שופט הכדורגל זיו אדלר תובע 200 אלף ש”ח מלירן ליאני בגין לשון הרע והפרת חובה חקוקה. במכתב שהגיש באמצעות עורכי דינו גיא אופיר ורועי בן דוד לבית משפט השלום בנתניה, טען אדלר כי ליאני, שפרש מהמקצוע ועזב את התחום לטובת הנהלת איגוד שופטי הכדורסל, הפיץ שקרים והעביר ביקורת משפילה באמצעות הרשתות החברתיות ובראיונות לכלי התקשורת.
בתביעה דורש אדלר מעבר לפיצוי הכספי האמור גם כי ליאני יחויב “להסיר פרסומיו הפוגעניים והשקריים וכן לפרסם הודעת התנצלות והבהרה”. השניים שפטו במשותף שנים ארוכות כשמערכת היחסים בינים עלתה על שרטון ברגע שליאני החל לנתח את החלטות השיפוט במשחקים השונים ובין היתר העביר ביקורת גם על ההחלטות של אדלר, שכיום הוא שופט מסך.
“הנתבע כולל בפרסומים שלו מדי פעם מידע לא נכון, לא מבוסס ומטעה. אם אין די בכך, אפילו החל להתראיין לערוצי ספורט מוכרים ומוערכים ושיתף את דבריו המטעים במסגרת ראיונות אלו כעובדות”, נכתב בתביעה. “אדלר הינו אחד הקורבנות לפרסומים המכפישים של הנתבע, אשר מתחילת 2024 לא הפסיק לפרסם פרסומים המכפישים את השם הטוב של התובע”.
“הפרסומים המכפישים באו על ידי ביטוי בפוסטים במדיה החברתית ובשידורי טלוויזיה ותוכניות רדיו אשר אירחו את הנתבע וזכו אחר כך בציטוט ואזכור באתרי ספורט וגופים רלוונטיים אחרים ומכאן התביעה”, נכתב. אדלר ציין כי ליאני הציג אותו “כמי שגוף מקצועי הטיל עליו סנקציה בשל ביצועיו הירודים ונמנע מלשבץ אותו בשל תפקודו הירוד”, וכתב: “לא היה ולא נברא!”.
“הדברים הינם פרי דמיונו הרחב של הנתבע, אשר מסיק מסקנות על דעת עצמו ומחליט להסתובב ולהפיץ אותן ברשתות חברתיות ובראיונות מקצועיים בלי לטרוח לבדוק ולוודא את אמיתות תוכנן. ניסיון התובע בתחום שיפוט כדורגל מוערכים ומוכרים היטב על ידי הגופים הרלוונטיים והיעדרותו מהמחזורים נבעה מנסיבות אישיות גרידא אשר הכריחו התובע לבקש חופש”.
אדלר המשיך להאשים: “ככל הנראה האמת אינה נר לרגליו של הנתבע, שהחליט לשתף את המחשבות שלו עם כולי עלמא כקביעות עובדתיות שניתן להסתמך עליהן, הכול על מנת לזכות בתשומת לב של העוקבים”. עוד ציין כי ב-25 בינואר ליאני כתב בחשבונו כי הושעה לשבועיים: “שופט מסך, מנוסה ככל שיהיה, מציג סדרת טעויות, מושהה (שגיאה במקור) לשבועיים, משובץ ושוב טועה ולמרות זאת, שלושה ימים לאחר הטעות, משובץ בגמר גביע הטוטו”.
אדלר טען כי זו “טענה שאין לה כל יסוד במציאות” והוסיף: “למרבה החומרה, גופי תקשורת שונים ציטטו את הפרסום הפוגעני באופן נרחב והאחריות לנזק שנגרם כתוצאה מכך מוטלת על הנתבע. התובע לא הושעה ובוודאי שלא נקבע לגביו סנקציה כלשהי, הנתבע יודע כי גופי התקשורת נסמכים על דבריו מתוך מחשבה ‘שהנתבע יודע על מה מדבר’ ואף על פי כן מרשה לעצמו לפרסם דברים מצוצים מהאצבע. אין לה כל קשר למציאות, והינה פרי דמיונו”.
באי כוחו של אדלר, עוה”ד אופיר ובן דוד, מסרו בשמו: “ישנה איזו הנחה שגויה, לפיה בעולם הספורט הכול מותר, אפשר להכפיש, להשמיץ ואין דין ואין דיין. לא כך הדבר, הנתבע ליאני ישב באולפני טלוויזיה והפיץ הבלים ועובדות כוזבות כלפי אדלר, מבלי שבכלל ערך בדיקה כלשהי, האם דבריו נכונים או לא. מתקבל הרושם שלא האמת עמדה לנגד עיניו כי אם מניעי נקם. יש לקוות שבית המשפט יאמר את דברו בצורה נכוחה כלפי מר ליאני”.