בני ריינה נכון לעכשיו היא אחד הסיפורים המפתיעים של הליגה. חמישה מחזורי פתיחה מצוינים עברו עליה והיא ממוקמת בצמרת הטבלה. אחד הסיפורים היותר מוצלחים של הקבוצה הוא שלומי אזולאי שמשחק זו השנה השנייה בריינה ובמשחק הליגה האחרון היה הגורם הישיר למהפך ולניצחון בסיום מול הפועל חיפה, כאשר כבש שער ובישל שער נוסף תוך שתי דקות בדרך ל-1:2 ושלוש נקודות חשובות. לאחר שכבש בשלושה משחקים רצופים, הוא התפנה לראיון ב-ONE כדי לדבר על פתיחת העונה.
פתחתם את העונה בצורה כמעט מושלמת ואתם כבר לא מוזכרים כמועמדים לירידה. איך זה קרה?
“פתחנו מצוין את הליגה, בגביע הטוטו לא היינו כל כך טובים, אבל למדנו המון לקחים ויישמנו אותם בליגה. לא עשינו חיים קלים גם לגדולות מאיתנו, אני חושב שעל הנייר אנחנו עדיין מועמדים לירידה וזה תלוי בנו אם נהיה מספיק בוגרים להבין שאנחנו בדרך טובה וחייב לשמר אותה ולא לזוז מילימטר, אז נוכל להתרחק מהאיזור התחתון של הטבלה במהלך העונה”.
עושה רושם שבחרת קבוצה בסגנון שלך – שקטה, צנועה ובלי רעש. זה המודל שרצית להיות בו אחרי ששיחקת בקבוצות עם קהלים גדולים?
“בחרתי קבוצה שרציתי להיות חלק משמעותי ממנה ולשמחתי זה קרה, את העונה הראשונה של המועדון צלחנו בצורה טובה כשנשארנו בליגה, העונה התחזקנו משמעותית והבעלים השקיע לא מעט ורוצה לבסס את הקבוצה בליגת העל לשנים הבאות. ריינה הוא מועדון צנוע בלי הרבה לחץ , וקהל שתומך מאוד גם בתקופות לא טובות והם הוכיחו את זה שנה שעברה כשעודדו גם כשלא הבאנו נקודות”.
אתה לא מרגיש שאתה פספוס ויכולת היום להיות ברמות הגבוהות או לשחק בחול?
“אני לא מרגיש שאני פספוס כי אני כבר 13 שנה בליגת העל בקבוצות גדולות וגם קטנות, לקחתי אליפויות, היו לי המון אתגרים ואני משתדל לתת את המקסימום כל יום כדי להצדיק את האמון שנותנים בי כשחקן מוביל בקבוצה. למדתי שלחו”ל עדיף לצאת עד גיל 25, אחרי זה נהיה קשה יותר ופחות ריאלי. ממליץ לשחקנים הצעירים שפה שיש להם את האפשרות לצאת לחו”ל, בגיל כמה שיותר צעיר כדי לקבל מנטליות שונה ולקבל כלים טובים יותר”.
אחת הסיבות שקבוצות קצת חששו לגעת בך היא בגלל שאתה יחסית פציע. זה משהו שלקחת בחשבון?
”לא חושב שקבוצות חששו לגעת בי. בסך הכל אני די מוערך פה, הפועל רצו שאמשיך אצלם אבל לא כשחקן מפתח”.
איפה שלומי אזולאי בין החלוצים בארץ? בטופ 5 לדעתך? והאם הנבחרת זה גם משהו שלא הגשמת?
”קשה לי לדבר על עצמי לכן גם לא אשווה אותי לאף אחד, הנבחרת זה משהו שאף פעם לא חשבתי עליו, יש שם שחקנים ראויים וצעירים מבטיחים שעוד יביאו אותנו לטורניר גדול”.
ספר קצת על ריינה. אתם ללא מגרש אימונים בייתי ומתאמנים בכפרים ובכל זאת מצליחים בגדול. מה מייחד אתכם?
”השנה בניגוד לשנה שעברה יש לנו מתקן אימונים קבוע וגם מחודש, סעיד (בסול) דאג לנו לתנאים מעולים ואנחנו מקבלים את כל מה שיש כדי להצליח. מייחדת אותנו המנטליות, העקשנות, ולא משנה מה יקרה במשחק אנחנו נילחם עד הסוף, מחויבים מקסימום.
עד כמה רמת ההתערבות של בסול עוזרת לקבוצה? כי עושה רושם שמדובר במטאור שכמעט לבדו מרים פרויקט מדהים במקום שאף אחד לא שמע.
”סעיד מאוד מעורב בקבוצה, הידע שיש לו בקצת זמן שהוא בכדורגל הוא עצום. הוא יודע לקרוא אנשים ולזהות פוטנציאל בשחקנים, יודע מה הכי טוב לקבוצה”.
אתם כל הזמן מצניעים את המטרות בזמן שהשנה נראה שאתם קבוצת פלייאוף לגיטימית. לאן זה יילך?
”השנה הקבוצות דרג ב׳ יעשו חיים לא קלים לקבוצות הגדולות, ראינו את זה כבר קורה בתחילת העונה. לדעתי זה יהיה צמוד עד הסוף. ריינה השנה רוצה להבטיח הישארות קודם כל כמה שיותר מוקדם, זו המטרה המרכזית וכל דבר מעבר זה בונוס. זו האמת”.
עוד כמה שנים אתה חושב לשחק והאם גם הילדים ילכו בדרכך ובדרך אביך שכמו אמא מלווים אותך למרות שעברת לראשל"צ.
“אני רוצה לשחק כל עוד הגוף יאפשר והראש ימשיך להיות רעב לכדורגל, אני כרגע נהנה לראות את הילדים שלי ביציע צופים באבא שלהם מבקיע וחוגגים איתו, זה זיכרון שיישאר להם לכל החיים. הם מכורים לכדורגל יותר ממה שאני הייתי כילד”.