בעיצומו של התמרון הקרקעי במלחמת חרבות הברזל, ב-2 בדצמבר, אור ברנדס ז"ל נפל במרכז רצועת עזה. הוא עמד להתחיל שנה שנייה בלימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה, אך המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר מיד הביאה אותו לזירת הקרב. הוא שירת בחטיבה 7 של גדוד השריון ונהרג במהלך הפעילות המבצעית בגיל 25.
במהלך המלחמה, אור ז"ל עוד הספיק להגיע למשחק של הפועל פתח תקווה כדי להתרענן מהמראות. לרגל יום הזיכרון ויום העצמאות, פרויקט "אוהד לנצח" של ONE הפגיש בין אביו מיקי לשחקן שהכי אהב בקבוצה, עומר כץ. צפו במפגש.
אורו של אור: הלוחם שאהד את הפועל פ"תאביו של אור ז"ל, מיקי, סיפר במהלך המפגש: "אור אהב ספורט ואהד את הפועל פתח תקווה. ב-7 באוקטובר בשמחת תורה אור הגיע הביתה ומיד התגייס. הוא היה מש"ק הדרכה בשיזפון אבל שמונה חודשים לפני המלחמה הוא הלך למ"פ ואמר לו שהוא רוצה להיות לוחם. הוא נכנס לעזה עם טנק, אחרי שהתנדב להחליף נהג טנק אחר. הוא יצא מהטנק כדי לעזור בתפעול שלו וצלף שהתמקם כנראה בזמן ההפוגה פגע בו".
במהלך המפגש עומר כץ גילה כי הוא בן גילו. אביו אמר: "אור היה מגיע למשחקים, המשחק האחרון שראינו ביחד זה היה נגד מכבי חיפה בזמן המלחמה. היה לנו קצת זמן לבלות ביחד".
השוער עומר כץ אמר לאביו: "מצמרר לשמוע על אור. מדהים לשמוע איך כל הזמן, גם בלחימה, הוא חשב על אחרים וניסה לעזור. ברמה האישית, לשמוע שהוא היה במשחקים שלנו זה נותן משמעות למה שאנחנו עושים פה. אנחנו רואים שיש פה דור מדהים שנלחם עבור המדינה בזמן שאנחנו משחקים כדורגל, וזה נשמע אולי שולי, אבל עצם זה שבאמצע הלחימה הוא יצא הביתה וראה את המשחק שלנו נגד מכבי חיפה, זה ממלא אותי בתחושה של משמעות. אני מקווה לפחות שהצלחנו לגרום לו לכמה רגעי אושר".
אביו, מיקי, סיפר לו: "שאלתי לאחרונה אבא שכול מה שלומו והוא אמר לי 'לונה פארק, אנחנו פעם למעלה ופעם למטה', אז ביחד אנחנו משתדלים שיהיה יותר למעלה. אחרי שהיית אצלנו בשבעה, אחיינית שלי כתבה לי שזו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה את דוד שלה מחייך מאז שהוא נפל. אחר כך, כשהקבוצה הזמינה אותנו לטקס במשחק, קיבלנו אהדה מכל הקהל עם 10,000 איש שמחאו כפיים, זה עשה לי צמרמורת בגוף. בחיים לא הרגשתי רוח כזאת, זה היה מרטיט את הלב".
מיקי ברנדס העביר מסר חשוב בימים אלה: "אור היה שמח לדעת שהחיים ממשיכים ושאנחנו מצליחים גם לשמוח ולעשות דברים כרגיל. אנחנו עושים מאמצים כדי לומר לכולם להמשיך לחייך. אור אהב לחיות ולשמוח, היה לו ערוץ באינסטגרם שהוא קרא לו 'חרבות גומי', והוא כתב שם בין היתר את הצוואה שלו: 'כן כן, תחייכו כמה שאפשר, כל אחד לפי יכולתו, תרימו את הראש, כל אדם ואישה. למה להרים את הראש? כי זה מחזק אותנו כשאנחנו נלחמים בחזית ואנחנו לא נשברים משום אדם. תרימו את הראש כי אנחנו פאקינג חזקים, נעבור את זה כי יש לנו ברירה".