סמי בורארד הפך בשנה האחרונה לשחקן המרכזי של הפועל חדרה. תשעה שערי ליגה, עוד ארבעה במפעלי הגביע השונים ועוד מספר בישולים, הפכו אותו למוציא לפועל העיקרי של הקבוצה מהשרון ולכזה שהקבוצה זקוקה לו רבות. אלא שההצלחה הגדולה שלו אשתקד גם הובילה גל של התעניינויות ברכישתו. זה החל בגישושה של סטנדארד ליאז’ הבלגית והמשיך בהצעה רשמית של קוצ’יאליספור הטורקית, כפי שנחשף ב-ONE.
בשלב זה, חדרה דחתה את ההצעה ודורשת סכום גבוה יותר, כאשר לפחות לעת עתה נראה כי הבלגי בן ה-27 ימשיך בקבוצה לעונה נוספת וינסה להשאיר אותה בליגה, תחת המאמן ניסו אביטן. רגע לפני פתיחת העונה ומשחק החוץ מול הפועל ב”ש ולאחר גל שמועות סביבו, בורארד מדבר בראיון מיוחד שהוא מספק ל-ONE. ההצעות, השיחה עם אביטן, הרצון לעזוב, הישראלים בבלגיה ומה הוא אוהב בישראל.
סמי, כולם שואלים למה אתה עדיין כאן, שהיכולת שלך שווה קבוצה גדולה יותר.
“כי אני בחוזה עד שנת 2024 ואני מכבד את החוזה. בסוף השנה פניתי לקבוצה כדי להגיד להם שהחלטתי במהלך הפגרה לעזוב. הגעתי לארץ שלושה ימים לפני פתיחת האימונים ודיברתי עם ניסו. הייתה לי תוכנית לעזוב, אבל כרגע אני תחת חוזה וחדרה צריכה לקבל משהו תמורת העזיבה שלי. הם לא מקבלים את מה שהם רוצים, זה לא מספיק להם הייתי אומר. אבל הם יודעים שרציתי לעזוב”.
ומה קורה עכשיו?
”אני לא יודע, הסיכויים שאעזוב הם 50-50. זה קודם כל תלוי בחדרה אם הם יקבלו את מה שהם רוצים או לא. בנוסף, יש את הצד שלי, אם אראה שזו הזדמנות טובה ומעניינת עבורי”.
אם תישאר, חדרה צריכה לחשוש שהיא תקבל שחקן מאוכזב?
”אני מקצוען. חתמתי פה לשנתיים. התוכנית שלי הייתה לשחק שנה אחת ולעזוב, אבל ברגע שאתה חותם על חוזה לשנתיים, אתה צריך לדעת שיש סיכוי שתצטרך להישאר פה לשנתיים. אז בסה”כ אני מרגיש טוב ואומר תודה לחדרה שנתנה לי הרבה ביטחון. מתייחסים אליי מצוין, אני לא איאבק איתם כדי לעזוב כי זה לא המצב. אבל אני שחקן עם שאיפות ואחרי העונה שעברה שלי, אני עדיין רוצה לעשות צעד אחד קדימה”.
כמה זה היה קשה לקבל את הסירוב או לקבל את זה שתישאר?
“בשבילי זה כלום. אני רוצה ללכת, אבל אם אשאר אתן 100% למען חדרה. יש לי לא מעט משימות עם המועדון וזה לא יהיה פשוט השנה כי הליגה התחזקה. אתן את כל כולי כמו בכל פעם”.
אחרי ההצעה מטורקיה, אביטן דיבר איתך.
“נכון. לא רציתי להתעסק בהצעה מטורקיה או לדבר עם הקבוצה ההיא לפני שאני יודע מה חדרה מתכננת לגביי. הקבוצה הטורקית לחצה ואז הלכתי לניסו ואמרתי לו שאני רוצה לעזוב ושיש לי פה הזדמנות. הוא אמר לי שהוא רוצה שאשאר, כמו שהוא אמר לי תמיד, שאם חדרה תגיע להסכמה עם הקבוצה הטורקית הוא יקבל את זה ולא יעצור אותי”.
הוא ניסע לשכנע אותך להישאר?
”הוא אמר לי שאהיה שחקן מאוד משמעותי בחדרה, שחדרה צריכה אותי ושאם אעזוב זו תהיה מכה קשה מאוד לקבוצה".
בסופו של דבר, אולי זה יפגע בחדרה שהיא תשאיר שחקן שלא רוצה להיות פה?
”יכול להיות שזו סיטואציה קשה, אבל הם יודעים שאני מקצוען שמכבד את המועדון. בסוף, אני מודה שאני גם צריך להבין את הסיטואציה. אני לא חושב שצריך להתעסק באם אהיה שמח או לא: אם שחקן רוצה לעזוב צריך לנסות להגיע להסכמה, אבל גם אני רוצה שחדרה תקבל משהו טוב עבורי”.
בוא נדבר באמת על ההצעה מטורקיה.
”תשמע, אני בן 27. אני לא בן 20. בגיל 27 אתה חושב אמנם על הצד המקצועי, אבל גם על הפן הכלכלי ופה זה מאוד משמעותי. גם אם אני מסתכל על המועדון, זה מועדון עם שאיפות והרבה אוהדים שרוצה להעפיל לליגה הראשונה. זה לא שאני הולך לאיזושהי חופשה, זו ליגה טובה מאוד גם כן (הליגה השנייה בטורקיה)”.
בחדרה העלו את האופציה שאולי ישדרגו לך את החוזה כדי לתת לך להרגיש טוב או שתאריך את החוזה בתמורה לכך. הרי בטורקיה יכולת להרוויח פי שלושה.
”אפילו יותר מכך, לפי מה שאני ראיתי. אם הייתי הולך לטורקיה הייתי מקבל פי ארבעה ממה שאני מקבל בחדרה. לגבי חדרה, אנחנו פתוחים להכול ואמרתי שיש לי הרבה כבוד למועדון. צריך לבדוק את זה עם הסוכן שלי. אני רוצה שכולם ירגישו טוב ושאם אשאר הדברים ייעשו בצורה חיובית”.
כמה פעמים שמעת מאנשים שחדרה קטנה עליך?
”האמת שאני לא קורא יותר מדי או שומע יותר מדי, אבל אני לא מקבל משפט כזה. שחקן אף פעם לא גדול מהמועדון. ברור שאני שחקן חשוב למועדון ואני יודע את זה, אבל זה הכול. אם אנשים אומרים דברים טובים עליי, זה טוב עבורי אבל גם לחדרה שיש להם שחקן כמוני.
“אני שמעתי שאנשים אומרים שיש לי איכויות ואני יכול לעשות את קפיצת המדרגה. הייתה התעניינות גדולה בישראל מלא מעט קבוצות שאפילו פנו בנוגע לאפשרות להחתים אותי בסוף השנה הבאה כשאהיה שחקן חופשי, אבל כרגע קבוצות צריכות לשלם לחדרה ובארבע או חמש השנים האחרונות לא הייתה העברה כמעט בכסף של שחקן מחדרה לקבוצה אחרת. אני חושב שגם חדרה צריכה כסף”.
חדרה יכולה לחלום העונה על יותר מהישארות?
”אני חושב שגם בשנה הזאת אנחנו בסכנה. עדיין לא השלמנו את הסגל למרות שהליגה כמעט ונפתחה, כך שהקבוצה עדיין לא מוכנה. אני חושב שזה משוגע לדבר על משהו שהוא יותר מהישארות. חדרה צריכה להיות מאוד זהירה ואנחנו צריכים למצוא שחקנים שיוכלו להשתלב במהרה ולעזור לנו להישאר בליגה”.
הרבה מוטל על הכתפיים שלך. זה מלחיץ?
”אני לא מרגיש לחץ, אלא אחריות. אני יודע שאני צריך להיות טוב, אבל אני אוהב כדורגל וכשאתה אוהב כדורגל אתה תיתן מכל הלב למועדון שלך. אני יודע מה חדרה הביאה לי ואיך היא העריכה אותי, אז אני רוצה להחזיר להם”.
חדרה עשתה טוב לקריירה שלך.
”לחלוטין. הם נתנו לי את הצ’אנס לשחק בליגה הראשונה בישראל. בנוסף, למדתי לא מעט על החיים בישראל שזה משהו שחשוב לי וחוויה בפני עצמה. הייתי צריך גם ללמוד לעשות דברים נוספים במגרש, אם זה ללחוץ יותר ולדעת להתגונן. לפני שבאתי לחדרה, שיחקתי רק עם הכדור והיום אני שחקן אחר, יותר מגוון. ללא ספק, חדרה שיפרה בי המון חלקים כשחקן.
“אני חושב שצריך לכבד יותר את הקבוצה הזאת. זו קבוצה עם תקציב קטן שנשארת כבר שש שנים בליגה הראשונה וזה לא דבר של מה בכך. היו קבוצות שירדו ליגה בשנה שעברה עם תקציב של 25 מיליון שקלים ואנחנו נשארנו בליגה עם תקציב הרבה יותר נמוך”.
למה שחקנים זרים אוהבים לבוא לישראל?
“לגביי אני יכול לספר שברגע שהייתה לי את ההצעה מחדרה, חשבתי על כך שאחרי חדרה אוכל לעבור לקבוצות הגדולות בישראל, ליוון, לקפריסין או לטורקיה. ישראל היא תחנת מעבר טובה ואנשים מסתכלים על הליגה הזאת. שיחקתי כל החיים בבלגיה או בהולנד ורציתי לשנות אווירה”.
סטנדארד ליאז’ התעניינה בך, יכולת להגשים חלום כי נולדת שם.
”הם התעניינו בי בתחילת הקיץ אבל אני לא חושב שזה יקרה כי יש להם בעיות פיננסיות. הם דיברו עם הסוכן שלי אבל לפעמים בכדורגל אתה רק מדבר וזה מסתכם בזה. ברור שהם מכירים אותי, אני לא יכול להגיד לך שזה החלום, החלום שלי הוא לשחק בנבחרת מרוקו”.
אתה כבר שנה בישראל. מה אהבת במדינה?
”אם אדבר על האוכל זה יהיה מובן מאליו, כי האוכל בישראל הוא מדהים. אבל הייתי אומר שאתה מרגיש פה ביטחון ואפילו המשפחה שלי הרגישה את זה כשהיא הייתה פה”.
מרגיש בטוח? עם כל הבעיות הביטחוניות?
”תראה, אני לא גר בתל אביב, ב”ש, ירושלים או בדרום. המקום בו אני מתגורר הוא מקום בטוח, אנשים שקטים וכולם מנסים ללמוד לדבר אנגלית. אני מרגיש מאוד בטוח וטוב. כשאתה עובר למקום כלשהו, הכי חשוב הוא להרגיש בו בבית ובישראל אני מרגיש בבית”.
יש לך ניסיון בכדורגל הבלגי, אנחנו רואים לא מעט ישראלים לאחרונה שיוצאים לשם ולא משחקים.
”אני חושב שמי שיצא לשם אלו שחקנים צעירים. כשאתה מגיע מהליגה הישראלית לליגה הבלגית כשחקן צעיר יש הרבה הבדלים: טכניקה, מנטליות, פיזיות. הכול הוא פי שלושה ברמה מהליגה הישראלית. אז באופן טבעי, אתה צריך זמן. תראה את קני סייף, אליניב ברדה וליאור רפאלוב. הם חיכו בסבלנות שנתיים או שלוש ולא עזבו, אח”כ הם הפכו לשחקנים מרכזיים שם.
“אם אתה תהיה סבלני, אז תוכל לשחק בשנה השנייה הרבה יותר מאשר בעונה הראשונה. הרי יש גם שחקנים בלגים מאוד מוכשרים וכמו שבישראל ינסו לקדם קודם את הצעירים הישראלים, כך בבלגיה ינסו לקדם קודם כל את הצעירים הבלגים. אתה לא יכול להרוג שחקנים צעירים אחרי משחק אחד וצריך סבלנות”.