בשעה שברק אובמה הודיע בנאום לאומה על תקיפה בסוריה, רשמה הפועל באר שבע ניצחון נאה ומעודד על הפועל תל אביב ואולי בכך נתנה השראה לנשיא האמריקני.
בכל חלקי הארץ נרשמה דאגה יתרה וכעת ימשיכו להשתרך תורים ארוכים להצטיידות במסכות אב"כ, אך לא בבאר שבע, שם כבר שוררת קורת רוח מהלוק החדש של הקבוצה המקומית ובעיקר מהיכולת ההתקפית שלה. אמנם בכל העולם משננים את השמות דמפסי והייגל האחראיים על התקיפה המתוכננת בסוריה, אך בבאר שבע מסננים את השמות אליניב ברדה, סיראז' נסאר וגל אראל.
ואם מישהו מעוניין במתכנן או באדריכל מזדמן, אזי הלהיט כעת הוא מאור בוזגלו. הכריזמה של מאור כמו גם המוח הקודח שלו באו במשחק הזה סוף סוף לידי ביטוי. שני בישולים, מגעי קסם עם הכדור, שינויי מקצבים והרבה שאר רוח - עשויים להחזיר את הטאלנט אל התודעה הציבורית.
 |
| שחקני ב"ש מודים לקהל (חגי ניזרי) |
|
| |
אלישע לוי משנה בעצם לא רק את הלוק של הקבוצה אלא בעיקר את התכנים: הרבה לחץ, הרבה תנועה, התקפות מעבר מהירות, קישור אינטליגנטי ובעיקר נוכחות התקפית אולטימטיבית, הרבה בזכות ברדה. אליניב שלח במשחק הזה מסר חד משמעי לאלי גוטמן לקראת אזרבייג'אן ורוסיה: אני מוכן ומזומן. אליניב הוא כרגע התשובה בהיעדרם של תומר חמד ועדן בן בסט לצורכי החירום של גוטמן. לצערי, איתי שכטר עדיין לא.
ועכשיו מילות ביקורת על הפועל תל אביב. תשע שנים לא איפשרו האדומים לבאר שבע לטעום את טעמו של ניצחון נגדם. והנה, דווקא בתקופתו של רן בן שמעון זה קורה. אך לא הסטטיסטיקה חשובה אלא הדרך רבותיי, הדרך. היא הצרה של הפועל.
הקבוצה נראתה כבויה, חסרת השראה, כמעט אימפוטנטית והכי חמור: היכן טביעות האצבע של אחד מהטאלנטים הטובים ביותר בכדורגל הישראלי, רן בן שמעון? קבוצתך רן, אפורה, משעממת, דהויה ובעיקר צפויה. מי המנהיג? מי אמור לארוג ולשזור אותה? מי אמור להעמידה מהקרשים ולהובילה? כיצד נבחרו למלא שחקנים פונקציות כשיכולתם האישית מוגבלת?
 |
| שחקני הפועל בדיכאון (חגי ניזרי) |
|
| |
הפועל אמורה לייצר גם אינטליגנציה, גם אימפרוביזציה (אלתור) וגם ערכים מוספים. אם זו היכולת - הקבוצה הזו תגמגם כקבוצת מרכז טבלה. ביכולת הזו הנעדרת תשוקה, אפילו האדום ידהה והברק ייעלם. הפועל תמיד היא דיוקן של קבוצה מנצחת, אבל היכן הווינריות, הנשכנות וההתעלות? בכל זאת אני לא ממהר לחרוץ סופית את דינה ולהסיק מסקנות חד משמעיות, בעיקר שכשעומר דמארי ושכטר יהיו טובים, כך גם תיראה הקבוצה.
ולסיום, אהבתי את האיפוק של אלונה ברקת, שהרי היא לא רק אכלה מרורים, אלא שהיא זקוקה להמשכיות וגם לחובת ההוכחה של הקבוצה ובעיקר ליתר רוגע בהגנה. אך מה שמעודד מבחינתה הם הדציבלים שנרשמו בווסרמיל. הרבה שנים לא נרשמו תנודות רעש וגעש כאלו בבאר שבע. איזו שמחה ואיזה קרנבל.