות לרכבים, האבא החורג של אשתי הוא מכונאי אז הוא אחראי על המקום שפועל כבר שנה וחצי. אולי נפתח פה גם משהו, אבל אני מתעסק בעיקר בכדורגל כרגע, רוצה שהבנות שלי יתאקלמו כאן, יירשמו לבית ספר וילמדו עברית. החיים שלי יותר שם מאשר פה, אבל במעט זמן שאנחנו פה ראינו שיש כאן הזדמנויות. אני לא יודע אם נישאר לגור כאן, אבל בטוח שיהיה לנו משהו שיחזיר אותנו כל פעם. אפילו לחזור לכאן פעם בשנה לחודש, רק כדי שישראל תישאר חלק מאתנו".
ג'ייק, ספר על ההשתלבות שלך, משהו מצחיק שקרה לך כאן.
"יש לי משפחה בנתניה, לא הכרתי אותם בכלל עד שהגעתי לישראל, ככה שאני מסתדר ונהנה בעיר. פעם אחת הייתי בטלפון עם הסוכן שלי (איתמר קינן) אחרי משחק בעונה שעברה. ילד אחד צעק לי מאחת המפרסות בבניין: 'רוזנסקי, למה לא כבשת אתמול?'. התחלנו להיקרע מצחוק, איתמר אמר לי בבקשה אל תגיד לי שזה קרה עכשיו".
ג'ייק, מה דעתך על כך שלמכבי נתניה יש בעלים שאוהד את הקבוצה, זה ממש לא ככה בארה"ב.
"אני אוהב אותו. בזכותו יש למועדון הזה תשוקה ואהבה שאין במקומות אחרים. לדוגמה, אני אוהב ארסנל והבעלים קנה את כל המניות לאחרונה, סטן קרונקי. עכשיו האוהדים לא מרוצים כי יודעים שהוא רוצה רק כסף. בכל מקום בעולם, זה הרבה יותר מכסף. נכון, זה ביזנס, אבל זה משפחה, עיר, ביחד. סגל משנה מאוד את הפנים של המועדון".
ניקו, אתה מתחיל שנה שלישית בנתניה, ספר איך זה לעבוד עם שני מאמנים כמו דראפיץ' וברדה.
"הם כמו זוג נשוי. הם שונים מאוד, אבל זה עובד. שי מתרכז בהתקפה, סלובו בהגנה. כל פעם מישהו אחר לוקח את השליטה. הם מכבדים אחד את השני ונותנים כוח אחד לשני. זה עובד מעולה".
לאיזה זוג אחד בעולם הייתה משווה אותם?
"וואו, זה קשה. הם כמו ג'יי זי וביונסה. סלובו יותר רגוע ושי מדבר יותר. מי ביונסה? זה קשה! טוב, סלובו הוא ביונסה כי הוא יותר יפה".
ג'ייק, שמעתי שהופתעת מהעובדה שיש לך שני מאמנים כשהגיע לארץ.
"כשהגעתי לישראל, הדבר הראשון היה ללכת למשחק של מכבי נתניה. ירדתי מהמטוס והלכתי למשחק. ראיתי את סלובו על הקווים ובמחצית השנייה אני רואה מישהו אחר עומד במקומו. אמרתי לעצמי משהו קרה כאן במחצית, לא היה לי מושג מה קרה, חשבתי שפיטרו אותו במחצית. יום למחרת הלכתי למתחם האימונים ופגשתי את ניקו, הוא הסביר לי את המצב ושיש לנו שני מאמנים ראשיים".
ניקו, השוות לאחרונה בין בורנשטיין לבדש מבחינת מנהיגות, למה התכוונת?
"הוא פיגורה שכולנו מצפים ללמוד מהניסיון שלו. אתה לא זקן, אבל יש לך ניסיון ואתה נראה טוב מאוד. השחקנים מכבדים את אלו שהסתובבו קצת בעולם. עכשיו, כשבדש יצא מחדר ההלבשה, ג'ונתן נכנס לתפקיד הזה".
אם ג'ונתן בשבילך הוא בדש, ג'ייק הוא כמו מי?
"לני אחרון (לני אהרון, עלה ליגה עם הפועל חדרה והושאל מנתניה להפועל כפר סבא, מ.ר)".
אתה מסכים עם זה ג'ייק?
"לגבי לני לא (צוחק), מבחינת מנהיגות גם דני עמוס גם כזה, הוא עוזר לי מאוד באופן אישי ואני מאוד מעריך אותו".
ג'ונתן, כבר היית מועמד להגיע לארץ בעבר, מה קרה שנחתת כאן רק בגיל 33?
"ב-2008 הגעתי להתרשמות במכבי ת"א, אבל לצערי זה לא הסתדר. לקחו אותי למשחק מול מכבי חיפה והסבירו לי שזאת היריבות הכי גדולה בכדורגל הישראלי. ב"ש הייתה די קטנה אז. תמיד שמרתי את ישראל בראש שלי וידעתי שזה יקרה יום אחד. אני מחכה לפתיחת העונה עם מכבי נתניה וחושב שאולי אוכל להשיג כאן משהו אפילו יותר גדול בעתיד".
אתה חושב שניקו וג'ייק יכולים להגיע לנבחרת ארה"ב? אולי לישראל?
"בגילם, רציתי להיות בנבחרת ולהיות השחקן הכי טוב שאני יכול להיות. הם יכולים לעשות את זה ויקחו את ההזדמנות. הם צריכים קודם לקבל החלטה באיזו נבחרת הם רוצים לשחק, יש להם את כל ההזדמנויות שיש בעולם".
אתה מגיע לכאן אחרי קריירה בינלאומית עשירה, מה יש לך לומר לשני הצעירים האלה שלא ניסו את מזלם ב-MLS? אולי הם כבר לא צריכים את הליגה בארה"ב?
"בישראל יש הרבה הזדמנויות לשחקנים צעירים. הצעד שלהם להגיע לכאן היה נכון כי תמיד אפשר לחזור לארה"ב. אם הם ישחקו פה טוב, ב-MLS ירצו אותם וגם קבוצות אירופיות יראו אותם. זה תמיד טוב שמסתכלים עליך מאירופה. פה יש להם סיכוי יותר טוב".
שיחקת במקסיקו עם רונאלדיניו, ספר קצת עליו.
"הוא שחקן מיוחד מאוד. אחד המוכשרים ששיחק את המשחק הזה. למרות שלא שיחקתי איתו בתקופת השיא שלו, ראיתי כמה רגעי קסם שלו. מעולם לא חשבתי שאשחק איתו כשהייתי צעיר, זה היה חלום שמתגשם לחלוק איתו חדר הלבשה, להתאמן ולשחק איתו, לחלוק איתו חוויות. הוא קליל, תמיד מחייך, חיובי לגבי כל דבר בחיים. כמו שרואים אותו על המגרש, ככה הוא גם מחוצה לו. סמבה. אשתי עזרה לו ולאחיו רוברטו דה אסיס (סוכנו של רונאלדיניו) בהרבה דברים מאחורי הקלעים, יש לה מערכת יחסים מאוד טובה איתו”.
“הם מדברים פורטוגזית ומגיעים מאותה עיר בברזיל, פורטו אלגרה, אז היה נחמד לראות אותם מתחברים. אחד הרגעים שאני הכי זוכר ממנו היה בבית מלון שהלכנו אליו לפני אחד המשחקים ואשתי הייתה בהריון. הגענו ביחד למלון והוא כבר ישב בלובי. הוא ליטף לה את הבטן ואמר שתהיה לנו ילדה מיוחדת ויפה. היה נחמד לראות אותו מתנהל ברמה הזאת".
שיחקת גם במונדיאל בדרום אפריקה, מה אתה הכי זוכר מהחוויה הזאת?
"להיות במונדיאל זאת כבר חוויה מטורפת, אבל אם צריך לבחור רגע אחד הייתי בוחר את השער של לנדון דונובן בדקה ה-90 מול אלג'יריה (0:1), שער שהעלה אותנו לשמינית הגמר מול גאנה. הרגע הזה שהכדור פגע ברשת, אני זוכר את כולנו רצים כמו משוגעים לכל עבר".
חייב לשאול אתכם על דונאלד טרמאפ, מה דעתכם על העברת שגרירות ארה"ב לירושלים?
ג'ייק: "האנשים פה חושבים אחרת לגמרי מהיהודים בארה"ב, גם לגבי השגרירות. שם הוא ממש לא אהוב, הוא אהוב כאן יותר מאשר בארה"ב".
ג'ונתן: "בשבוע הראשון שהגעתי לישראל נסעתי לירושלים וראיתי את כל השלטים של טראמפ וזה היה שוק תרבות ממש. אני מרגיש שיש לו השפעה רעה על המדינה שלנו בהרבה תחומים".
ג'ונתן, אם היית בארה"ב בשנתיים האחרונות, חושבים שהייתם לוקחים חלק במחאת הספורטאים נגדו? בישראל יכול לקרות דבר כזה?
"כן, למה לא. כשקולין קאפרניק (שחקן סן פרנסיסקו מה-NFL שהחל במחאה בשל התבטאות של טראמפ והתריס עם כריעת ברך במקום עמידה בזמן ניגון המנון ארה"ב, מ.ר) התחיל את זה חשבתי לעצמי שזה לא דבר שאמור לקרות, אבל בימינו היינו צריכים ללמוד מהטעויות שלנו. המדינה בנויה על חופש הביטוי וזה חשוב מאוד. זה יכול לקרות בכל מקום בעולם. לספורטאים בארה"ב יש קול גדול כי כל המדינה עוצרת את החיים ביום שני כדי לראות פוטבול ויש להם כוח גדול. בישראל אין השפעה ברמה הזאת, אבל אי אפשר לדעת".