סיאנדה קולו נראה פשוט גמור. הבלם הדרום אפריקאי שהגיע להפועל תל אביב בקיץ האחרון, כמי שהשלים את מצבת הזרים של משה סיני וניר קלינגר, ביצע טעות קשה כשירד לתיקול מיותר לחלוטין לרגליו של וויליאם אגאדה וגרם לפנדל ב-2:2 של האדומים מול הפועל חיפה. רז שטיין, חברו לקבוצה היום, השלים את העבודה וקבע שוויון בבלומפילד אחרי הצמד של עומרי אלטמן. גם שתי פעולות הגנתיות גדולות שמנעו שערים נוספים של הפועל חיפה, לא ניחמו אותו.
הפועל ת"א חזרה מפגרת הסגר השלישי של מדינת ישראל, עם הפנים החדשות בהרכב. היא כל כך רצתה לחזור עם ניצחון ולצאת לדרך חדשה, אך הטעות של קולו העיבה על המשחק ההוא מבחינתו, למרות שאכן סימל את התקומה של האדומים העונה, כשמאז הם הפסידו רק פעם אחת בתשעה מחזורים וצברו 16 נקודות, בדרך להגדלת הפער מהקו האדום לשלוש נקודות כעת.
"זה לא קרה לי בקריירה כמעט, זו אולי הפעם השנייה, אבל בטוח שזו הטעות הכי מטומטמת שעשיתי", סיפר הבלם הכואב לחבריו על תחושת האשמה שהייתה לו לאחר המשחק. קולו לקח את זה קשה. רק אחרי יום-יומיים הוא חזר לעצמו במתחם חודורוב, ובעיקר שב לעבוד קשה, להתכונן במרץ לכל משחק (כולל לדרוש פירוטים טקטיים על כל שחקן התקפה אותו הוא פוגש בליגת העל כדי להיות מוכן לכל התכונות החזקות ולנתונים הרלוונטיים). למעשה, להמשיך את עונת הקאמבק הגדולה שלו.
רק במשחק האחרון, ב-0:1 על הפועל באר שבע, קולו שבר את כל המדדים שלו העונה, עם למעלה מ-80% הצלחה בתיקולים אוויריים ותיקולי קרקע, והיה משחק פעיל מאוד באצטדיון טרנר, שם המארחת ניסתה בכל כוחה להשוות את התוצאה מול הפועל ת"א בקרב שלה על הפלייאוף עליון, אך ללא הצלחה – לא מעט בזכותו.
לקח לו קצת זמן. על פניו זה נראה שהוא לא ממש בולט, בשל העובדה שהוא לא ממש בולט בשורות הסטטיסטיות. בהפועל מסבירים זאת בכך שהוא "מסוג השחקנים שיודע איפה לעמוד כדי לחטוף ולחלץ ובגלל הוא פחות מתקל ונכנס למאבקים, זה עניין של ניסיון". בנוסף, קלינגר הרכיב אותו תחילה כקשר אחורי, כפי ששיחק מעט בקריירה, בעודו שיחק בעבר כקשר אחורי בודד, מעין בלם שלישי, בזמן שהמאמן מעדיף תמיד לשחק עם שניים, אחד הגנתי יותר ואחד התקפי יותר.
זה פחות התאים לקולו, שהיה נכון לאתגר ללמוד את הסגנון החדש לו במרכז השדה, אבל שב לשחק בעמדתו המקורית כבלם, ולאט לאט החל לפרוח, עד שהפך למעוז ההגנה האדומה ביחד עם אדי גוטליב. לאחרונה, הוא עושה את זה לצדו של איאד אבו עביד, כשביחד הם גורמים לחסרונו של גוטליב המשמעותי להיות פחות ופחות מורגש עבור הקבוצה. במבט לאחור, גם בלי קשר לכישלונות עם הזרים החלשים שהגיעו לפני תחילת העונה, קולו, שהגיע להפועל באמצעות סוכנו עידן בן אבו והסקאוט שי עטאס, הוא הרכש הכי משמעותי שהאדומים ביצעו בקיץ האחרון – נקודת אור בתקופה קשה מאוד, מקצועית וניהולית.
החזרה למדים הלאומיים
בעודו הולך ומשתפר העונה, הוא גם קיבל זימון מחודש לנבחרת דרום אפריקה לקראת המשחקים מול גאנה וסודן במסגרת מוקדמות אליפות אפריקה 2021, זימון שמגיע שלוש שנים אחרי הקודם, וזו בשורה משמחת עבורו, על סף הגשמת חלום, אחרי תקופות קשות מאוד בקריירה, כשהוא בן 29. וכדי להבין את גודל הקאמבק, יש לצלול אל העבר המאוד מסקרן של הבלם הנפלא הזה, שכבר רשם בעבר 7 הופעות בינלאומיות, שימש כקפטן הנבחרת וכבש שער אחד, ואולי אפילו עדיין לא הגיע לשיא הקריירה שלו.
"סיאנדה לא השתפר בכלל, הוא פשוט סוף-סוף חוזר לעצמו, הקריירה חוזרת למסלול ומי יודע עוד לאן תגיע", אמרו עליו השבוע בהפועל. אז לגבי המסלול, מבט של 11 שנה לאחור, אל תחילת העשור הקודם, מציג תמונה אחרת לגמרי לגבי הקריירה של קולו, הבלם הצעיר של ממלודי סאנדאונס המקומית, שזומן לנבחרת הבוגרת כבר בגיל 18 ונכלל בסגל המארחת שלושה חודשים לפני מונדיאל 2010, אך לא שרד את הניפויים האחרונים.
סטויצ’קוב המליץ לברצלונה
באותה שנה, הוא כבר הפך לשם מוכר בפנקסי הסקאוטים ברחבי אירופה, בשל הכישרון הגדול שלו והנתונים המרשימים כבלם, וגם, לא מעט, בשל מאמנו בסאנדאונס דאז, אחד, חריסטו סטויצ'קוב. הכדורגלן הבולגרי האגדי לשעבר, אקס ברצלונה הגדולה של שנות ה-90, לקח את קולו תחת חסותו ורצה לעזור לו בדרכו לצמרת, וזה כמעט קרה. לפחות ארבע פעמים.
ראשונה הייתה לא אחרת מאשר ברצלונה, בשורותיה הבלם ניסה את מזלו. מאמנו בדרא"פ, שתמיד מחזיק בקשרים טובים עם המועדון הקטאלוני עמו הוא כל כך מזוהה, המליץ על קולו, שהגיע להיבחן בשורות בארסה ב'. אחרי שהרשים את הצוות המקצועי, והוחלט להחתימו על חוזה שבו ינסה לפלס את דרכו לקבוצה הבוגרת דרך המילואים, הגיעו חילופי הנשיאים והכל השתבש.
זה די סמלי שבאותו שבוע שקולו חוזרת לנבחרת דרא"פ, ומחזיר את הקריירה שלו למסלול, ז'ואן לאפורטה, אותו אחד שהיה נשיא בזמן שקולו נבחן בבארסה ומי שפינה את מקומו לסנדרו רוסיי, שהגיע וביחד עם אנשי הצוות החדשים של המועדון החליטו לבטל את כל התוכניות ולהתחיל הכל מחדש בקיץ 2010, חזר השבוע לכס הנשיא בקטאלוניה.
ונגר לטש עיניים, אתלטיקו כבר הגישה חוזה
המעבר לברצלונה לא צלח, אבל קולו המשיך לעוד מועדון צמרת במטרה לקבל חוזה. ארסנל הייתה על הקו, וארסן ונגר התרשם. אחרי עוד תקופת מבחנים בלונדון, המאמן הצרפתי האגדי של התותחנים נתן אור ירוק לצרף את הבלם לקבוצת המילואים גם כן, וגם הפעם היה זה מפח נפש עבורו. הפעם, לקראת החתימה בארסנל הוא לא קיבל רישיון עבודה באנגליה מאחר שלא הספיק לערוך מספיק הופעות בינלאומיות.
וכעת מגיעה הצעה שהונחה על שולחנה של סאנדאונס בזמנו, הצעה שנדחתה וששינתה לחלוטין את המשך הקריירה של קולו. ב-2011 אתלטיקו מדריד שלחה חוזה ורק חיכתה שהמועדון הדרום אפריקאי יאשר את התנאים ויטיס את הבלם לבירת ספרד. גם הפעם היה זה סטויצ'קוב שדחף את קולו, הפעם דרך סוכני השחקנים ושחקני העבר ששיחקו איתו בנבחרת בולגריה, לוצ'ו טאנב ולובו פנב, ביחד עם סוכנו הדרום אפריקאי פול מיצ'ל.
אתלטיקו הציעה השאלה עם אופציה לרכישה ב-600 אלף אירו, לפי סעיפי הישגים. 30 אלף אירו בתור התחלה, 15 אלף נוספים אם יערוך 10 משחקים בקבוצת המילואים, 30 אם יערוך 30. 50 אלף אירו נוספים אם ישתלב בקבוצה הבוגרת ויערוך 10 משחקים אצל דייגו סימאונה שהחל באותה שנה את הקדנציה המפוארת שלו כמאמן שנמשכת עד היום אצל הקולצ'ונרוס. 100 אלף אם יערוך 30 משחקים. גם סעיפים של זימון לנבחרת הלאומית היו מזכים את קבוצתו בסכומים נוספים, והיא גם הייתה שומרת לעצמה אחוזים נאים מכרטיס השחקן שלו. אבל סאנדאונס סירבה והייתה מוכנה רק למכור את השחקן באופן מידי. הלב של קולו נשבר, הקריירה קיבלה מכה אנושה, אבל רוחו עדיין לא, וגם המנטור הבולגרי שלו לא ויתר עליו.
החברים הטובים תמכו, אקס הפועל המליץ
שנה לאחר מכן, הוא נמכר באותם 600 אלף אירו לרוסטוב הרוסית, זו שסטויצ'קוב עזב קצת לפני את משרתו אצלה, כעוזר הנשיא. שלוש עונות בילה קולו בליגה הקרה (עד שלא קיבל שכר מספר חודשים, תבע את רוסטוב ושוחרר מהמועדון על ידי פיפ"א), למד לדבר רוסית, משתמש בשפה כיום כדי לתקשר על המגרש טוב יותר עם גוטליב (וגם עם נינו איש המשק ואלכס המנקה של מתחם חודורוב), אבל בנבחרת זה לא הספיק. קולו, שזומן לנבחרתו עד 2013, חיכה להזדמנות הבאה כעבור חמש שנים, ב-2018, וחוזר אליה כעת.
בתווך, הוא הספיק לחזור לכסף הלא רע בכלל שיש בקבוצות הגדולות של דרום אפריקה, וחתם בקייזר צ'יפס, שם שיתף פעולה עם פיטר מסיללה, אקס מכבי חיפה וחטאפה, וגם, אחד משני חבריו הטובים ביותר בכדורגל ביחד עם דינו אנדלובו, אקס מכבי חיפה ובני יהודה ששיחק איתו בסאנדאונס. שתי עונות שם והוא עבר פעם נוספת, למריצבורג יונייטד הצנועה, כדי לחבור למרכז ההגנה עם ביבאן פרנסמן, אקס הפועל ת"א ומכבי נתניה שהיה משמעותי מאוד במעבר שלו לישראל. במדי קבוצתו האחרונה בדרא"פ, הוא אף נבחר לשחקן ההגנה של העונה ב-2018 (ספגו ביחד 23 שערים ב-37 משחקים). בעוד החברים הטובים תמכו בהחלטתו להגיע לישראל, ההמלצה של פרנסמן על הפועל ת”א הייתה מכרעת, כך מספרים.
העונה שעברה הלכה פחות טוב מבחינתו, כשפציעה טורדניות בכתף ובקרסולו גרמו לו להיעדר תקופות ממושכות. היא הסתיימה למעשה כבר במרץ, עם התפרצות מגפת הקורונה בעולם, כשהליגה בדרא"פ הוקפאה, חוזהו הסתיים בזמן הזה והוא לא חתם על התנאים החדשים כדי להשלים את העונה בבועה המקומית. כך יצא שהוא לא שיחק למעלה מחצי שנה ולא התאמן במסגרת קבוצתית למעלה משלושה חודשים לפני שהגיע לוולפסון. עוד פן שיכול להסביר את פתיחת העונה המקרטעת שלו מעבר לקשיי ההתאקלמות המובנים, למרות שהכדורגל הישראלי ידוע ככזה שהאיר פנים לשחקנים ממדינתו של קולו, כמו המוזכרים לעיל וגם טמבינקוסי פאנטיני לשעבר במכבי חיפה.
ובקיץ האחרון הגיעה הפועל ת"א. קולו התלבט בין מספר הצעות, אך העדיף את האדומים על פני הצעה כספית טובה הרבה יותר במולדתו מאייאקס קייפטאון, ומקבוצות נוספות כמו אורלנדו פייראטס (למרות הידיעות בקיץ על הצעה מה-MLS, אורלנדו היא קבוצה דרום אפריקאית) שהציעו סכומים דומים לפחות לאלו שהוצעו לו בוולפסון עוד לפני הקורונה. בינואר 2020, הוא דחה הצעה כספית גבוהה מנפטצ'י באקו וחיכה לאתגר הנכון כדי לעזוב שוב את דרום אפריקה.
במועדון סיפרו שלא היה פשוט לשכנע אותו לחתום, המו"מ נמשך מאחורי הקלעים מספר שבועות בקיץ, אך לבסוף הבלם השתכנע לצאת מאזור הנוחות כדי לצאת לאתגר נוסף מעבר לים ולחזור לזירה הבינלאומית. הוא חתם לעונה אחת עם אופציה לאחת נוספת, ולפי יכולתו קשה לראות את האדומים מוותרים עליו לעונה נוספת בליגת העל.
רגע לפני שהוא ישוב למדים הצהובים-ירוקים של דרא"פ, וינסה להמשיך את ההתאוששות של הפועל ת"א, בתקווה מבחינתם, להישארות בליגת העל – קולו מתכנון טוב-טוב לקראת המפגש מול אוסמה חלאילה, איסמעיל ריאן, נייג'ל האסלביינק ודיין קלי, כדי להמשיך לעשות את עבודתו נאמנה בהגנה האדומה, ולהמשיך ללכת ולהשתפר, בדרכו שלו, דרך עבודה קשה ועם הרבה שקט וביטחון, כמניה הבטוחה של קלינגר בחוליה האחורית.