גארבג' טיים

לעיתים רחוקות אני מתייחס בטוריי לשיפוט ולשופטים, וגם כשעשיתי זאת (כן, כן, אלי חכמון) זה היה רק בשולי הדברים ולא בפתיחתם. אבל היום זה יהיה אחרת. ואם אסף קינן ייפגע מן הדברים שמיד אומר כאן, אני מתריע מראש: מי שלא מכבד את המקצוע שבו הוא עוסק, שלא יצפה שיכבדו אותו.

טעויות שיפוט קורות בכל שבוע, לפעמים אתה מרוויח מהן ולפעמים מפסיד, וגם גדולי השופטים טועים ואפילו בחומרה. אבל אצל אסף קינן זה תמיד אחרת. השחצנות והיהירות המגובים בכמות המוגזמת של הג'ל על השיער, מוליכות אותו שוב ושוב לשערוריות שיפוט שהופכות אותו לאחד מהגרועים שבשופטי הכדורגל שלנו מאז ומעולם. יש שופטים פחות טובים מקינן אבל למעט אחד (כן, כן, חכמון) אין מי שגבהות הלב והשחצנות מוליכה אותו בצורה נחרצת כל כך לטעויות מבישות ובלתי מוסברות.

קינן לא ראה דבר וחצי דבר שחייב את הרחקתו של וואליד באדיר. קורה שדברים נעלמים מעיניו של שופט, אבל לא יכול להיות ששופט רואה משהו שלא התרחש. גם התירוץ שהקוון השחוק והוותיק מדי, דני קרסיקוב, הטעה אותו, לא יכול לשחק כאן לטובתו. קינן היה כהרגלו רחוק ממקום האירוע ושלף כרטיס אדום על כלום ושום דבר.

באדיר ותמוז מתלוננים לקינן (יוסי ציפקיס)

אני אולי מבין קטן בכדורגל, אבל כן מבין באנשים שאוהבים פרסום ומצלמות. אצל קינן העניין הזה בולט לכל אורך הדרך. הוא מחפש שואו, הוא אוהב את המצלמות והוא מרגיש על פסגת העולם ברגע שהוא מושיט את ידו אל עבר הכרטיס הצהוב או האדום. צפו בהילוך החוזר ותראו כיצד הוא צועד בהליכה בנוסח גנגסטר דה-לה שמאטע אל עבר הרחבה, הדרת חשיבות מגוחכת על פניו ומכאן הדרך לטעות הקריטית קצרה ביותר.

קינן הרס משחק שיכול היה להיות טוב (לא בהכרח לטובת הפועל תל אביב) וכנראה שאין מנוס לאיגוד השופטים אלא להשעות אותו שוב כפי שכבר קרה בעבר, מה שכמובן לא יעזור וקינן יחזור למגרשים עם אותן טעויות ואותה שחצנות.

ועכשיו לכדורגל. עוד שבוע חלף בדרכה הבטוחה של עירוני קרית שמונה לאליפות. זה לא משנה אם בתום המחזור הזה הפער בין הפועל תל אביב למוליכה היה עשר או 12 נקודות, סימני השאלה האחרונים שעוד היו אולי במוחם של כמה אנשים צריכים להימחק. הקבוצה הטובה בארץ תזכה השנה באליפות וכל היתר הוא היסטוריה.

אם מישהו עוד לא מבין עד כמה חשובה יציבות ואווירה במועדון, הוא יכול היה לראות את זה השבוע. הסכסוך המתוקשר שבין רן בן שמעון לאיזי שירצקי לא השפיע במאומה על ביצועיה המצוינים של האלופה שבדרך.

מן העבר השני, הפועל תל אביב, על אף ששיחקה טוב מן הרגיל, המשיכה להיראות כמו קבוצה ששחקניה מוטרדים מדברים שאינם קשורים במשחק. מעל לכולם בלט כמובן בעניין הזה טוטו תמוז, איש ה-30 מיליון שקל שבמשחק היום לא היה שווה אפילו 30 שקל.

טוטו תמוז. משחק של 30 שקל (יוסי ציפקיס)

כך נראה שחקן שאמא שלו משגעת אותו, שהסוכן שלו מטריף אותו ושהתקשורת מכניסה לו לראש שחצי אירופה רודפת אחריו. בקצב העניינים הנוכחי לא רק שתמוז לא יגיע לחוזה רציני באירופה, אלא שספק אם אלי גוטמן, שישב וצפה במשחק מן היציע, יזמן אותו לסגל הנבחרת לקראת המשחק הקרוב עם אוקראינה.

נקודת האור במשחק של הפועל באה הפעם מצידו של נוסא איגייבור. אני כמובן שומר כהרגלי על צניעות, אבל מתקשה להתעלם מן העבודה שמאז שכתבתי כאן לפני כשלושה שבועות שהאיש משחק בחוסר חשק וצריך להראות לו את הדרך הביתה, הוא התעורר ומפגין ניצוצות של כדורגל שבולטים עוד יותר על רקע האפרוריות הכללית בקבוצה שלנו. אם ניצן שירזי יידע כיצד להשתמש בכישרון שבידיו, יש סיכוי שעוד נוכל בכל זאת לראות השנה משהו מכיוונו.

הזכרתי כאן את העימות שבין שירצקי לבן שמעון. אני מחבב מאוד את בן שמעון, שהוא בעיניי אור גדול באפלת הכדורגל הישראלי. למרות זאת, לדעתי הוא טועה ברצון הבלתי מוסתר שלו לנצל את ההצלחה ולזכות בחוזה כבר בעונה הקרובה באחת הקבוצות המכונות משום מה גדולות.

בן שמעון. לדעתי הוא טועה ובגדול (יוסי ציפקיס)

אני לא טוען שבן שמעון צריך לספור עכשיו 25 שנה במועדון כמו אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, אבל בחייך בן אדם, קצת יציבות, קצת סבלנות, קצת התמדה. קרית שמונה היא קבוצה גדולה לכל דבר וכסף הוא הבעיה האחרונה של איזי שירצקי. תן דוגמה גם לשחקנים שלך, שאפשר לגלות נאמנות ויציבות ולא לשאוף בכל רגע למשהו שהוא כביכול טוב יותר או נוצץ יותר.

קרית שמונה, כבר אמרנו, תזכה כמובן באליפות. נותר אם כן לנסח את רשימת היעדים החשובים שעוד נותרו להפועל תל אביב השנה.

יעד מספר אחת, החשוב מכולם: סיימו את העונה לפני מכבי תל אביב. יעד מספר שתיים, חשוב אבל קצת פחות: תשתדלו לזכות במקום השני המוכר והחביב לכם כל כך. יעד מספר שלוש: כבר הפסקנו להתלהב, אבל לא נתנגד להניף שוב בפעם השלישית ברציפות את גביע המדינה. תתכוננו היטב לקראת הקרב הקשה עם בני לוד. כי אחרי הכל, אנחנו כבר בגארבג' טיים של העונה הזו. נברך את האלופה הטרייה שבדרך ונסתפק במועט.