הבוקר התיישבתי לכתוב. רציתי לכתוב לניצן שירזי בפשטות ובישירות שהבריאות באמת מעל הכל, ולמרות שאנו עוסקים בכדורגל זו איננה קלישאה, שיפסיק להתעלל בעצמו "ולהרוג" את עצמו ושיפנה זמן להתמודדות הכל כך חשובה שמצפה לו בחודשים הקרובים.
רציתי לכתוב לו שישאיר לנו את ההתמודדות על הדברים הבטלים והשוליים כמו אליפות, גביע, ניצחונות ונקודות. אנחנו כבר נסתדר. יש עכשיו דברים חשובים יותר. התלבטתי אם לפרסם את הדברים. אחרי הכל מדובר בצנעת הפרט ובענייניו האישיים של האיש היקר הזה, ניצן שירזי, שהוא קודם כל בן אדם, בעל ואב לילדים ובסוף גם מאמן כדורגל. את ההתלבטות שלי קטעה הידיעה שהתפרסמה – החלטתו של ניצן לפנות את מקומו, להפחית פעילות ולהתרכז במה שצריך להתרכז.
 |
| ניצן שירזי. הגיע לפסגה שכל מאמן כדורגל ישראלי שואף להגיע אליה (שי לוי) |
|
| |
בחודשים מאז הגיע ניצן שירזי להפועל תל אביב, למדתי להכיר מרחוק אדם שאהבת המשחק ואהבת העבודה הן לחם חוקו. ניצן הגיע לפסגה אליה שואף כל מאמן כדורגל ישראלי. הוא קיבל בגיל צעיר את משרת המאמן באחד המועדונים הגדולים בארץ. על אף שהמינוי בוצע על ידי אנשים לא ראויים, המינוי עצמו היה לטעמי ראוי. ניצן הגיע לעמדה הזו בזכות עצמו ולא בחסדם של האנשים הרעים שמינו אותו.
מאמנים רבים בכדורגל מסיימים את דרכם בטרם עת ותמיד זה עצוב אבל זה אף פעם לא טרגי. הפעם הסיפור אחר לגמרי. הלב נשבר, אבל הידיעה ברורה: ניצן שירזי קיבל את ההחלטה היחידה הנכונה שיכול היה לקבל.
מילה אחת על הנהלת הפועל. הכדורגל הישראלי מצטיין בדרך כלל בקהות חושים ובחוסר רגישות ובחוסר רגישות קיצוני לבני אדם. אנחנו לא יודעים להיפרד ממי שצריך כמו שצריך, אנחנו לא יודעים לפרגן כמו שצריך, אנחנו מצטיינים בקטילות מהירות ובמחיקות מהירות. במקרה העצוב של ניצן שירזי גילו חיים רמון והנהלת הפועל רגישות שאיננה אופיינית לכדורגל הישראלי. הם לא דחקו במאמן, הם חיכו למוצא פיו. כולם ידעו שהציפייה הזו עלולה לעלות לאדומים באובדן נקודות.
אני מעז להגיד שלכאורה אפשר היה למנוע את ההפסד ברמת השרון אם מישהו היה דוחק בניצן שירזי לפנות את מקומו. אבל לעזאזל הנקודות, לעזאזל ההפסד. את מי זה מעניין?! הפועל תל אביב הפסידה במשחק אבל הרוויחה הרבה יותר.
ולבסוף אי אפשר שלא לברך על חזרתו של יוסי אבוקסיס. יש אולי מאמנים מוכשרים יותר, אבל הפועל זקוקה ללהט ולצבע האדום על הקווים יותר מכל דבר אחר. עכשיו כשאבוקסיס איתנו וגם שביט אלימלך, יגאל אנטבי וסלים טועמה, אולי נחזיר גם את שייע והכל יהיה מושלם.
 |
| יוסי אבוקסיס. מחזיר את הצבע האדום (יוסי ציפקיס) |
|
| |
הפועל תל אביב מעל הכל נשמה ומשפחה. את מקומה של הנשמה תופסים הדולרים ואת מקומה של המשפחה תופס לגיון זרים ושכירי חרב. טוב שבתוך כל הכדורגל המקצועי והמסחרי הזה נשאר גם מקום למשהו בסיסי ואמיתי. משהו שגם ניצן שירזי יודע: אם אתה הפועל אמיתי, אם נשמתך נקשרה עם נשמתה של הקבוצה הזו, לעולם לא תלך לבד. לעולם לא תלך לבד ניצן.